טראמפ חזר על טעות היסטורית, פוטין ניצח עוד לפני שוויתר על דבר | פסגת אלסקה, המשמעויות

בשלהי פברואר 1972, לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן חשאי ועבודת הכנה מדוקדקת בניהולו של הנרי קיסינג'ר המיתולוגי, שכיהן כיועצו לביטחון לאומי של הנשיא ריצ'רד ניקסון, נחת הנשיא האמריקני בבייג'ין. הפסגה עם מנהיג סין הקומוניסטית, מאו דזה-דונג, הוותה את שיאו ומיצויו של תהליך מדורג זה, והניחה את התשתית לכינונו של סדר עולמי חדש. במערכת הגלובלית המתהווה, שולבה עתה גם סין כציר מרכזי במשולש המעצמות, שאמור היה לתרום - לצדה של ארה"ב - להרתעתה וריסונה של ברה"מ (שניהלה מלחמה קרה ממושכת עם מעצמת-העל האמריקנית ומלחמה חמה מוגבלת עם סין).

ואמנם, הפסגה הסתיימה בהצלחה מלאה. הגם שמלכתחילה סוכם שלא תשאף ליישב באבחה אחת את כל מוקדי אי-ההסכמה בין שתי המעצמות, היא השיקה תהליך היסטורי של נורמליזציה מדינית, כלכלית וגאו-אסטרטגית בין וושינגטון לבייג'ין, שביטויו הפורמלי היה ב"הצהרת שנחאי" מה-27 בפברואר.

לעומת זאת, פסגת הבזק אתמול באנקורג', אלסקה, בין הנשיא דונלד טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין - שהתקיימה באותו מקום שבו נחת ניקסון נחיתת ביניים בדרכו חזרה לוושינגטון מפסגת בייג'ין ב-1972 - הייתה מכל בחינה אפשרית היפוכה הגמור של אותה פסגה אמריקנית-סינית בלתי נשכחת.

למעשה, ניתן להשוותה להתנהלותו של הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט בוועידת ילטה בפברואר 1945. ממש כמו רוזוולט הדועך והמותש באחרית ימיו, שהגיע לילטה לא מוכן וללא תשתית ידע מינימלית על היקף השטחים שיהיה מוכן להעביר לחזקתו של יוסף סטלין, כך גם טראמפ הגיע לבסיס חיל האוויר האמריקני באנקורג' כשהוא להוט לקדם "הסכם שלום כולל" בחזית אוקראינה - ללא עבודת מטה יסודית מקדימה בסגנון קיסינג'ר.

עצם הזמנתו של פוטין לבקר ביקור מלכותי ממש על אדמה אמריקנית, מבלי שהתחייב למלא תנאים מוקדמים כלשהם ולוותר ולו גם על מקצת מתביעותיו, העניקה בפועל לגיטימציה לכיבושיו והחזירה אותו מן הכפור של נידוי ובידוד בינלאומי. זאת, מה גם שהנשיא האמריקני לא חסך במחוות כלפי אורחו - כולל פריסת שטיח אדום לרגליו והזמנתו להצטרף לטראמפ בנסיעה משותפת אל אולם הישיבות בלימוזינה הנשיאותית - ולא זו בלבד אלא שפיזר לעברו סוכריות ותופינים מלוא החופן. המרכזי שביניהם הייתה נכונותו לבטל את החלטתו להטיל על סין מכסים נוספים על רקע התעקשותה להמשיך ולרכוש נפט רוסי.

זו הייתה פסגה בלתי-סימטרית לחלוטין. ברקע מהדהדת הבטחתו של טראמפ להביא לסיומה של הקזת הדם באוקראינה תוך יום אחד בלבד לאחר שהושבע בשנית כנשיא, דבר המסביר את מאמציו הנוכחיים לשווק את עצמו כדיפלומט-על ועושה שלום וירטואוזי מבית היוצר של קיסינג'ר הראוי – כמוהו - לזכות בפרס נובל הנחשק.

ואולם, בניגוד להצלחה להביא ליישובו של הסכסוך הממושך שבין ארמניה לאזרבייג'ן, שונים הם פני הדברים בזיקה למלחמת רוסיה-אוקראינה. במרחב האוקראיני נתקל הנשיא האמריקני בשליט רוסי קשוח ונחוש, שלמעט רטוריקה מפויסת אך ריקה מתוכן, לא העניק למארחו ולו גם שמץ של ויתור. הכל נעטף בז'רגון דיפלומטי סתמי על "התקדמות שהושגה לקראת יישובן של מרבית שאלות היסוד", אך בדבריו של טראמפ עם סיום המפגש לא נרמז אפילו על תאריך יעד לסיום הלוחמה. נהפוך הוא, יושב הבית הלבן נאלץ להודות שהתקדמות זו טרם הבשילה לכדי עסקה.

למרות שלאחרונה הפגין הנשיא את אכזבתו המרה מחוסר אמינותו של שליט הקרמלין, הוא לא הסס להעביר את הכדור לידיהם של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ושותפיו האירופיים. משמעות הדבר ברורה - מכבש הלחצים האמריקני עתיד להיות מופנה מעתה לא כלפי פוטין, אלא כלפי מדינת הקורבן ושותפותיה האירופיות, שיידרשו להשלים עם המפה הטריטוריאלית החדשה שנוצרה בעקבות השתלטותה של רוסיה על שטחים במזרח אוקראינה.

על רקע נוקשות רוסית זו מחד ולהיטות היתר מצדו של טראמפ מאידך, הפגנת השריר האמריקנית בדמות המטס של מפציצי B-2 האימתניים מעל ראשו של השליט הרוסי הייתה נלעגת וחלולה משהו.