"מאמין שהמשטר ייפול ויהיו טיסות ישירות מטהרן לתל אביב"

כבר כמעט שבוע שסיאבוש דראחטי לא מצליח להשיג את משפחתו באיראן. האינטרנט נותק, והוא, כמו רבים אחרים עם יקירים במדינה, נותר עם הדאגה בבטן ובלי תשובות. "המצב במזרח התיכון כאוטי", הוא אומר, "אני מתנגד למלחמה ומאמין בשלום, אבל מבין את אלה שאומרים שמשטר שלקח את אזרחי איראן כבני ערובה כבר 47 שנים, לא יוחלף ללא מלחמה".

דראחטי, בן 34, הוא מוסלמי שנולד וגדל במאלמו שבשבדיה, להורים איראנים ממוצא אזרי שנמלטו מאיראן עוד לפני לידתו. הוא לא רק לא יכול לבקר במדינה שממנה באו הוריו, אלא גם נאלץ לעיתים לחיות תחת אבטחה בשבדיה בשל איומים שקיבל על רקע פעילותו נגד אנטישמיות ותמיכתו בקשר עם ישראל.

"המשפחה שלי הגיעה לכאן בזמן מלחמה כדי לתת לי הזדמנויות לחיים", הוא אומר, "ואני, כאזרח שבדי, יכול לתת בחזרה למדינה הזאת. אני עושה זאת באמצעות חיבור בין אנשים, הידברות והפחתת שנאה. מבחינתי, מלחמה באנטישמיות היא ייעוד".

מאלמו, העיר הדרומית של שבדיה, ידועה באוכלוסיית המהגרים הגדולה שלה. "אם ראית את מאלמו, ראית את העולם", אומר הפתגם המקומי. אבל לעיר יש גם צד אפל: היא מדורגת באופן עקבי בין הערים עם שיעורי האנטישמיות הגבוהים ביותר באירופה, ולא מעט יהודים עזבו אותה בשנים האחרונות מתוך תחושת חוסר ביטחון.

"אני לא מקבל את העובדה שיהודי יקום ויעזוב את מאלמו בגלל אנטישמיות", אומר דראחטי, "וכמוסלמי גאה, אני רוצה לעמוד לצידכם. אנחנו בני דודים, כולנו ילדיו של אברהם".

המאבק באנטישמיות לא נולד באקראי. בגיל 13 לקח אותו אביו לדכאו, ובגיל 15 לאושוויץ. "עמדתי מול הצריפים ולא הצלחתי להבין איך זה קרה באירופה, ממש כאן", הוא נזכר. "אמרתי לעצמי שיום אחד אביא צעירים למקומות האלה כדי שיראו בעצמם".

לצד ההיסטוריה, היה גם הדבר האישי: חבר ילדות יהודי בעל רקע ישראלי, שגדלו יחד במאלמו. דראחטי ראה כיצד אותו חבר נאלץ להסתיר את מוצאו בשל העוינות שנתקל בה. "כשמישהו שאל מאיפה הוא, הוא לא תמיד סיפר בקלות", הוא מספר.

"ראיתי כבר מהילדות כמה אנטישמיות היא דבר רע. ראיתי מה היא עשתה לחבר הכי טוב שלי".

ב-2010, בגיל 17, הקים דראחטי את YPAX, ארגון שנלחם באנטישמיות ובשנאת מוסלמים. הארגון מכשיר מנהיגים צעירים בגילאי 14 עד 23, שולח אותם לסיורים במחנות ריכוז ולפגישות עם ניצולי שואה. "אנחנו מפגישים אנשים פעם בשבוע במשך שישה חודשים, עוד לפני שמתחילים לעבוד עם הצעירים, מזמינים את ההורים לשיחה. אם אין תמיכה של המבוגרים, זה פשוט לא עובד".

הארגון מחנך לזיכרון השואה, אך גם לסיפורים פחות מוכרים, כמו מוסלמים שהצילו יהודים בשואה, ויהודים שהצילו מוסלמים במלחמת הבלקן. "יש משפחה בוסנית שהצילה יהודים בשואה, ושבעים שנה אחר כך אותה משפחה יהודית, שכבר גרה בישראל, עזרה לבוסנים בזמן הטבח בבוסניה. אלה הסיפורים שצריך לספר לצעירים".

ספג איומים על חייו

המאבק גבה מחיר. "החיים שלי השתנו. איבדתי חברים, היו איומים על חיי, הייתה לי אבטחה. אני אב לילדים וצריך לשמור עליהם. כשיש לך ילדים, אתה חייב לחשוב על עוד חמישה שישה צעדים קדימה. אבל לרגע לא חשבתי לעצור".

פעילותו זיכתה אותו בפרסים בינלאומיים, ביניהם פרס על שם ראול ולנברג, הדיפלומט השבדי שהציל עשרות אלפי יהודים הונגרים בשואה. הוא גם נבחר לאחד המנהיגים הצעירים המבטיחים של מגזין פורבס בשבדיה.

בשנים האחרונות הרחיב דראחטי את פעילותו גם לתחום העסקי. הוא מנהל ארגון נוסף בשם UMAF, שמקים קשרים בין יזמים יהודים ומוסלמים, ומקדם את יוזמת "מועצת אברהם" ברוח הסכמי אברהם.

למרות ביקוריו בישראל וברבות ממדינות ערב, דווקא לאיראן, מולדת הוריו, הוא לא יכול להגיע. דראחטי חושש מהמשטר, שרואה פסול בפעילותו ובקשריו עם ישראל. "מה שקורה לעם האיראני זה טבח שנמשך כבר כמעט 47 שנים", הוא אומר, ותוקף את המוסר הכפול של המפגינים ברחבי העולם.

"איפה העולם? מדוע כל מי שיצא להפגין תמיכה בפלסטינים לא יוצא להפגין בעד זכויות העם האיראני? אם אתה פוליטיקאי, תמיכה בעם האיראני כנראה לא תיתן לך קולות מצביעים. אבל אנשים צריכים לצאת ולהפגין".

ובכל זאת הוא נשאר אופטימי: "אני מאמין שהמשטר ייפול, ונוכל לבקר יחד באיראן. ויהיו גם טיסות ישירות מטהרן לתל אביב".

דראחטי לא מתכוון לעצור. הוא כותב כעת ספר על הצורך בדו-קיום ועל סיפורו האישי, שיפורסם בשש שפות, ביניהן ערבית, פרסית וטורקית. בעוד חודשיים הוא לוקח את משתתפי קורס המנהיגות שלו לאושוויץ. "אין אדם שנמצא שם ורואה את מה שקרה וזה לא נוגע בו באופן אישי".