קצב החיים המודרני, עירוניות מואצת ומעבר של צעירים לערים הגדולות הרחק מבית הוריהם יצרו בסין תופעה חברתית מושתקת אך קשה: מגפת בדידות חמורה החולשת על פני כל השכבות והגילאים. אלא שבמדינה הידועה ביכולתה למסחר במהירות כל צורך אנושי, נולדה בשנים האחרונות תעשייה חדשה שמשגשגת במהירות - "תעשיית הבדידות" (Loneliness Industry), ובמרכזה שירות מבוקש במיוחד של "ילדים זמניים" ומלווים בתשלום.
לפי הדיווח ב-BBC, התופעה מתבססת על תשלום עבור חיבור אנושי בסיסי, ליווי ותמיכה רגשית או מעשית. מבוגרים וקשישים שנשארים לבד בביתם משלמים לצעירים הפועלים כ"ילדים להשכרה" - אלו מגיעים לבית הקשיש, מביאים ארוחות חמות, מתקנים תקלות קטנות בבית, מעניקים תמיכה טכנית ומעל לכל: מקשיבים, משוחחים ומפיגים את השקט המעיק.
לפי הערכות של חברת ניירות הערך הסינית Sinolink, שוק "תעשיית הבדידות" בסין צפוי להגיע לשווי של כ-7.4 מיליארד דולר בשנים הקרובות. הגידול המהיר נובע מהפער ההולך וגדל במבנה המשפחה המסורתי בסין. בעבר, הטיפול בקשישים נפל על כתפי הילדים והמשפחה המורחבת. כיום, כאשר הצעירים עוברים להתגורר במרחק שעות נסיעה רבים כדי למצוא תעסוקה, המבוגרים נותרים מאחור ללא רשת תמיכה.
סוציולוגים הסבירו כי השירות בתשלום מספק מענה נוח לא רק מבחינה מעשית, אלא גם מבחינה פסיכולוגית. במערכת יחסים של נותן שירות ומקבל שירות, הלקוח יודע בדיוק למה מצופה ממנו ואינו צריך להתמודד עם המורכבות והתנודתיות שקיימות לעיתים בקשרים משפחתיים או בחברויות רגילות.
מתקנים את המזגן ומציעים אוזן קשבת: הסיפורים שמאחורי הטרנד
יאנג, קשישה בת 91 מהפריפריה של בייג'ינג, שקעה בדיכאון עמוק לאחר מות בעלה, הבדידות בביתה הייתה כה קשה עד ששקלה לבקש מבנה לסייע לה בהמתת חסד. בעיות ראייה הקשו עליה אפילו לכוון את השלט של המזגן, והיא מצאה את עצמה מדברת אל המכשיר הטלוויזיה.
השינוי בחייה הגיע הודות לוואנג יינגוויי, איש מכירות לשעבר שהקים שירות מלווים. צוות השליחים שלו מגיע אל יאנג פעמיים ביום עם ארוחות חמות, אך עבודתם רחוקה מלהיות חלוקת מזון בלבד. "אנחנו רואים את עצמנו כ'ילדים קהילתיים'", הוא הסביר ל-BBC, "זה אומר להיכנס לנעליים של המבוגרים - אם המים מהברז עכורים, אני מביא מתקן סינון. אם יש תקלה במקלחת, אני קונה חלק ומחליף. המבוגרים מתייחסים אלינו כמו לילדים שלהם, ואנחנו מתייחסים אליהם כמו להורים". השירות שלו עולה פחות מחצי מעלות המופעלת על ידי המודל המסורתי של מטפל סיעודי, ומאפשר לקשישים להישאר בביתם במקום לעבור למוסדות.
אך הבדידות בסין אינה נחלתם של הקשישים בלבד, והשירותים האלו התרחבו במהירות גם לקהלים צעירים יותר. ליו יאניאן, בת 23, עובדת כ"מלווה רפואית" בתשלום. היא מתלווה ללקוחותיה לבתי חולים גדולים, אוספת עבורם תוצאות לבדיקות ורוכשת עבורם תרופות.
באופן מפתיע, חלק נכבד מלקוחותיה הם צעירים בשנות ה-20 לחייהם שעברו לבייג'ינג לצורך קריירה. בשל התרבות העסקית והחברתית בסין, שבה מחווה ללא תשלום מייצרת "חוב חברתי" (מחויבות להזמין לארוחה או להחזיר טובה), צעירים רבים מעדיפים לשלם בכסף מלא למלווה זר מאשר לבקש עזרה מקולגות לעבודה. "אם הם היו צריכים ללכת לבית החולים לבד, הם היו חשים חרדה קשה. ככה הם מקבלים תמיכה בלי מחויבות רגשית מעיקה", היא הסבירה.
שירותים נוספים בתעשייה כוללים אפילו מלווים לטיולי טרקים. וואנג ז'אוטאו, חייל משוחרר המלווה מטיילים בהר חואנגשאן המפורסם, מספר כי רוב לקוחותיו הם אנשים שחווים תסכול, חרדה או פרידה. "אנחנו מספקים תמיכה רגשית - מעודדים אותם, מצלמים אותם ומספרים בדיחות. אנשים פשוט מחפשים מישהו שיהיה לצידם ברגעים קשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו