מנהיגי העולם ספדו היום (חמישי) להנרי קיסינג'ר, דיפלומט, פוליטיקאי ואינטלקטואל שתפיסת עולמו סייעה להנחות את מדיניות החוץ האמריקנית במחצית השנייה של המאה ה-20 ומעבר לה.
הנרי קיסינג'ר נולד בשנת 1923 בגרמניה בשם היינץ אלפרד קיסינגר. משפחתו נמלטה מהמדינה שבועות ספורים לפני ליל הבדולח והצליחה לקבל אישורי כניסה לארצות הברית, למרות ההגבלה הקשה על כניסת פליטים יהודים למדינה באותו זמן. תחת הנאצים, קיסינג'ר הצעיר לא הורשה להירשם לבית ספר תיכון ואביו פוטר מעבודתו, כשהגיע לארצות הברית, קיסינג'ר שינה את שמו ל"הנרי" ופנה להשלים את לימודיו.
הנרי קיסנג'ר, מזכיר המדינה וחתן פרס נובל, הלך לעולמו בגיל 100// צילום: רויטרס
קיסינג'ר הצעיר עבד במפעל למברשות גילוח במהלך היום ולמד בלילה, הוא הצטיין בלימודים ועל אף שנותר עם מבטא גרמני בולט, הוא השתלב היטב בתרבות האמריקנית. בשנת 1943 הוא גויס לצבא האמריקני וכחייל מודיעין דובר גרמנית, קיסינג'ר השתתף בפעילות קרבית ב"קרב הבליטה" בבלגיה. הצעיר היהודי נכנס עם הצבא האמריקני למולדתו, גרמניה, וסייע בשחרור מחנה ריכוז ומעצר קציני גסטפו. קיסינג'ר טען מאוחר יותר ששירותו הצבאי "הפך אותי לאמריקני אמיתי".
קיסינג'ר היה סטודנט מצטיין ובשנת 1954 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד היוקרתית. כבר בדוקטורט שלו עיצב קיסינג'ר את תפיסת העולם הריאליסטית שלו כמדינאי. בהסבר שכתב על המונח "לגיטימיות" הוא הצהיר: "לגיטימיות אין כוונתה צדק. מדובר בסך הכל בהסכמה בינלאומית לגבי שיטות עבודה ומטרות מתקבלות על הדעת ביחסי חוץ".
הוא נכנס לתחום הדיפלומטיה באחת התקופות הסוערות ביותר בהיסטוריה האנושית, כשברית המועצות וארצות הברית, שתיהן חמושות בנשק גרעיני, קיימו קרב לא ישיר לשליטה על הגלובוס. בשנת 1957 הוא הפך למנהל חבר של המחלקה לממשל והמרכז ליחסים בין לאומיים של הרווארד, מה שהציב אותו בחזית תחום היחסים הבינלאומיים באותו זמן, כשהוא מייעץ למזכירות המדינה במגוון נושאים.
בשנת 1968 הוא מונה על ידי ניקסון להיות היועץ לביטחון לאומי, תפקיד ראשון שמילא בממשל אמריקני. בכהונה השנייה של ניקסון, קיסינג'ר מונה לתפקיד מזכיר המדינה והחל להפוך את התיאוריות שלו על יחסים בינלאומיים למציאות. הוא נודע במה שכונה "דיפלומטיה של ביקורים", כשהוא נוהג להגיע למדינות ולהיפגש עם ראשיהן במטרה להבטיח את האינטרס האמריקני.
גישת ה"ריאל פוליטיק" שלו לברית המועצות סייעה במובן רב לשמור על המלחמה הקרה קרה. הוא הצליח להגיע להסכמים על הגבלת הנשק הגרעיני והאטת מירוץ ההתחמשות הבינלאומי והצליח ליצור ערוץ הידברות פתוח מול מוסקבה ובייג'ינג במהלך שנות השבעים. בישראל הוא ייזכר כמי שעזר להפוך את הגישה האמריקנית לחימושה של ישראל במהלך מלחמת יום כיפור, במהלכה ביקר בישראל ונפגש עם ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר. הוא היה חלק חשוב בשיחות שהביאו להפסקת האש והפיכתה למשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים. באותה שנה, זכה קיסינג'ר לפרס נובל לשלום.
אך על אף הצלחתו משנת ההיסטוריה בתחום הדיפלומטי, על קיסינג'ר נמתחה גם ביקורת רבה, בעיקר על העלמת עין ממעשיהם של משטרים דכאניים ברחבי העולם. קיסינג'ר תמך בהפיכה נגד הממשלה הדמוקרטית בצ'ילה ואף ידוע שעודד את החונטה הצבאית בארגנטינה להיפרע ממתנגדיה משמאל באלימות. קיסינג'ר ביקר רבות את ישראל ואף טען פעם כי "לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים". הוא אף הואשם כי האט במתכוון את הסיוע לישראל ונקט נגדה ביד קשה, על מנת להציג לעולם הערבי "יחס מאוזן" למצב התיכון על מנת להסיר את אמברגו הנפט של ערב הסעודית על ארצו. גם בגיל מאה הצליח קיסינג'ר, המרותק לכיסא גלגלים, למשוך אש וביקורת לאחר שכתב מאמר שמביע הבנה לרוסיה ונשיאה, ולדימיר פוטין, סביב משבר המלחמה באוקראינה.
בשנה שעברה טען קיסינג'ר בראיון לכלי תקשורת בארצות הברית כי אם יתקשר לנשיא סין, שי ג'ינפינג, או נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הם ככל הנראה יקבלו את השיחה. מעט מאוד, אם בכלל, דיפלומטים בעבר או בהווה יכולים להתפאר ביכולות שכזו והיא מעידה יותר מכל על התפקיד הקריטי שמילא קינסינג'ר בעיצובו של הסדר העולמי במחצית השנייה של המאה עשרים, ושל עיצובה של המציאות הגיאו-פוליטית כפי שאנו מכירים אותה היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו