על מה לעזאזל מפגינים עכשיו בצרפת?

אם ראיתם בימים האחרונים תמונות מצרפת, יכול להיות שראיתם שני סוגים של מחאות: מצד אחד, מאות אלפי אנשים צועדים ברחובות. מצד שני מכוניות בוערות, חלונות ראווה מנופצים, שוטרים מותקפים ואפילו בנייני ציבור עולים באש.

אז מה בדיוק קורה שם?

באופן קצת מפתיע, אחד הדברים שהדליקו את גל המחאה הנוכחי היה דווקא תלמידי תיכון; בספטמבר התחילו תלמידים באזור פריז לצאת נגד המצב בבתי הספר שלהם: כיתות צפופות, מחסור במורים, מבנים מוזנחים ותלמידים שמספרים שבמשך תקופות ארוכות אין מורים במקצועות שבהם הם אמורים להיבחן.

המסר היה, פחות או יותר: די, המערכת לא עובדת.

המחאה התפשטה במהירות לבתי ספר נוספים – אבל נפלה בדיוק על תקופה שבה גם המבוגרים בצרפת כבר היו די עצבניים. יוקר המחיה עלה, מחירי הדלק והגז קפצו, הדיור יקר והכלכלה הצרפתית לא בדיוק מלבלבת. בקיצור, הדברים שמכעיסים אותנו בישראל הם לא המצאה ישראלית.

כאן נכנס לתמונה אחד הדברים שהצרפתים באמת מצטיינים בהם: להפוך כעס לפעולה.

איגודי עובדים גדולים, סטודנטים, עובדי ציבור וגם חלק מפעילי תנועת האפודים הצהובים הצטרפו להפגנות. בשיא המחאה יצאו לרחובות לפי ההערכות בין 550 אלף ל־800 אלף בני אדם ברחבי המדינה.

חשוב לעשות הפרדה: רוב האנשים האלה לא שרפו שום דבר. הם צעדו, החזיקו שלטים, שבתו וחזרו הביתה. התמונות נוסח האינתיפאדה שאנחנו רואים מגיעות בעיקר מקבוצות קטנות יותר של פעילים רעולי פנים, שחלקם משתייכים לשמאל הרדיקלי ולתנועות אנרכיסטיות.

אחת השיטות שלהם נקראת Black Bloc, או "הגוש השחור".

זה לא ארגון מסודר. אין מנכ"ל Black Bloc או מועדון חברים. הרעיון פשוט: כולם מגיעים לבושים בשחור, מכסים את הפנים ונעים יחד בתוך ההפגנה. ככה הרבה יותר קשה למשטרה לזהות מי בדיוק זרק אבן, שבר חלון או הצית משהו.

אצל חלק מהקבוצות האלו גם יש משמעות למטרות שבוחרים לתקוף: בנקים, חנויות יוקרה, מוסדות שלטון ובנייני עירייה נתפסים כסמלים של קפיטליזם או של המדינה. זה יכול להסביר, למשל, את מה שקרה בלימוז', שם פורעים פרצו לבית העירייה ההיסטורי והציתו אותו. המבנה, שנחנך במאה ה־19, נפגע בצורה קשה, ומגדל השעון שלו קרס.

בפריז ובערים נוספות נבזזו גם חנויות יוקרה.

עם זאת, לא כל מי ששובר חלון באמצע מהומה הגיע עם מניפסט פוליטי בכיס.

כשנוצרת אנרכיה ברחוב, מגיעים גם אנשים שפשוט מנצלים אותה כדי לגנוב. לכן, בתוך אותה מהומה אפשר למצוא אנרכיסט שרוצה לפגוע בסמל קפיטליסטי ולידו בחור שפשוט ראה חנות ‘פתוחה’ והחליט שהיום הוא חוזר הביתה עם תיק חדש בחינם.

כידוע, גם בית כנסת בפריז ניזוק במהלך האירועים – אבל לפחות בשלב הזה אין הוכחה שהמקום הותקף דווקא בגלל שהוא בית כנסת.

גם הטענה ש"אלה מהגרים ששורפים את צרפת" פשוט לא מתארת נכון את מה שקורה. זאת מחאה שמורכבת מתלמידים, עובדים, איגודי עובדים, פעילים פוליטיים וקבוצות קיצוניות שונות. מאות אלפים משתתפים בה, ורק חלק קטן מהם מעורב באלימות.

ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שבצרפת הפגנות נוטות להגיע מהר מאוד לרמות שאנחנו פחות רגילים אליהן.

זה גם קשור להיסטוריה הצרפתית: מהמהפכה הצרפתית ועד למרד הסטודנטים והשביתות הענקיות של מאי 1968, לצאת לרחוב ולנסות לכופף את הממשלה הוא כמעט חלק מהתרבות הפוליטית המקומית.

אז לא, צרפת לא בוערת בגלל דבר אחד. זו תערובת של תלמידים שכועסים על בתי הספר, עובדים שכועסים על יוקר המחיה, איגודים שיודעים לשתק מדינה, פעילי שמאל רדיקלי שמחפשים עימות עם השלטון, ובוזזים שפשוט מנצלים את הבלגן.

או במילים אחרות: זה אירוע מאוד צרפתי.