ארה״ב ניצחה בהורמוז - אבל ההישג עלול להוביל להסלמה
זרימת הנפט חזרה לכ־80% מהרמות טרם המלחמה, אך ההישג האמריקני גובה מחיר כבד בפריסת כוחות ובמלאי חימושים • במקביל, סין ממשיכה לסייע לאיראן ומאלצת את וושינגטון לאזן בין הלחץ על טהרן לבין התחרות האסטרטגית באסיה • השאלה כעת: האם העליונות במפרץ תוביל להסדר - או דווקא להסלמה נוספת
| עודכן:

שבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה נגד איראן, מגיעים דיווחים על כך שזרימת הנפט דרך מצר הורמוז חזרה לכ־80 אחוזים מהרמות שקדמו למלחמה. המהלך, שהתאפשר באמצעות מצור ימי שהטיל צי ארצות הברית, ליווי מתמשך של כלי שיט במפרץ הפרסי ושימוש בנתיבי צינורות עוקפים, סייע לשקם את מעמדה של ארצות הברית במפרץ. זאת, בעוד איראן לא הצליחה לחדש את יצוא הנפט שלה דרך המצר.
ההישג הצבאי הושג בזכות נוכחות אמריקאית מסיבית ומתמשכת, שכללה כמעט שליש ממשחתות הצי האמריקאי ופריסה ממושכת במיוחד של נושאת המטוסים אברהם לינקולן, ששהתה באזור קרוב לשנה. המאמץ הממושך עורר גם חיכוכים בצמרת הפנטגון, על רקע החשש מדילול מלאי החימושים המתקדמים והסטת משאבים מזירות אחרות. העברת נושאת המטוסים ג׳ורג׳ וושינגטון מהאוקיינוס השקט למזרח התיכון ממחישה את המתח בין הצורך לשמר נוכחות משמעותית במפרץ לבין המחויבות האמריקאית לשימור מאזן הכוחות מול סין במרחב האינדו־פסיפי.
הפסגה בין טראמפ לשי ג׳ינפינג, שהתקיימה בין 23 ל-25 בספטמבר, הדגישה את מעמדה של סין כמתחרה האסטרטגית המרכזית של ארצות הברית. ההצהרות שפורסמו בעקבות הפסגה הדגישו את הצורך בחזרתה של איראן לשולחן המשא ומתן ואת הדרישה שלא לפתח נשק גרעיני. עם זאת, הן לא הצביעו בהכרח על שינוי מהותי במדיניותה של בייג׳ינג כלפי טהרן. סין ממשיכה לקיים קשרים כלכליים עם איראן ולשמר ערוצי סחר עמה, ובכך מצמצמת את האפקטיביות של הלחץ האמריקאי.
לצד זאת, קיימים דיווחים על סיוע סיני לאיראן בתחומי המודיעין והטכנולוגיה הצבאית, לרבות העברת מידע המבוסס על תצלומי לוויין ואספקת רכיבים אלקטרוניים שניתן לשלב בכטב״מים ובטילים. סיוע כזה עשוי לחזק את יכולותיה המבצעיות של איראן, גם כאשר בייג׳ינג מצהירה על תמיכתה ביציבות אזורית ובפתרון המשבר בדרכים דיפלומטיות.
מבחינת בייג׳ינג, הסטת הקשב והמשאבים האמריקאיים למזרח התיכון עשויה לשרת את האינטרסים האסטרטגיים שלה, בפרט לנוכח התחרות בין שתי המעצמות במרחב האינדו־פסיפי. בכך נוצרת עבור וושינגטון דילמה כפולה: ככל שהמערכה במזרח התיכון מתארכת, כך נדרשים ממנה יותר כוחות ומשאבים באזור, דווקא בשעה שסין נותרת האתגר האסטרטגי המרכזי של ארצות הברית.
המתח הזה משפיע גם על השאלה המדינית המרכזית: באילו תנאים תהיה ארצות הברית מוכנה לסיים את המשבר במפרץ? ככל שהמערכה נמשכת, וושינגטון נדרשת לאזן בין הרצון לנצל את העליונות הצבאית שלה כדי להשיג ויתורים משמעותיים מאיראן לבין הרצון להימנע ממעורבות ממושכת שתסיט משאבים וקשב מהתחרות עם סין.
על רקע זה, ההצעה האיראנית כוללת פתיחה מחדש של מצר הורמוז וחזרה למשא ומתן בנושא הגרעין, בתמורה להפסקת המצור הימי, הקלה בסנקציות ושחרור נכסים איראניים מוקפאים. עם זאת, טהרן אינה מוכנה בשלב זה לוויתורים משמעותיים בנושא העשרת האורניום והתוכנית הגרעינית.
טראמפ טען כי לפני שנה היה מקבל את העסקה שאיראן הציעה, אולם כיום האמריקאים סבורים כי העליונות שהשיגו במצר הורמוז מאפשרת להם להמשיך ולהגביר את הלחץ על טהראן. מנגד, האיראנים מעריכים כי חרף מצבם הכלכלי החמור, המשטר עדיין מסוגל לשרוד ולעמוד בלחץ האמריקאי. כך, שני הצדדים ממשיכים להיאחז בהערכה כי הזמן והלחץ יפעלו לטובתם, והעימות הופך לקרב רצונות שבו כל צד מקווה שהאחר יישבר ראשון.
השליטה האמריקאית במצר הורמוז אינה מבטיחה שאיראן תתקפל. ככל שהלחץ עליה גובר, המשטר, הרואה את עצמו במלחמת קיום, עלול לבחור בהסלמה ולהרחיב את העימות למדינות המפרץ וכן למטרות ישראליות ואמריקאיות ברחבי העולם. הניסיון לפגוע בבסיס חיל האוויר הבריטי בפיירפורד, המשמש גם את ארצות הברית, עשוי להמחיש את הסיכון שבהרחבת העימות אל מעבר למזרח התיכון.
השאלה המרכזית היא האם הלחץ הצבאי והכלכלי יוביל בסופו של דבר לשינוי ארוך טווח בהתנהגותה של איראן. אם הלחץ האמריקאי יצליח להביא לשינוי כזה - ובמיוחד אם טהרן תסכים לחופש שיט במצר הורמוז וכן לפיקוח של סבא״א על תוכנית הגרעין, יהיה בכך שינוי אסטרטגי משמעותי, שעשוי לשנות את פני האזור. אולם אין ודאות שהלחץ יוביל לתוצאה כזו, והוא אף עלול להביא לתגובה הפוכה - התעקשות איראנית לשמר ואף לשקם את תוכנית הגרעין ואת מערך הטילים הבליסטיים. יחד עם זאת, התעקשות איראנית עלולה להגדיל את הסבירות שטראמפ יבחר בפעולות קינטיות בניסיון לשבור את המבוי הסתום.
לכך מצטרפת שאלה אסטרטגית עקרונית: האם ממשל טראמפ מוכן לשמר לאורך זמן את רמת פריסת הכוחות במזרח התיכון, לנוכח התחייבויותיה הצבאיות של ארצות הברית בזירות אחרות, ובראשן המרחב האינדו־פסיפי? בהיעדר הסדר מדיני או שינוי משמעותי בהתנהגות איראן, האפשרות של חזרה למערכה לאחר בחירות האמצע עשויה להישאר על השולחן.
מבחינת טראמפ, השאלה תהיה כיצד לתרגם את ההישג בהורמוז לסיום המלחמה, באמצעות הסדר מדיני, המשך הלחץ והמצור, או חידוש המערכה הצבאית במטרה ליצור תנאים חדשים להסדר. כך או כך, להחלטתו של הנשיא יהיו השלכות הרבה מעבר למזרח התיכון - על סדרי העדיפויות האסטרטגיים של ארצות הברית ועל מעמדה במזרח התיכון וברחבי העולם.
ד״ר ג׳סי ויינברג הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתוכנית ארה״ב והזירה הגלובלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו