"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שניות בודדות בין חיים לבד: זה הרגע שבו ניצלה טיסת פליי דובאי

האירוע הדרמטי שהסתיים בנחיתת חירום נושא את כל סימני ההיכר של פיגוע התאבדות אווירי מתוכנן • בזכות אומץ ליבו של קפטן סמיט מצ'אר, שלמרות פציעתו שיגר אות מצוקה, פתח את דלת הקוקפיט הנעולה ואיפשר לישראלים הגיבורים לפרוץ לתא הטייס - נמנע אסון שיכל להצית את האזור כולו • מכאן והלאה, על חברות התעופה להבטיח אבחון מעמיק של של צוות האוויר • פרשנות

| עודכן:
0השמעה
סמית מאצ'ר, הטייס ההודי מ"פליי דובאי" ומטוס החברה , יואב דגון, הלינדקין של סמית מאצ'ר
סמית מאצ'ר, הטייס ההודי מ"פליי דובאי" ומטוס החברה | צילום: יואב דגון, הלינדקין של סמית מאצ'ר

האירוע הדרמטי שהתחולל בטיסת פליי דובאי והסתיים בנחיתת חירום בסעודיה, נושא את כל סימני ההיכר של פיגוע התאבדות אווירי מתוכנן מראש. התמונה המצטיירת ברורה לחלוטין: היעד הסופי עליו ביקש טייס המשנה העומאני לרסק את מטוס הבואינג עדיין אינו ידוע, אך הולכות ומצטברות הראיות, שכוונתו לחולל פיגוע המוני בסגנון ה-11 בספטמבר שזה עתה ציין 25 שנים.

הדרמה החלה בגובה השיוט, כאשר הנוסעים חשו כי המטוס נכנס לפתע לצלילה תלולה, חדה ומבעיתה של אלפי רגלים בדקה. מ-34,000 רגל - גובה השיוט, לכ-17,000 רגל בתוך דקה גרמה לנוסעים "לעוף" בחלל המטוס ולחלקם להיפצע. שניות בודדות הפרידו בין חיים למוות, ולנוסעים לא היה מושג מה גרם לצלילה המחרידה הזו.

תיעוד מתוך טיסת פליי דובאי, שניות לאחר ההשתלטות // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

נקודת המפנה האמיתית באירוע - הרגע שבו נחרץ גורל המטוס לחיים - הייתה המאבק ההירואי של הקברניט האמירתי. למרות שנדקר שוב ושוב על ידי טייס המשנה בקוקפיט הסגור, מה שהנוסעים בינתיים לא ראו, הקפטן נלחם בנחישות עילאית, הצליח לשדר קריאת מצוקה (Mayday) וקוד חטיפה (7700) תוך כדי העימות, וביצע את הפעולה המכרעת ביותר: הוא פתח את דלת הקוקפיט הנעולה.

פתיחת הדלת, שאלמלא נפתחה על ידי הקברניט היה קשה עד בלתי אפשרי לפתוח אותה מבחוץ ובכל מקרה זה היה לוקח הרבה יותר מדי זמן, חשפה בפני הנוסעים את המאבק המדמם שהתחולל בתא הטייס.

נהג בתושייה למרות הפציעה הקשה. הטייס שנדקר בטיסת פליי דובאי | צילום: 27א'

בתושייה מופלאה, די אופיינית לישראלים, נכנסו כמה מהם לקוקפיט, והשתלטו על המחבל. במזל גדול, על סיפון המטוס שהה באותה עת צוות טיסה מחליף (Relief Pilots). אלמלא נוכחותם של טייסים מיומנים אלו בקבינה, שהצליחו לאחוז בהגאים ולייצב את המטוס לאחר נטרול המחבל, כלי הטיס היה עלול להתרסק בכל זאת, עקב פציעותיו הקשות של הקברניט. אני חושב שהוא לא פחות גיבור מסאלי סולצברגר, הטייס המופלא של "נס על ההדסון". מעשיו היום מצדיקים לתת לו לפחות להדליק משואה ביום העצמאות.

תא הטייס - ממ"ד חסין פריצה

כדי להבין את עוצמת הנס והתושייה, יש להביט אל ההיסטוריה התעופתית ואל הפרדוקס המובנה של דלת הקוקפיט. מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, הפכו דלתות תא הטייס לממ"ד מבוצר וחסין כדורים ופריצה.

מתוך תא הנוסעים קיימת מקלדת קוד לחירום, אולם לטייסים בפנים יש "זכות ווטו" מוחלטת - הסטת מתג למצב DENY (דחייה) מנטרלת את הקוד ונועלת את הדלת באופן הרמטי. זהו בדיוק המנגנון שאפשר לאנדראס לוביץ לנעול בחוץ את הקפטן באסון ג'רמנווינגס לפני כעשור ולרסק את המטוס באלפים.

מטוס פליי דובאי בזמן צלילת המטוס | צילום: .שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

בטיסת פליי דובאי האיום הגיע מבית, אך תושיית הקפטן שהעביר את המנגנון למצב UNLOCK פתחה את "סכר האבטחה" ואפשרה לישראלים ולצוות לפרוץ פנימה. אלמלא פתח את הדלת מבפנים, איש לא היה מצליח לחדור את דלת המטוס המבוצרת.

אסוציאציה נוספת שעורר האירוע של פליי דובאי היא הזיכרון הכואב של טיסת יונייטד 93 ב-11 בספטמבר 2001. גם שם גילו הנוסעים גבורה עילאית, הסתערו על המחבלים והצליחו להשתלט על תא הטייס, אך לא הצליחו להמשיך להטיס את המטוס, והוא התרסק בשדות פנסילבניה. במקרה הנוכחי, השילוב של נחישות הנוסעים ונוכחותם של טייסים מחליפים יצרו סוף שונה לחלוטין.

אירוע שיכל להצית את האזור כולו

הגבורה והנחישות הללו סיכלו פיגוע נורא שהיה עלול לגבות את חייהם של יותר מ-170 נוסעים ואנשי צוות. אולם חמורות מכך היו עלולות להיות ההשלכות הגיאופוליטיות של ריסוק מכוון של מטוס אמירתי, מלא בנוסעים ישראלים, על אדמת המזרח התיכון - אירוע שהיה עלול להצית את האזור כולו.

חברת פליי דובאי ראויה לשבח על נאמנותה המופלאה לקהל הישראלי, כאשר התמידה לטוס לתל אביב באומץ גם בימים שבהם כמעט כל החברות הזרות ברחו מכאן. אך כעת, הלקח המרכזי והדחוף שהיא - ותעשיית התעופה כולה - חייבות להפיק, הוא מעבר מיידי לתהליכי מיון, סינון ואבחון רפואי ופסיכולוגי קפדניים ומחמירים בהרבה עבור טייסיהן. בעידן שבו הקוקפיט הוא מבצר חסין פריצה, חברות התעופה אינן יכולות להסתפק עוד בבדיקת כישורי טיסה בלבד; הן חייבות להבטיח אבחון עמוק של הרקע והחוסן המנטלי של האנשים שבידיהן הן מפקידות את חייהם של מאות נוסעים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר