בשבת יחזרו ארה"ב ואיראן לשולחן המשא ומתן על תוכנית הגרעין האיראנית, כמעט עשור לאחר חתימת הסכם הגרעין (JCPOA) ב־2015, ושבע שנים לאחר שהנשיא דונלד טראמפ נטש אותו וכינה אותו "ההסכם הגרוע אי־פעם". מהם הסיכויים שהשיחות יניבו הסכם חדש?
הספקנות מושלת בכיפה, והסיבות ברורות: וושינגטון דורשת הסכם נרחב ומחמיר יותר, המחנה השמרני באיראן מתבצר בעמדותיו הניציות, וישראל מתעקשת על פתרון מקיף לאיום האיראני, כולל תוכנית הטילים הבליסטיים והתמיכה בארגוני חסות אזוריים - נושאים שטהרן דחתה מכל וכל.
אולם כוחות רבי־עוצמה דוחפים לפשרה: הכלכלה האיראנית כורעת תחת מדיניות "הלחץ המקסימלי" שפוגעת אנושות בתעשיית הנפט, בעוד ארה"ב בונה נוכחות צבאית מאסיבית באזור. אלו כבר הובילו את איראן לשולחן הדיונים, למרות התנגדותו הפומבית של המנהיג העליון חמינאי.
כמה גרעין יש לאיראן
במקביל, ישראל מגלה שמרחב התמרון שלה מוגבל יותר מול ממשל טראמפ האוהד, כפי שהשתקף בפגישת נתניהו בחדר הסגלגל. והאלמנט המכריע: טראמפ עצמו חותר להסכם ומדגיש זאת בהצהרותיו, תוך התרחקות מהאופציה הצבאית.
המצב הגרעיני הנוכחי מדאיג במיוחד: נסיגת ארה"ב מההסכם הובילה להתמוטטותו בפועל, עם האצת העשרת האורניום האיראנית וצמצום בפיקוח הבינלאומי. הנתון המטריד ביותר הוא מלאי האורניום המועשר לרמה של 60% - רמה חסרת הצדקה אזרחית, ורק צעד אחד מהרמה הצבאית של 90%.
לפי מכון Iran Watch, המסתמך על דוחות הסוכנות לאנרגיה אטומית, מלאי האורניום המועשר ל־60% שנמצא בידי איראן מספיק לשמונה פצצות גרעיניות לאחר העשרה נוספת. טהרן מסוגלת להעשיר חומר המספיק לחמש פצצות בתוך שבוע בלבד מרגע ההחלטה.
הסכם 2015 אמנם הגביל את העשרת האורניום האיראנית והטיל פיקוח מוגבר, אך התעלם מתוכניות הטילים והכטב"מים ומתמיכתה של טהרן בארגוני טרור. הסרת הסנקציות שיפרה את מצבה הכלכלי, ואפשרה האצת פיתוח נשק והזרמת מיליארדים לארגוני חסות. נוסף על כך, ההסכם היה זמני, עם תפוגת הגבלות מרכזיות לאחר עשור. טראמפ הבהיר שהסכם דומה לא מקובל עליו, ונתניהו מקדם את "מודל לוב" - התייחסות לפירוק תוכנית הגרעין הלובית ב־2003. "אנחנו מסכימים שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני", אמר. "זה יכול להיעשות בהסכם, אבל רק אם ההסכם הזה הוא הסכם נוסח לוב: כשנכנסים, מפוצצים את המתקנים ומפרקים את כל המכשור בפיקוח אמריקני ובביצוע אמריקני - זה טוב".
תזכורת: ב־2003 הסכים קדאפי לפרק את מערך הנשק להשמדה המונית תמורת הסרת סנקציות, ולנוכח איום צבאי אמריקני מוחשי אחרי פיגועי 11 בספטמבר. טריפולי אפשרה גישה מלאה למפקחים בינלאומיים, שפירקו והשמידו ציוד ושלחו רכיבים ומסמכים לארה"ב לצורך ניתוח. עם זאת, לוב היתה בשלבים ראשוניים בלבד של פיתוח גרעיני, במרחק של שלוש עד שבע שנים. ההסכם עם לוב כלל גם פירוק משמעותי של ארסנל הנשק הכימי שברשותה - מרכיב שלא קיים במקרה האיראני.
האתגרים של טהרן
יישום של "מודל לוב" באיראן יהיה קשה מכמה סיבות. ראשית, התוכנית האיראנית מתקדמת הרבה יותר. שנית, קשה לראות כיצד דרישה לפירוק מלא יכולה להתיישב עם עמדת הפתיחה של טהרן, הנחושה לשמור על תוכנית גרעין אזרחית. ולבסוף, גורמים קיצוניים בטהרן יכולים להצביע על העובדה שלוב לא זכתה ליחסים מלאים עם המערב, ואילו קדאפי נפל בסופו של דבר - כהוכחה לכך שוויתור על הגרעין לא מבטיח את הישרדות המשטר.
ומה יקרה אם השיחות ייכשלו? "יהיו הפצצות, הפצצות שכמותן הם מעולם לא ראו", הבטיח טראמפ. נותר לראות אם האיום הזה יספיק כדי להסיר את האיום האיראני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו