רוברט קמפבל נולד בהודו הבריטית בשנת 1885. כשהיה בן 6 חזרה משפחתו לאנגליה, וכשמלאו לו 18 התגייס לצבא הוד מלכותו.
הוא נודע כחייל טוב וטיפס בסולם הדרגות במהרה, עד שבשנת 1914 שימש כמפקד גדוד חי"ר בריטי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
הוא נשלח עם גדודו למערב צרפת, כדי לסייע לארמייה החמישית לבלום את כוחות האימפריה הגרמנית שכבר החלו לפלוש אל תוך המדינה, אך מכונת המלחמה הגרמנית הייתה גדולה על הצבא הצרפתי והכוחות הבריטים שהוזעקו, ובלית ברירה הם קיבלו הוראה לסגת לכיוון פריז.
כעבור כשבוע, ב-24 באוגוסט, נפל רוברט קמפבל בשבי הגרמני, ביחד עם עוד 4 קצינים וכמאה לוחמים. הוא נשלח לבית חולים צבאי בקלן, בעקבות פציעה קשה שנגרמה לו במהלך קרבות הבלימה, וכשהתאושש נשלח למחנה השבויים הצבאי בעיר מגדבורג שממערב לברלין.
הוא בילה שם את השנתיים הבאות עם חבריו לנשק, ובבוקר בהיר אחד בשנת 1916 קיבל מכתב מאחותו דרך הצלב האדום, ובו התבשר כי אימו נמצאת על ערש דווי וימיה ספורים. שבור לב ואכול דאגה, הבין רוברט כי אין לו מה להפסיד, וכתב מכתב לקייזר גרמניה בכבודו ובעצמו.
הוא פירט את מצבה הרע של אימו וביקש מהוד מלכותו ללכת לבקרה בטרם תלך לעולמה, תוך שהוא נותן לו את מילתו כקצין בריטי שהוא יחזור למחנה השבויים ברגע שיסתיים הביקור.
כעבור כמה ימים נקרא על ידי סוהריו הגרמנים לחדר מפקד המחנה, ובו התבשר כי הקייזר הרחום החליט להענות לבקשתו והוא מתיר לו לנסוע לבלות שבועיים לצד אימו, אך עליו לעמוד במילתו ולחזור מיד בתום שבועיים אלו.
רוברט קמפבל יצא ממגדבורג לבית אימו שבאי הבריטי דרך הולנד הנייטרלית, וכעבור שבועיים בדיוק חזר למחנה השבויים שממנו יצא. ברגע שחזר הצטרף לכמה מחבריו שהחלו לחפור מנהרת מילוט, וכעבור 9 חודשי עבודה ברחו הקצינים והחיילים הבריטים מהמחנה ונתפסו מאות קילומטרים משם, סמוך לגבול ההולנדי.
הם הוחזרו למחנה, שם בילו עוד שנתיים עד לסוף המלחמה ב-1918 (אימו נפטרה שנה קודם לכן), וכשהשתחרר המשיך רוברט קמפבל לשרת בצבא עד לפרישתו בשנת 1925.
כשנשאל לימים מדוע ברח אחרי שחזר מיוזמתו למחנה השבויים השיב קמפבל: "כקצין בריטי נתתי את מילתי לשוב, ובדיוק מאותה הסיבה זוהי גם חובתי לנסות לברוח"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו