בין הכסף הסעודי לאיום האיראני: פקיסטן לא תוכל להמשיך לשבת על הגדר

פקיסטן ניצבת בפני דילמה אסטרטגית הולכת ומחריפה. מצד אחד, היא מבקשת להימנע מהסתבכות במלחמה מול החות'ים, לשמר את יחסיה עם איראן ולהמשיך למלא תפקיד מדיני כמתווכת. מצד שני, ערב הסעודית, אחת מבעלות בריתה החשובות ביותר והמשענת הכלכלית שלה לאורך שנים, נתונה ללחץ צבאי גובר ומצפה ממנה לסיוע ממשי. ככל שהמערכה מתארכת והאיומים על הממלכה מתרחבים, מרחב התמרון של איסלאמאבאד מצטמצם.

המפתח להבנת הדילמה

הדיון מתמקד לאחרונה בברית מכה, שנחתמה באוגוסט האחרון ושנועדה להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה. אלא שהתמקדות בהסכם החדש מחמיצה את העיקר. היחסים הביטחוניים בין ריאד לאיסלאמאבאד אינם תולדה של המלחמה הנוכחית או של הסכם מכה. מדובר במערכת יחסים אסטרטגית שהתפתחה במשך עשרות שנים, שבמסגרתה סיפקה פקיסטן לממלכה כוח אדם צבאי, הכשרה וסיוע ביטחוני, ואילו ערב הסעודית העניקה לפקיסטן תמיכה כלכלית ומדינית חיונית. ברית מכה אינה יוצרת את המחויבות הפקיסטנית - לכל היותר היא מעניקה לה מסגרת נוספת.

התלות הכלכלית היא המפתח להבנת הדילמה. במשך עשרות שנים סיפקה ערב הסעודית לפקיסטן הלוואות, פיקדונות, אשראי לרכישת נפט וסיוע פיננסי בתקופות משבר. נוסף על כך, העברות הכספים של עובדים פקיסטנים במפרץ מהוות מקור חיוני למטבע זר. פקיסטן, המתמודדת עם קשיים כלכליים חוזרים, אינה יכולה להרשות לעצמה בקלות משבר ביחסים עם ריאד. התלות אינה סימטרית: ערב הסעודית זקוקה ליכולותיה הצבאיות של פקיסטן, אך פקיסטן זקוקה לתמיכה הכלכלית הסעודית במידה שקשה להחליפה.

המלחמה כבר המחישה את עומק הקשרים. באפריל 2026 עם כניסת הפסקת האש עם איראן לתוקף, פרסה פקיסטן בערב הסעודית כוחות ובהם מטוסי קרב, כטב"מים ומערכות הגנה אווירית. לפי דיווחים, היקף הכוח הגיע לכ-8,000 חיילים. הפריסה התרחשה במקביל להבטחת סיוע סעודי בסך כשלושה מיליארד דולר. אין הכרח לראות בסיוע הכלכלי תמורה ישירה לפריסה, אך סמיכות האירועים ממחישה עד כמה הביטחון והכלכלה שלובים ביחסי המדינות.

הנסיבות כיום שונות

עד כה ביקשה פקיסטן להסתפק בסיוע הגנתי ולהימנע מהשתתפות ישירה במלחמה נגד איראן ושלוחיה. יש לכך סיבות טובות: הגבול המשותף עם איראן, הרגישויות הפנימיות והחשש מהסתבכות צבאית נוספת. גם התקדים של 2015, אז סירבה פקיסטן להצטרף למלחמה הסעודית בתימן, מלמד שמחויבותה לריאד אינה בלתי מוגבלת. אולם הנסיבות כיום שונות. ערב הסעודית אינה מבקשת רק סיוע במלחמה מחוץ לגבולותיה, אלא מתמודדת עם מתקפות ישירות על שטחה ועל תשתיותיה החיוניות.

ככל שהלחץ הצבאי על הממלכה יימשך, כך יגבר גם הלחץ על פקיסטן להרחיב את מעורבותה. סיוע כזה אינו מחייב בהכרח שליחת כוחות נוספים ללחימה בתימן. הוא עשוי לכלול תגבור מערכי ההגנה האווירית, שיתוף מודיעין, העברת אמצעי לחימה וסיוע מבצעי ולוגיסטי. צעדים אלה יאפשרו לאיסלאמאבאד להיענות לפחות לחלק מציפיותיה של ריאד, מבלי להסתכן בעימות ישיר עם החות'ים, שלוחיה של איראן.

בהקשר זה, אין להפריז בחשיבותה של ברית מכה. ההסכם המשולש אמנם מספק מסגרת מדינית חדשה, אך אין פירוש הדבר שקיימת ברית צבאית משולבת או מחויבות אוטומטית להילחם. לטורקיה ולפקיסטן אינטרסים ואילוצים שונים, ואין ודאות שהן מוכנות לשאת במחיר של מלחמה למען ערב הסעודית. במקרה הפקיסטני, דווקא מערכת היחסים הדו-צדדית הוותיקה היא שעשויה להעניק להסכם תוכן ממשי.

השורה התחתונה היא שפקיסטן תתקשה להמשיך לשבת על הגדר לאורך זמן. היא אינה מעוניינת במלחמה נגד איראן או נגד החות'ים, אך גם אינה יכולה להתעלם מצורכי הביטחון של ערב הסעודית, שבה היא תלויה כלכלית ומדינית. ככל שהמצוקה הסעודית תגבר, כך יגדל המחיר של הימנעות פקיסטנית מסיוע לממלכה. אם איסלאמאבאד תרחיב את מעורבותה, לא יהיה זה בהכרח ניצחונה של ברית מכה, אלא ביטוי נוסף למערכת יחסים אסטרטגית ותיקה. ברית מכה מספקת את הכותרת, אך היחסים הסעודיים-פקיסטניים הם שמסבירים את המעשה.