המעורבות הקטארית בעזה איננה גזירת גורל. בתגובה לפרסום שלנו ב"היום", בימים האחרונים נטען לא פעם כי "אין ברירה אחרת". הרי האמריקנים לוחצים להעביר סיוע וכך גם ישראל התחייבה במסגרת ההסכם שנחתם לשחרור החטופים.
אלא שכמו בבחירה בקטאר כמתווכת המרכזית בתחילת המלחמה, גם כעת לישראל יש חלופות אחרות. וכפי שמצרים היתה מסוגלת לנהל את התיווך לבדה וללא מעורבות של הקטארים - כך גם מנגנון הסיוע לרצועה יכול להתנהל בלעדיהם.
כבר היום מעורבים בהזרמת הסיוע לרצועת עזה גורמים נוספים מלבד קטאר. איחוד האמירויות מנהלת מבצע ממושך בשם "האביר האציל", שדואג לאספקת מים ומזון דרך מצרים. על פי פרסום באתר החדשות האמירותי "דה נשיונל", המקורב לשלטון באבו דאבי, הסיוע הזה נרחב יותר. מאז השקת המבצע, איחוד האמירויות סיפקה סיוע לעזה בשווי של יותר מ־4 מיליארד דולר. סיוע זה היווה 46% מכלל הסיוע העולמי שהוכנס מאז שנת 2023. זה כלל 130,708 טונות של ציוד, אספקה רפואית ומזון שהועברו ביותר מ־14 אלף משאיות.
מאבק כוחות סמוי
במילים אחרות, בשלב ראשוני ישראל מסוגלת להסתמך על מקור סיוע אחר ולמחוק את הסיוע הקטארי. ברצועת עזה מתנהל מאבק כוחות סמוי מהעין. קטאר וטורקיה הן הפטרוניות של חמאס, וכל סיוע שמוזרם על ידי הגופים שלהן נרשם כנקודות זכות לארגון הטרור בקרב האוכלוסייה.
הדלק, למשל, הוא אחד המוצרים הבסיסיים. כאשר הסחורה הזו מוזרמת מטעמה של קטאר, יש בכך תרומה ישירה לביסוס מעמדו של חמאס. כל זאת, מבלי להחשיב את הרווח הכלכלי על כל סחורה שהארגון משתלט עליה.
מנגד, איחוד האמירויות נחשבת לתומכת של גורמים המתחרים בחמאס. למשל, הפלג של מוחמד דחלאן או אפילו מיליציות עזתיות (לפי דיווחים זרים). השפעת הגורמים האלה גברה בשנים האחרונות בעקבות הסיוע האמירותי. שיתוף הפעולה של חמאס עם דחלאן בבחירות הפלסטיניות שבוטלו, הגיע מתוך עמדת חולשה פוליטית של הארגון ושנאה משותפת לאבו מאזן. חשוב מכך, אבו דאבי עוינת את חמאס. אין לה אינטרס לשמר אותו כגורם מרכזי, ולא קיים סיכון גדול שהיא תסייע ל"זרוע הצבאית" שלו תחת כסות הומניטרית.
עצירת הסיוע הקטארי לעזה תשרת מטרה חשובה נוספת. מבחינת מאמצי ההשפעה ויחסי הציבור של קטאר בעולם הערבי, מיזמי הסיוע ברצועה הם היהלום שבכתר. הפסקתם תנטרל את קמפיין יחסי הציבור הגדול ביותר שלה. פרויקט זה חשוב עבורה הרבה יותר מכל כותרת במהדורת חדשות. בצדק ישראל הרשמית מתלוננת שקטאר מסיתה נגדה ברחבי העולם. איך זה הגיוני שבאותו הזמן, ישראל מאפשרת לאותה מדינה לקדם את מעמדה דרך פעילות ענפה בעזה?
לנתק את היחסים
מדובר, כאמור, בצעד ראשוני. אחרי ניתוק קטאר מסיוע לעזה ומעיצוב עתידה, ישראל חייבת לנתק את היחסים המסחריים והביטחוניים עם דוחא ולהגדיר אותה כמדינת אויב. בלתי נתפס שאנשי עסקים ישראלים פועלים באמירות אסלאמיסטית שמסיתה נגד ישראל ומעניקה סיוע כלכלי, מדיני וביטחוני לחמאס.
רק לאחרונה התגאו גורמי ביטחון קטאריים בחילוץ הדרמטי של בכירי ארגון הטרור מזירת התקיפה בדוחא לפני כשנה. כיום הפעילות של אותם אנשי עסקים חוקית. מבחינה משפטית, קשה לבוא אליהם בטענות. כל עוד מדינת ישראל הרשמית נותנת להם אור ירוק ובוהק לעשות כרצונם, הם לא יהססו להמשיך בכך.
במקביל, ישראל צריכה לשנות את מנגנון הסיוע ההומניטרי כולו. כיום ברור מתמיד שחמאס מפיק הון תועפות ממשאיות הסיוע - בין שהן מגיעות בחסות קטאר ובין שהן מגיעות בחסות של מדינות אחרות. עצירת הסיוע לחלוטין תציב את ישראל מול לחץ בינלאומי ודמוניזציה הולכים וגוברים. לעומת זאת, יצירת מרכזי אוכלוסייה חדשים ממזרח לקו הצהוב יכולה לגרוע רבים מהמיסים שארגון הטרור גובה. יתר על כן, חמאס יאבד את מרכיב המגן האנושי וצה"ל ייהנה ממרחב פעולה רחב יותר. מרכזי אוכלוסייה חדשים יכולים גם להפוך לפיילוט לשלטון חלופי לחמאס. זה לא יפתור לחלוטין את איום הטרור הנשקף מעזה, אבל זה בהחלט עשוי לצמצם אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו