מצוקה במפרץ: המשבר שמאלץ את סעודיה להתקרב מחדש לאמירויות

ביקורו של סגן נשיא איחוד האמירויות, שייח' מנסור בן זאיד, בסעודיה אינו עוד מפגש שגרתי בין שתי שכנות במפרץ, העיתוי שלו חשוב לא פחות מתוכנו.

הביקור מתקיים כאשר סעודיה נמצאת באחת מתקופות המצוקה הביטחונית הקשות שלה בשנים האחרונות, וכאשר ריאד מגלה כי היא זקוקה כמעט לכל שותף שהיא יכולה לגייס. במובן זה, ייתכן שהמשבר הנוכחי מייצר לפחות תוצאה חיובית אחת, הוא מאלץ את סעודיה לנסות ולתקן את יחסיה עם איחוד האמירויות.

רק לפני תשעה חודשים הדברים נראו אחרת לגמרי. בדצמבר 2025 ובינואר 2026 החריף מאוד העימות בין ריאד לאבו דאבי סביב דרום תימן. ה-STC, מועצת המעבר הדרומית הנתמכת בידי איחוד האמירויות, השתלטה על שטחים נרחבים בחצרמוות וסעודיה ראתה במהלך איום על האינטרסים שלה.

בתגובה, היא תקפה אמצעי לחימה שהיו מיועדים ל-STC, ובתחילת ינואר תמכה במתקפת-נגד נגד כוחות ה-STC וביצעה סדרת תקיפות אוויריות. הכוחות הנתמכים בידי ריאד השתלטו מחדש על חצרמוות ובהמשך על עדן. המשבר הפך יריבות שהתקיימה מתחת לפני השטח לקרע גלוי בין שתי בעלות הברית לשעבר.

במבט לאחור, המחיר האסטרטגי היה כבד. סעודיה החלישה גורמים אנטי-חות'יים בעלי יכולת וניסיון, העמיקה את הפיצול במחנה המתנגד לחות'ים, ודחקה החוצה את איחוד האמירויות - המדינה הערבית שהשקיעה במשך שנים יותר מכל שחקן אחר בבניית כוחות מקומיים בדרום תימן. כיום, הפיצול בין הכוחות האנטי-חות'יים מקשה על יצירת מענה מאוחד להתקדמות החות'ית.

וכאן נכנס העיתוי הנוכחי. החות'ים שבו לתקוף בעוצמה את הממלכה, פגעו בתשתיות ובנתיבי הייצוא שלה והתקדמו לאורך חוף הים האדום. סעודיה פונה בשבועות האחרונים שוב ושוב לסיוע חיצוני על רקע שחיקה במלאי המיירטים שלה, במקביל היא פנתה גם לוושינגטון בניסיון לקבל סיוע מול החות'ים.

בתנאים האלה, קשה לנתק את ההזמנה למנצור בן זאיד מן המצוקה הסעודית. נכון, סימני ההפשרה החלו עוד קודם: כבר ביולי פרסמו בכירים משני הצדדים מסרים מתואמים על "שותפות" ו"אחדות", ותמונה משותפת של מנצור בן זאיד ושר ההגנה הסעודי ח'אלד בן סלמאן הוצגה כסמל להתקרבות. אלא שכעת עוברים מן הסמלים למפגש פומבי בכיר, ביוזמה סעודית, דווקא כאשר הלחץ על הממלכה גובר.

אפשר לכן לראות במהלך הסעודי גם ניסיון לרדת בזהירות מן העץ שעליו טיפסה ריאד. אין פירוש הדבר שסעודיה ויתרה על המחלוקות המהותיות עם אבו דאבי - בתימן, בסודאן, בקרן אפריקה ובתחרות הכלכלית ביניהן. גם אין עדיין עדות לכך שאיחוד האמירויות עומדות לחזור למעורבות הצבאית שהייתה להן בעבר בתימן. אבל המציאות האסטרטגית השתנתה: עבור ריאד, מחיר הקרע עם אבו דאבי נעשה גבוה יותר.

גם איחוד האמירויות מאותתת שהיא מוכנה לנצל את הפתח. במהלך גל התקיפות האחרון הן גינו שוב ושוב את התקיפות החות'יות והצהירו על סולידריות עם סעודיה ועל תמיכה בצעדים שתנקוט להגנת ביטחונה ויציבותה. ב-14 בספטמבר כבר שוחחו שרי החוץ של שתי המדינות על הצורך להגביר תיאום והתייעצות לנוכח ההסלמה האזורית.

אין צורך להפריז ולדבר עדיין על שיקום הברית הסעודית-אמירתית של ימי המלחמה הראשונים בתימן. היחסים השתנו, האמון נפגע והתחרות בין מחמד בן סלמאן למחמד בן זאיד עמוקה מכדי להיעלם בעקבות ביקור אחד.

למרות זאת, ייתכן שהמצוקה הסעודית יוצרת מחדש את מה שהפוליטיקה פירקה: הכרה בכך שלשתי המדינות, למרות המתיחות ביניהן, יש יותר מדי אינטרסים ביטחוניים משותפים מכדי להרשות לעצמן קרע ממושך.

האירוניה היא שתימן הייתה הזירה שהרחיקה בין סעודיה לאמירויות - וכעת היא עשויה להיות גם הזירה שמקרבת ביניהן מחדש. אלא שהפעם ההתקרבות אינה נובעת בהכרח מאמון מחודש או מחיבה הדדית. מבחינת ריאד, היא נובעת מתוך הכרח. מסתבר שבמזרח התיכון, מצוקה היא בסיס מוצק יותר לשיתוף פעולה.