ז'אן ברנדוט נולד ב-1763 ב-עיר פו שבדרום צרפת. הוא התגייס לצבא כשמלאו לו 18, אך למרות יכולותיו הטובות, לא הצליח להתקדם בסולם הדרגות. כשהיה ברנדוט בן 26 פרצה המהפכה הצרפתית והוא החל להתקדם במהירות במעלה צבא המהפכה, עד שכעבור עשור, מונה לשגריר בוינה ולאחר מכן כיהן כשר המלחמה הצרפתי.
כשהכתיר את עצמו נפוליאון לקיסר הכל יכול של צרפת, הוא מינה את ברנדוט להיות בין 18 המרשלים הצבאיים שלו, כשגם קשרים אישיים חיברו בין השניים: אשתו של ברנדוט הייתה חברה טובה של נפולאון, ואחותה הייתה נשואה לאחיו הגדול, ז'וזף בונפארטה.
אך לא הכל היה ורוד. בין השניים שררו יחסי אהבה-שנאה לאחר שנפוליאון חשד בו שניסה לטרפד את מינויו לקיסר, אולם צוטט פעם באומרו: "גם אם ברנדוט בגד בי, הרי הוא עשה זאת באצילות". אחד המרשלים של נפוליאון, דבו שמו, מונה על ידי הקיסר כחוקר פרטי לבדיקת אמינותו של ברנדוט, אך כעבור זמן קצר נחשף על ידיו.
כמה שנים לאחר מכן, במהלך הקרב המפורסם שבו ניצחו הצרפתים את הפרוסים, הזדקק דבו לעזרתו הדחופה של ברנדוט, אחרי שכותר עם חייליו וכמעט הוכה למוות, אך ברנדוט סירב לעזור לו זכר לאותו מעקב סמוי במה שכמעט עלה לצרפתים בהפסד הקרב. כשהדבר נודע לנפוליאון הוא רתח מזעם אך נמנע מלפטר את ברנדוט שהיה בקשר ידידותי עם אימו, לטיציה. מי אמר שנפוליאון לא פחד מאף אחד?
בסוף אותו הקרב שבו הובסו הכוחות הפרוסים, החלו לסגת אלו שנותרו בחיים ביחד עם הצבאות הזרים שבאו לעזרתם, ביניהם כמה מאות שוודים. הם התבצרו בעיר ליבק, שם שבה אותם ברנדוט, אך גם נהג בהם בכבוד של מנצחים ודאג להם למזון, ללבוש וליחס הוגן.
כעבור כשנה שוחררו השבויים בחזרה לארצם, שם סיפרו על היחס הטוב שקיבלו מה"מרשל הצרפתי ההגון".
רצה הגורל וכעבור 3 שנים התכנס הסנאט השוודי כדי לבחור יורש עצר למלך קרל ה-13 המזדקן.
קרל ואשתו היו אנשים חולים שעברו את גיל 60, ושני ילדיהם שנולדו להם מתו בצעירותם. גם הנסיך הדני שאימצו, קרל אוגוסט, הלך לעולמו כילד, מספר חודשים ספורים אחרי שהגיע לשוודיה.
הסנאט הציע מספר מועמדים ובהם ברנדוט, שזכה לפופולריות בקרב הצבא השוודי בעקבות יחסו ההוגן לשבויים, מספר שנים קודם לכן. כששמע על זה נפוליאון, הוא גיחך וסירב להתייחס ל"סיפור הבדיוני", אך למרבה תדהמתו מונה ברנדוט ליורש העצר ועוטר בדרגה הצבאית השבדית הגבוהה ביותר.
7 שנים בלבד לאחר שלחם תחת נפוליאון בקואליציית המדינות האנטי צרפתית, הקים ברנדוט, שבינתיים שונה שמו ל"קארל יוהאן", קואליציה אנטי נפוליאונית בעצמו ולחם נגד קיסרו לשעבר.
אחרי מותו של המלך הקודם הוא הוכתר למלך שוודיה ונורווגיה, למרות שלא דיבר שוודית עד יום מותו. האגדה מספרת שכשהלך לעולמו והכינו את גופתו לקבורה, התגלתה על גופו כתובת קעקע ובה נכתב "מוות למלכים", זכר לימיו כקצין במהפכה הצרפתית.
שושלת בית ברנדוט מולכת עד היום במדינה (אם כי באופן סמלי בלבד), ומלך שוודיה הנוכחי קארל ה-16 גוסטב אף העניק את פרסי הנובל לכל הזוכים הישראלים למעט ש"י עגנון שזכה בטרם עלה לשלטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו