הגיעה העת להסיר את המסכות במפרץ הפרסי

ב-29 ביולי 2021 נפגעה מכלית במפרץ עומאן, היא הפליגה תחת דגל ליבריה, נמצאת בבעלות יפנית, ומופעלת על ידי חברה זודיאק שבבעלות איש העסקים הישראלי אייל עופר. כתוצאה מהתקיפה שבוצעה כנראה על ידי כלי טייס בלתי מאוישים נהרגו שני אנשי צוות, בריטי ורומני. מדובר בתקיפה בעלת מאפיינים דומים לארבעה אירועים דומים שהתרחשו בחודשים האחרונים באזור האוקיינוס ההודי ומפרץ עומאן. איראן לא לקחה אחריות על פעולות אלו ואף הכחישה, למרות שערוצי תקשורת שנמצאים בבעלותה ייחסו את המתקפה לתגובה על תקיפה ישראלית שבוצעה לאחרונה בסוריה.

מלכתחילה לאור המערכה הימית שישראל ניהלה (על פי מקורות זרים) בשנתיים האחרונות מול איראן, היה נכון לשאול שתי שאלות: הראשונה, עד כמה פעולות אלה תורמות למערכה שמנהלת ישראל כנגד תוכנית הגרעין של איראן (או מה מדד היעילות האסטרטגית של פעולות אילו); והשנייה, האם הדרג המדיני שאישר את ביצוע פעולות אלה לקח בחשבון את התגובות האפשריות של האיראנים במרחב הימי כנגד ישראל, מרחב שישראל תלויה בו בצורה מוחלטת בסחר שלה עם ארצות העולם.

התקיפה האיראנית האחרונה שגרמה למותם של אזרחים בלתי מעורבים, כמו גם התקיפה הגלויה, מהווים עליית מדרגה ושינוי במציאות של המלחמה שבין המערכות (המב"מ) בין ישראל לאיראן. האם אנו נמצאים בנקודה בה יסירו הצדדים את המסכות ויצאו מהצללים? מכל מקום, זה הזמן לשקול מה הפעולות הנכונות שעל ישראל לבצע.

זירת הלחימה הנוכחית נמצאת במרחק אלפי קילומטרים מחופי ישראל, ובמובן זה ישראל נמצאת בנחיתות משמעותית מול האיראנים. בנוסף, למדינת ישראל אין כמעט אוניות בבעלותה מאז שמכרה בינואר 2004 את אחזקותיה ב''צים'', כך, מתוך 6,400 אוניות שפקדו בשנת 2020 את נמלי ישראל רק 4% היו בבעלות ישראלית. דהיינו, המשק המקומי מסתמך כמעט באופן מוחלט על הספנות הבין־לאומית כדי לקיים את סחר החוץ שלו (המהווה 99% מכלל הסחר הישראלי), וסביר שבשעת חירום, יאלץ להסתמך על ספינות מסוג זה כדי לקיים את הסחר עם ישראל. חברות ישראליות העוסקות בסחר ימי סברו כבר לפני מספר שנים שאי שיוך אוניותיהן למדינה, תביא לחסינותן מפגיעה כלשהי לרבות פגיעה איראנית, אולם הנחה זו הוכחה באירועים האחרונים כמוטעית. כאשר החברות פנו לרשויות המתאימות בישראל לקבל הנחיות כיצד לפעול נוכח מציאות זו, הן קיבלו הנחיות שהעידו כי הגורמים שאישרו את המערכה הימית כנגד איראן, לא הביאו כנראה בחשבון תגובה מהסוג שאנו עדים לה עכשיו.

מכיוון שכך, אנו סבורים כי בשלב ראשון מדינת ישראל צריכה להגדיר באופן פומבי וגלוי את אזור מזרח האוקיינוס ההודי ומפרץ עומאן בסמיכות לאיראן כאזור סכנה, ככול שהוא נוגע לספינות הנמצאות בבעלות ישראלית, או המופעלות על ידי חברות ישראליות שמקום מושבן הוא בישראל. על מדינת ישראל להנחות את הספינות הנמצאות בבעלות ישראלית כיצד עליהן לפעול מבחינת ביטחונית. שנית, על ישראל להודיע כי כל הספינות המפליגות באזור והנמצאות בבעלות של חברות ישראליות, או מופעלות על ידי חברות שבסיסן בישראל - יחשבו כספינות המפליגות תחת דגל ישראל ככל שהדבר נוגע לניסיונות תקיפה מכל סוג. המשמעות תהיה שניסיונות כאלה יחשבו כפגיעה בריבונות ישראלית ופעולת טרור ימי.

מרגע שהמסכות תוסרנה וישראל תקבל על עצמה את האחריות לספינות המפליגות באזור זה, היא גם תוכל לבקש להצטרף ולהיעזר בכוח משימה מספר 150. מדובר בכוח משימה ימי משולב רב־לאומי הפועל על פי החלטת מועצת הביטחון, ומשתתפות בו 33 מדינות. הכוח פועל מבסיסו שבבחריין ומבצע פעולות פיקוח, בדיקת אוניות חשודות ועצירתן כל זאת כחלק מהמלחמה העולמית בטרור. הכוח פועל בים האדום ומפרץ עדן ומשימתו להבטיח שהסחר הימי הלגיטימי המתבצע יכול לעבור באזור, ללא איומים שאינם מדינתיים. ישראל חתמה ב־18 באוקטובר במנאמה, בחריין, הסכם ביניים לכינון יחסים דיפלומטיים בין המדינות, ובמרץ 2021 אף מונה מטעמה שגריר בישראל. כך שכיום שכניסת כלי שייט של חיל הים הישראלי לבסיס הכוח המשולב המוצב בבחריין גם יכולה להרחיב את שיתוף הפעולה שבין המדינות. בנוסף, ניתן יהיה להיעזר בנמלי איחוד האמירויות המצויים לחופי מפרץ עומאן והנמצאים בסמוך לגזרת הלחימה הנוכחית. זאת, כחלק מקידום הסכמי אברהם והגברת שיתוף הפעולה בין המדינות.

ישראל גם צריכה לפעול להגברת שיתוף הפעולה שלה עם הצי ה־5 האמריקני שבסיסו בבחריין, והוא משמש גם את כמקום מושבו של פיקוד המרכז האמריקני והכוחות של הצי החמישי, שהוא הצי החזק באזור. לשיתוף הפעולה עם האמריקנים ישנה חשיבות ברמה ההצהרתית בעת הזאת. לישראל ישנו אינטרס כי הממשל בארצות הברית יכיר באופן פומבי במערכה בין ישראל לאיראן המתנהלת באזור, במיוחד בתקופה זו של המשא ומתן על הסכם הגרעין החדש.

יש הסבורים כי תגובה ישראלית ראויה צריכה לבוא לידי ביטוי בשלוחיה של איראן בסוריה, לבנון ובמרחב היבשתי שממזרח לנו. אין בכוונתנו לדון בנושא המערכתי המצוי בידיהם האמונות של קברניטי המדינה ומערכת הביטחון. לעומת זאת, אנו מבקשים לתרום לחשיבה האסטרטגית שאינה קיימת במערכת הביטחונית הישראלית בכל הקשור למתרחש במרחב הימי, ואחד מסימניה הוא המערכה שמנהלת איראן נגד ישראל במרחב האוקיינוס ההודי ומפרץ עומאן. האסטרטגיה הימית בת זמננו מדגישה את חשיבות המימד הבינלאומי והדיפלומטי על חשבון מימדים אחרים, וראוי לה לישראל שתמצה מימד זה במרחב תוך הפעלת שיתופי פעולה ומנופים מתאימים.

פרופסור שאול חורב הוא ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, באוניברסיטת חיפה

ד"ר (עו"ד) בני שפנייר הוא עמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, באוניברסיטת חיפה