בשנים האחרונות סודאן נמצאת במלחמת אזרחים הרסנית בין שני כוחות עיקריים: צבא סודאן (SAF) הרשמי בראשות הגנרל בורהאן, המזוהה עם האוכלוסיה האפריקאית בסודן, לבין כוחות התמיכה המהירה (RSF) בראשות חמדטי, המזוהים עם האוכלוסיה הערבית בסודאן.
לאחרונה השתלטו אנשי ה-RSF על העיר פאשר, שתושביה אפריקאים ילידים, והתחילו לבצע בה טבח מזעזע. נהרות הדם שהציפו את העיר כל כך גדולים, שניתן לראות אותם בצילומי לווין של האזור.
מעורבות האמירויות, הזהב וכללי המשחק החדשים
האירועים בסודאן אינם רק מלחמת אזרחים פנימית. מיליציית ה-RSF המורכבת ברובה מסודאנים ערבים, מבצעת טיהור אתני נגד התושבים האפריקאים באזור דרפור, ומקבלת תמיכה מאסיבית מאיחוד האמירויות הערביות. האינטרס של אבו דאבי ברור וקר: השתלטות על מכרות הזהב בסודאן, הגברת ההשפעה של האמירויות באזור ים סוף, ומתן משקל נגד לכוחות ממשלת סודאן, הנתמכים כיום על ידי איראן.
הטיהור האתני המתרחש באפריקאים המקומיים הוא אינטרס מובהק של מיליציית ה-RSF, שרבים מחבריה מתבטאים בפומבי וללא בושה על הרצון לבצע טיהור אתני של סודאן מאפריקאים.
זה כנראה פחות מעניין את שלטונות אבו דאבי, שמבחינתם השליטה הכלכלית היא המטרה. הם כנראה היו מוכנים לספוג את המחיר הציבורי, שעד לאחרונה, היה שקט ומאופק. כללי המשחק במזרח התיכון תמיד אפשרו מלחמות אזרחים עקובות מדם בתוך מדינות ערב, ללא תשומת לב עולמית.
המצב היום מייצר דינמיקה חדשה. מאז תחילת הטבח בפאשר, אנו עדים ל"בליץ מדיה" אגרסיבי נגד האמירויות, שלדעת מומחים רבים ממומן על ידי קטאר. לפי זהותם של אמצעי המדיה שקוראים לעולם להחרים את דובאי בגלל הטבח בסודאן, נראה שקטאר למעשה לקחה את תשתית התעמולה שפותחה נגד ישראל והפנתה אותה נגד יריבתה המסורתית, איחוד האמירויות. מומחה מדיה ערבי אפילו אמר בשיחה סגורה: "קטאר מנסה להפוך את בן זייד (שליט האמירויות) לנתניהו", כלומר משחירה את שמו במדיה.
הלחץ הבינלאומי השיג תוצאות מהירות: קצין ה-RSF אבו ללה שתועד מבצע טבח במאות אפריקאים והפך לסמל, נעצר ע"י אנשי ה-RSF ויועמד לדין בגין פשעי מלחמה, ובשעות האחרונות יש שמועות על הפסקת אש מתקרבת בין הצדדים.
זוהי יכולה להיות נקודת מפנה במזרח התיכון: אם כוחה של המדיה הבינלאומית תתחיל להכתיב במזרח התיכון סטנדרטים מערביים יותר, שיחייבו שליטים לחשוב פעמיים לפני שהם תומכים במיליציות רצחניות ככלי להשגת מטרות, כולם ירוויחו.
קטאר עצמה זורקת אבנים מתוך בית מזכוכית, וייתכן שבתגובה האמירויות יתחילו לחשוף ולהתמקד במעורבות הקטארית בטרור והסתה ברחבי האזור, מה שיכול לכפות כללי משחק חדשים של אחריות אזורית.
הטרוריסטים שלא מכירים בגבולות
מלחמת האזרחים בסודאן עלולה להישמע מנותקת מהמציאות הישראלית, אבל הקשר הדוק. כפי שהבהיר גורם פוליטי סודאני בכיר המזוהה עם המערב בשיחה עימי: "גם ממשלת סודאן נשלטת על ידי טרוריסטים ואנשי 'האחים המוסלמים', והם אינם מכירים בגבולות; הם רואים כל שטח שיש בו מוסלמים כשלהם. הם נותנים מקלט בטוח לאנשי חמאס ודאעש והם המקור לטרור בכל העולם."
בעוד המדיה העולמית מתרכזת כיום בפשעי ה-RSF, ממשלת סודאן הרשמית נתמכת ע"י איראן ומתבססת על יישום נוקשה של חוקי השריעה, שדיכא את האוכלוסייה המגוונת והצעירה. המלחמה הנוכחית היא המשך ישיר של הסכסוך הזה. הגורם הסודאני מבהיר כי האסלאמיסטים "הורגים כל מי שמתנגד להם ומפנים את השנאה שלהם כלפי האזרח שקם נגדם".
סודאן והסכמי אברהם
עבור ישראל, ההשלכות דרמטיות. הנורמליזציה בין ישראל לסודאן כבר כמעט הושלמה, עד לחילופי שגרירים, ובעבר דובר על הצטרפות סודאן להסכמי אברהם. "המלחמה האחרונה החזירה את הדברים לנקודת ההתחלה" אמר לי השבוע עיתונאי סודאני "יש כוחות קיצונים בממשלת הגנרל בורהאן שחידשו את הקשרים עם איראן כדי לרכוש נשק.
הדבר עורר שאלות רציניות לגבי עתיד היחסים עם ישראל. לאחר האירועים האחרונים בעזה, אותם קולות קיצוניים קראו להתייצבות של סודאן עם החמאס. אם סודאן תיפול חזרה לזרועות איראן והאסלאם הפוליטי, הדבר יפגע במאמץ הישראלי לבודד את הרפובליקה האסלאמית."
"ישראל צריכה להמתין להתייצבות סודאן לפני כניסתה הסכמי אברהם. יחד עם זאת, רוב הציבור הסודאני כבר אינו נוטה לעוינות כלפי ישראל; במקום זאת, הוא מתמקד באינטרסים הכלכליים שלו". הוסיף העיתונאי הסודאני.
הכותב הוא תום וגנר - יועץ אסטרטגי, פרשן ומרצה בענייני המזרח התיכון ומנהל "מרכז המזרח התיכון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו