ייתכן וזו הנקודה הכי נפיצה בעולם - מה המדיניות של טראמפ לגביה? | סקירה

בוקר אחד באמצע החודש שעבר נמחקו מדף המוקדש ליחסי ארה"ב-טייוואן באתר של מחלקת המדינה האמריקנית המילים "איננו תומכים בעצמאות טייוואן". זה היה שינוי קטן, אך איתות עתיר משמעות על השינוי שמתרחש בשבועות האחרונים בגישה האמריקנית כלפי האי, שסין רואה בו טריטוריה בדלנית.

לשינוי הזה יש עוד ממדים רבים. הממשל הפשיר בחשאי 870 מיליון דולר של סיוע צבאי לטייוואן, מושל אלסקה ביקר באי כדי לקדם מכירה של גז טבעי, וסגן שר ההגנה של טאיפיי נכח בטקס לציון הרכישה של מטוסי F-16 בסך 8 מיליארד דולר. נוסף על אלה, מנכ"ל ענקית השבבים TSMC התחייב בחודש שעבר כי חברתו תשקיע 100 מיליארד דולר בארה"ב. ולצד אלה, ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי בכירים במחלקת המדינה, במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן ובפנטגון קיימו שיחות עם מקביליהם בטאיפיי והבטיחו כי אמריקה עומדת לצדם.

ההתפתחויות הדרמטיות הפתיעו במיוחד דווקא משום שהיו בטאיפיי שעקבו בדאגה מסוימת אחרי גישת טראמפ למלחמת רוסיה-אוקראינה ובמיוחד אחר נטישתו את התמיכה הערכית שהפגין הממשל הקודם כלפי קייב. היו שאמרו "היום אוקראינה (ננטשה), מחר טייוואן (תינטש)", והדאגה שימשה הן את מתנגדי ההתקרבות לסין והן את התומכים בה.

אולם להערכת ד"ר ויליאם צ'אנג, חוקר יחסי ארה"ב, סין וטייוואן במכון להגנה לאומית ולמחקר ביטחוני בטאיפיי, יש בין המקרה האוקראיני לטייוואני שני הבדלים משמעותיים. "האחד הוא שלטייוואן יש מיקום אסטרטגי קריטי במאמץ האמריקני לבלום את סין", הוא אומר. "השני - הדומיננטיות של טייוואן בייצור השבבים מבטיחה שלפחות בארבע השנים הבאות היא תישאר ללא תחליף בשרשרת האספקה הבינלאומית. עבור הנשיא טראמפ, שהמדיניות שלו מבוססת כלכלה ומסחר, המשקל של טייוואן במסחר העולמי גדול לאין ערוך ביחס לזה של אוקראינה".

רק לסבר את האוזן: ב-2024, טייוואן הייתה השותפה השביעית של ארה"ב במסחר, עם עלייה של 24.2% בהיקף הסחר לסכום של 158.6 מיליארד דולר. ענקית הטכנולוגיה TSMC מייצרת יותר מ-60% מכלל השבבים המוליכים למחצה בעולם, ויותר מ-90% מהשבבים המתקדמים. עם לקוחותיה נמנים אפל,אנבידיה וחברות רבות אחרות.

 יתרה מכך, היציבות במיצר טייוואן חיונית לארה"ב ולכלכלה הגלובלית. לפי המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (ארה"ב), יותר מחמישית של כלל הסחר העולמי עברה במיצר המפריד בין האי לבין סין היבשתית. מדובר בטובין בסך 2.45 טריליון דולר - משאבי אנרגיה, תוצרת אלקטרונית, מחצבים ועוד.

 החשיבות של טייוואן היא גם אחד הבסיסים לתפנית הפרדיגמטית של הפנטגון והעברת תשומת הלב לזירה ההודו-פסיפית, מתוך מטרה מוצהרת להתמודד עם סין. "מבחינת הפנטגון, סין היא האיום היחיד שגובר בהתמדה – ומניעה של הכיבוש הסיני את האי תוך כדי שמירה על המולדת היא התרחיש הדחוף היחיד", כתב מזכיר ההגנה פיט הגסת' במזכר שנחשף ב"וושינגטון פוסט" בסוף החודש שעבר.

השינוי הזה הוא מוזיקה לאוזניים בטאיפיי. "בשיא היחסים בין ארה"ב לטייוואן, טאיפיי ו-וושינגטון חתמו על ברית הגנה הדדית ב-1954. אולם במונחים של אסטרטגיה אמריקנית גלובלית, הערך האסטרטגי של טייוואן מעולם לא היה גבוה יותר מאשר היום", אומר צ'אנג ל"ישראל היום". "עבור בייג'ינג, טייוואן היא הנושא הרגיש מכל ו'ליבת הלבה של האינטרסים'. אבל הדבר גם הופך את טייוואן לאחת מנקודות התורפה הגדולות ביותר של סין – הזדמנות שבה רואה ממשל טראמפ מפתח לגישה כלפי סין".

על רקע זה, המתיחות בין המדינות הולכת ומחריפה בשנים האחרונות, כאשר לפי דיווחים במערב סין סימנה את 2027 כתאריך היעד למוכנות לפעולה צבאית בעניין. ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח לאחרונה כי סין ערוכה להטיל מצור על האי באופן מיידי ונערכת גם לאפשרות של פעולה צבאית לכיבושו.

טייוואן מתפקדת כמדינה דה-פקטו מאז שכוחות הקומינטאנג וממשלת "הרפובליקה הסינית" נמלטו אליה ב-1949, לאחר שהפסידו למפלגה הקומוניסטית של מאו דזה-דונג במלחמת האזרחים הסינית. מאז, סין תובעת בעלות על האי ורואה בו "מחוז מורד". עד שנות ה-70 טיוואן החזיקה במושב האו״ם השייך לסין, אך החל משנות ה-70 השליטה עליו הועברה לבייג׳ינג וב-1979 גם ארה״ב הכירה בשלטון בסין היבשתית כנציג הלגיטימי של סין.

סין מאיימת שכל הכרזת עצמאות של טייוואן תיענה בפעולה צבאית ובהשתלטות על האי. בטייוואן, שמתפקדת כדמוקרטיה פרלמנטרית מאז שנות ה-90', עלתה לשלטון בעשור האחרון המפלגה הדמוקרטית הפוגרסיבית (DPP) הדוגלת בנבדלות של טאיפיי מסין היבשתית. באופן מסורתי, נחשבת ארה"ב כמי שערבה לביטחונה של טייוואן, אך נוקטת במדיניות של עמימות לגבי תגובתה האפשרית לפעולה צבאית סינית לאיחוד האי בכוח.

בבייג'ינג לא מחמיצים את המסרים, ורק בשבוע שעבר ערכו תרגיל פתע מול חופי טייוואן, שבו השתתפו נושאת מטוסים, 21 ספינות ו-71 מטוסים. "אלה המשחקים באש – יועברו", הזהירה סין, והציגו את נשיא טייוואן ויליאם לאי כחרק מעל לאי הבוער. טאיפיי מצדה גם אינה שוקטת על השמרים. הנשיא לאי התחייב להעלות את ההשקעה בביטחון מ-2.5% מהתמ"ג ל-3%. ואילו בעיר טאינן שבדרום האי נערכו אימונים שעליהם השקיף דיפלומט אמריקני.

אולם למרות הפריחה ביחסים כעת, בטאיפיי עדיין קיים חשש שירח הדבש עלולה להיקטע באחת. אחת הסיבות טמונה בהיסטוריה. "ארה"ב העבירה פעמיים את תמיכתה מרפובליקת סין (טייוואן): ב-1949 ופעם נוספת ב-1979, ובחרה לרקום יחסים עם המפלגה הקומוניסטית בסין היבשתית", מזכיר צ'אנג. "מכיוון שטייוואן תלויה באופן עמוק בתמיכת וושינגטון למול בייג'ינג, טאיפיי ערה לכך שסין יכולה לחפש דיל עם טראמפ ללא הסכמת טייוואן, בדיוק כמו שטראמפ עשה במקרה האוקראיני".

לא הרגיעו גם דברי המועמד של טראמפ לתפקיד מנהל מדיניות החוץ של הפנטגון, אלברידג' קולבי. "טייוואן חשובה, אך אינה אינטרס קיומי (עבור ארה"ב)", אמר קולבי במהלך השימוע לקראת אישור מועמדותו, ובכך נגע בבעיה מובנית של היחס האמריקני לטייוואן: הוא נגזר במידה רבה לטיב היחסים בין וושינגטון לבייג'ינג. "טייוואן מהווה מוצב קדמי אסטרטגי כאשר ארה"ב מבקשת לאזן את סין, אבל בה בעת יכולה להפוך נכס שאפשר לוותר עליו אם מטרת ארה"ב היא לקדם את היחסים עם סין", אומר צ'אנג. "באופן מהותי, החשיבות של טייוואן לארה"ב נעה בהתאם למצב היחסים בין וושינגטון לבייג'ינג: הידרדרותם מעלה את הסבירות להתערבות אמריקנית לטובת ביטחון טייוואן, בעוד שיפורם עלולה להוביל למעורבות אמריקנית פחותה".

בהינתן התנודתיות בגישת הנשיא טראמפ, האם יש חשש שהוא ינטוש את טייוואן לטובת מגה-דיל כלשהו עם בייג'ינג? כיצד טאיפיי יכולה לשמור אותו קרוב?

"לעולם אל תגיד לעולם, והדבר תופס במיוחד לנוכח שני מאפיינים עיקריים של מדינית החוץ של טראמפ: גישה עסקית וחוסר ודאות. הצעדים החד-צדדיים של טראמפ, שפעמים רבות מתעלמים מדאגותיהן של בעלות ברית, יסודם במדיניות ה'אמריקה תחילה' שלו, ומשקפים תפיסת 'אין מה להפסיד' וטקטיקה קצרת טווח. היכולת של טייוואן להשפיע על החלטות אמריקניות כאלה מוגבלת למדי, משום שהנשיא פועל על פי הערכות אסטרטגיות גלובליות משלו".