האנטישמיות הגואה בקמפוסים האמריקניים: זו העת לטהר את בארות השנאה בארה"ב

את מאהלי המחאה הפרו־פלשתיניים בקמפוסים האמריקניים החליפו בימים האחרונים בימות ענק שיקשטו בעוד כשבוע את טקסי הסיום המפוארים. עשרות אלפי סטודנטים לבושים בגלימות יצעדו על המדשאות שרק לפני כמה ימים היו ספוגות בשנאה ובאנטישמיות טהורה.

ליבת השנאה ברחבי ארה"ב, שגלשה גם לבירות אירופה, בעבעה במשך עשרות שנים במעוזי החינוך העילי של ארה"ב, היכן שסטודנטים משלמים שכר לימוד השווה להון העצמי הנדרש לקניית דירת חדר במרכז תל אביב.

גל השנאה בעיוורון מוחלט

התפרצות הלבה הגיעה אחרי תהליך של עשרות שנים שבו מיעוט קולני נתן את הטון ושימן בסבלנות את מכונות התעמולה האנטי־ישראליות בעזרת מימון זר ועם סיוע מבפנים של סגל פרו־פלשתיני שמתעב את אמריקה, אך לעולם לא היה עוזב אותה.

הפגנות הענק, ששאבו השראה מקמפוס־העל קולומביה שבניו יורק, היוו נקודת מפנה. אחרי 7 באוקטובר נחתם עידן הבושה, והמפגינים החליפו את הסיסמאות נגד ישראל בסיסמאות נגד יהודים. מדובר בהסרת הכפפות הברוטלית והאנטישמית ביותר, שלאחריה קראו בגלוי לרצח יהודים, לפגיעה במדינת ישראל ולתמיכה בטבח חמאס.

הבעיה היא שההתנהגות המבישה הזו אינה מגיעה רק ממי שגדלו במזרח התיכון והיגרו לארה"ב, ששנאת ישראל היתה מנת חלקם בילדות. איפה כשלנו כשדור שלם, צעיר, אמריקני, לצד אחרים ממדינות מערביות וידידותיות, מצטרף לגל השנאה בעיוורון מוחלט?

דור שלם שמתקשה לחבר משפט אחד קוהרנטי על עמדתו כלפי המלחמה או להפגין כל ידע מעמיק על הנעשה באזור. דור שבעיקר מצטיין במבחנים שמציב לו הטיקטוק - קוד לבוש הכולל כאפייה, הנפת דגל פלשתין וחזרה על סיסמאות אנטישמיות.

חופש הביטוי חייב להישמר, אך לא החופש להפצת שנאה

החודשים הקרובים הם הזדמנות לישראל, לקהילות היהודיות ולכל מי שאכפת לו מעתיד המערב לטהר את בארות השנאה בקמפוסים. מהנהלת המוסדות הללו אין לנו ציפיות כלל, שהרי כולנו חזינו בכישלונן המפואר ובנכות האופרטיבית שלהן להביא לביטחון הסטודנטים היהודים, או לכל הפחות להרגעת הרוחות.

ממשלת ישראל, על משרדיה הרבים שעוסקים בתפוצות, באנטישמיות ובמדיניות חוץ, חייבת להפעיל את כל מנופי הלחץ האפשריים על מקביליהם כדי שיקדמו תוכנית חקיקה ומדיניות ברורה בנושא.

חופש הביטוי חייב להישמר בדמוקרטיות, אך לא החופש להפצת שנאה ואנטישמיות. מניעת תקציבים פדרליים, משיכת תרומות, שימועים ואכיפה אימתנית הם כלי ההרתעה החזקים ביותר מול ראשי האוניברסיטאות.

במקביל, ארגונים יהודיים שמתמקדים בפעילות סטודנטיאלית, כמו "הלל" ודומיו, צריכים להבין שכשלו במשימתם העיקרית ומעתה יצטרכו לאמץ אסטרטגיה חדשה.

במציאות הנוכחית - יהודים חייבים להיות יותר דומיננטים

במציאות הנוכחית תאים סטודנטיאליים יהודיים חייבים להיות יותר דומיננטיים והתקפיים. כדי לשמור על הזהות היהודית לא מספיק רק לערוך טקסים בסימן חגי ישראל או לארגן הרצאות על ישראל, אלא לפעול בצורה התקפית נגד אלו שחותרים להשמדתנו, האקדמית והפיזית.

עליהם לתעד ולדווח על סגל שמסית נגד ישראל או מפלה סטודנטים יהודים, לזהות ולהתריע על אינדיקציות לפעילות אנטי־ישראלית והתאגדויות למטרות הפצת שנאה ואנטישמיות. על הארגונים הסטודנטיאליים להבין את מקומם ההיסטורי המחודש ולהוות פלטפורמה לעבודה ישירה עם כוחות הביטחון המקומיים, כלי התקשורת ונבחרי הציבור.

אל לנו להתרגל לשגרה החשוכה שבה סטודנטים יהודים מסירים כיפות ומזוזות מביתם, בעוד שגרירי הזרוע הסטודנטיאלית של חמאס יושבים לצידם בקמפוס. בספטמבר הקרוב תיפתח שנה חדשה בקמפוסים - אסור לחכות למתקפת פתע נוספת.