ארגנטינה עולה למתקפה: "בריטניה מתאסלמת" והאי שנמצא במוקד הסכסוך

יועצו הבכיר של נשיא ארגנטינה, סנטיאגו קפוטו, תקף את בריטניה בציוץ ברשת X הלילה (בין רביעי לחמישי, שעון מקומי) וטען כי ארגנטינה חייבת להשיב לידיה את איי פוקלנד (המוכרים בארגנטינה כ"לאס מלבינאס") כי בריטניה "עוברת קולוניזציה של האסלאם", ולכן המערב כולו אינו יכול להרשות לעצמו את נוכחותה של "מדינה אסלאמית" או "השפעה זרה" באזור האסטרטגי של דרום האוקיינוס האטלנטי.

הדברים פורסמו ברשת החברתית X, לאחר שקפוטו שיתף פוסט של התועמלן חבייר נגרה, הבעלים של עיתון La Derecha Diario.

El Reino Unido fue en muchos sentidos la cuna de la civilización occidental moderna. Desde la Carta Magna en adelante, muchas de las instituciones de las democracias liberales han estado basadas en la tradición del constitucionalismo británico. Desde Adam Smith, John Locke y John Stuart Mill, hasta Hume, Russell y Hobbes en el campo de la filosofía, o la economía política. Pasando por Newton, Darwin y Turing para el desarrollo de la ciencia moderna. La mayoría de las ideas o instituciones que explican el mundo occidental han surgido en Inglaterra o Escocia. Ver al Reino Unido siendo colonizado por el Islam no sólo es un riesgo inminente para la causa de Occidente todo sino que es una tragedia en términos históricos para quienes defendemos las ideas de la libertad. Esta es otra de las razones por las que la Argentina debe proyectarse con firmeza hacia el Atlántico Sur y recuperar las Islas Malvinas. Dada la relevancia geopolítica estratégica que el Atlantico Sur tomará en las próximas décadas Occidente no puede permitirse la injerencia de un Estado islámico en esa zona de influencia. Recuperar Malvinas no es una causa solamente nacional. Es una causa de Occidente.

— Santi C. (@slcaputo) October 14, 2026

הפוסט המקורי התייחס להשבעתה של סגאל עבדי-ואלי, אשה מוסלמית שהיגרה לבריטניה מסומליה כילדה בשנות ה־90 ונבחרה מטעם מפלגת הלייבור לבית הנבחרים הבריטי מוקדם יותר החודש (במושב שהתפנה על ידי ראש הממשלה לשעבר קיר סטארמר), תוך שהוא מציג זאת כהוכחה להתקדמות ה"אסלאמיזציה" בבריטניה וקובץ טענות על קיומם של חוקי השריעה בעיריות.

נשיא ארגנטינה, חבייר מיליי, מיהר לאשר ולתמוך במסר באמצעות ציוץ מחדש (Retweet).

אך האמירה החריגה של יועצו של הנשיא הארגנטינאי והפרו-ישראלי היא רק תסמין של מאבק תרבותי-היסטורי ארוך שנים ומדמם בין המעצמה הדרום-אמריקנית לבין האי האירופי.

"המבחן ההיסטורי של המערב"

קפוטו פתח את דבריו בשבחים למורשת ההיסטורית של הממלכה המאוחדת, אותה הגדיר כ"ערש הצביון המערבי המודרני", תוך שהוא מזכיר את תרומתה של המסורת החוקתית הבריטית, הפילוסופים אדם סמית', ג'ון לוק וג'ון סטיוארט מיל, לצד ענקי המדע ניוטון, דרווין וטיורינג.

למרות זאת, טען היועץ הבכיר כי בריטניה נמצאת כיום בתהליך התפרקות והשתלטות דמוגרפית-תרבותית המסכן את כלל העולם המערבי. "זו טרגיות היסטורית עבור מי שמגינים על רעיונות החירות", כתב קפוטו. "זאת סיבה נוספת לכך שארגנטינה חייבת להקרין את עצמה בעוצמה לעבר דרום האוקיינוס האטלנטי ולהשיב את האיים לנוכח הרלוונטיות האסטרטגית של האזור בעשורים הקרובים, המערב אינו יכול להרשות לעצמו את התערבותו של גורם אסלאמי באזור השפעה זה. השבת המלבינאס אינה רק סוגיה לאומית בלבד - זוהי סוגיה מערבית".

דבריו של קפוטו מגיעים בעיצומו של עימות משפטי ודיפלומטי שמנהל ממשל מיליי אל מול בריטניה, כולל קידום הצעת חוק חדשה בנושא האיים בקונגרס הארגנטיני, והם משתלבים באופן הדוק במאבק על השליטה הכלכלית במרחב הימי.

מלחמת הנפט: פרויקט ישראלי-בריטי באוקיינוס הדרומי

הרקע הכלכלי והמשפטי למתיחות המחודשת נעוץ בפרויקט הפקת נפט נרחב בשדה "סי ליון" (Sea Lion) שבצפון אגן פוקלנד. פרויקט זה מנוהל במשותף על ידי חברת הנפט הישראלית נביטאס פטרוליום (Navitas Petroleum) והחברה הבריטית רוקופר אקספלוריישן (Rockhopper Exploration), וזוכה לתמיכה מלאה מצד האספה המחוקקת של האיים - השואפת להוציא לפועל את הפקת הנפט כבר תחילת שנת 2028.

נשיא ארגנטינה, חבייר מיליי, זועם על הפרויקט ומגדיר אותו כ"בזיזה בלתי חוקית של משאבינו". בחודש שעבר איים מיליי לנקוט הליכים משפטיים בינלאומיים נגד בריטניה באמצעות בית הדין הבינלאומי לחוק הים, אלא אם הפרויקט יופסק בתוך שבועיים.

מנגד, תושבי האיים דוחים את הטענות מכל וכל. סטייסי בראגר, חבר האספה המחוקקת של פוקלנד (המונה 12 חברים), ציין בראיון כי מדובר בסכסוך ותיק שבו ארגנטינה עושה שימוש ציני בפרויקט הנפט כ"כלי להשגת תביעות ריבונות". לדבריו, "כשיש בחרויות בארגנטינה, פוקלנד היא כלי נוח מאוד כדי לאגד את הציבור סביב דגל אחד ולהסיח את הדעת מהבעיות הפנים-ארגנטיניות".

סכסוך בן שני מאות שנים

איי פוקלנד, בהם מתגוררים פחות מ־4,000 תושבים, מהווים חלק מהטריטוריות הבריטיות שמעבר לים משנת 1833, ארגנטינה תובעת עליהם ריבונות כבר שני מאות. בשנת 1982 הוביל הסכסוך לפלישה ארגנטינאית קצרה ולאחריה מלחמה עקובה מדם נגד בריטניה, בה נהרגו יותר מ־600 חיילים ארגנטיניים ו־255 בריטים. המלחמה הסתיימה בכינון שליטה בריטית מלאה ובהפלת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה.

ההפסד במלחמה היה נקודת מפנה דרמטית עבור ארגנטינה: הוא הביא לקריסתה המהירה של החונטה הצבאית בארגנטינה, בראשה עמד הגנרל לאופולדו גלטיארי וחזרה למשטר דמוקרטי בבחירות הכלליות של 1983 (הבחירות החופשיות הראשונות מאז 1973) וניפצה לחלוטין את תדמית הצבא כ"רזרבה המוסרית של האומה" אותה טיפח רוב המאה ה־20.

בבריטניה, הצלחת המערכה שינתה בן לילה את הפופולריות של ממשלת השמרנים בראשות מרגרט תאצ'ר, אשר פיגרה במשך חודשים בסקרים והפכה לזוכה בניצחון סוחף בבחירות הכלליות בשנה שלאחר מכן; בעקבות הצלחה זו אף בוטלו הקיצוצים המתוכננים בצי המלכותי.

עבור תושבי האיים, המלחמה הובילה להשבת אזרחות בריטית מלאה ב־1983, לשיפור ניכר באיכות החיים הודות להשקעות בריטיות ולליברליזציה כלכלית, ולכינון חוקה חדשה ב־1985 שקידמה שלטון עצמי. מעמד זה קיבל אישור חד-משמעי במשאל העם ב־2013, שבו 99.8% מהבוחרים תמכו בהישארותם כטריטוריה בריטית.

למרות זאת, ממשלות ארגנטינה השונות לאורך השנים המשיכו לדרוש בעקביות את חידוש המשא ומתן הדיפלומטי באו"ם על עתיד האיים, דרישה שנתקלת פעם אחר פעם בסירוב בריטי נחרץ המותנה בהסכמתם המלאה של תושבי פוקלנד עצמם.