שניות בודדות בין חיים לבד: זה הרגע שבו ניצלה טיסת פליי דובאי

האירוע הדרמטי שהתחולל בטיסת פליי דובאי והסתיים בנחיתת חירום בסעודיה, נושא את כל סימני ההיכר של פיגוע התאבדות אווירי מתוכנן מראש. התמונה המצטיירת ברורה לחלוטין: היעד הסופי עליו ביקש טייס המשנה העומאני לרסק את מטוס הבואינג עדיין אינו ידוע, אך הולכות ומצטברות הראיות, שכוונתו לחולל פיגוע המוני בסגנון ה-11 בספטמבר שזה עתה ציין 25 שנים.

הדרמה החלה בגובה השיוט, כאשר הנוסעים חשו כי המטוס נכנס לפתע לצלילה תלולה, חדה ומבעיתה של אלפי רגלים בדקה. מ-34,000 רגל - גובה השיוט, לכ-17,000 רגל בתוך דקה גרמה לנוסעים "לעוף" בחלל המטוס ולחלקם להיפצע. שניות בודדות הפרידו בין חיים למוות, ולנוסעים לא היה מושג מה גרם לצלילה המחרידה הזו.

נקודת המפנה האמיתית באירוע - הרגע שבו נחרץ גורל המטוס לחיים - הייתה המאבק ההירואי של הקברניט האמירתי. למרות שנדקר שוב ושוב על ידי טייס המשנה בקוקפיט הסגור, מה שהנוסעים בינתיים לא ראו, הקפטן נלחם בנחישות עילאית, הצליח לשדר קריאת מצוקה (Mayday) וקוד חטיפה (7700) תוך כדי העימות, וביצע את הפעולה המכרעת ביותר: הוא פתח את דלת הקוקפיט הנעולה.

פתיחת הדלת, שאלמלא נפתחה על ידי הקברניט היה קשה עד בלתי אפשרי לפתוח אותה מבחוץ ובכל מקרה זה היה לוקח הרבה יותר מדי זמן, חשפה בפני הנוסעים את המאבק המדמם שהתחולל בתא הטייס.

בתושייה מופלאה, די אופיינית לישראלים, נכנסו כמה מהם לקוקפיט, והשתלטו על המחבל. במזל גדול, על סיפון המטוס שהה באותה עת צוות טיסה מחליף (Relief Pilots). אלמלא נוכחותם של טייסים מיומנים אלו בקבינה, שהצליחו לאחוז בהגאים ולייצב את המטוס לאחר נטרול המחבל, כלי הטיס היה עלול להתרסק בכל זאת, עקב פציעותיו הקשות של הקברניט. אני חושב שהוא לא פחות גיבור מסאלי סולצברגר, הטייס המופלא של "נס על ההדסון". מעשיו היום מצדיקים לתת לו לפחות להדליק משואה ביום העצמאות.

תא הטייס - ממ"ד חסין פריצה

כדי להבין את עוצמת הנס והתושייה, יש להביט אל ההיסטוריה התעופתית ואל הפרדוקס המובנה של דלת הקוקפיט. מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, הפכו דלתות תא הטייס לממ"ד מבוצר וחסין כדורים ופריצה.

מתוך תא הנוסעים קיימת מקלדת קוד לחירום, אולם לטייסים בפנים יש "זכות ווטו" מוחלטת - הסטת מתג למצב DENY (דחייה) מנטרלת את הקוד ונועלת את הדלת באופן הרמטי. זהו בדיוק המנגנון שאפשר לאנדראס לוביץ לנעול בחוץ את הקפטן באסון ג'רמנווינגס לפני כעשור ולרסק את המטוס באלפים.

בטיסת פליי דובאי האיום הגיע מבית, אך תושיית הקפטן שהעביר את המנגנון למצב UNLOCK פתחה את "סכר האבטחה" ואפשרה לישראלים ולצוות לפרוץ פנימה. אלמלא פתח את הדלת מבפנים, איש לא היה מצליח לחדור את דלת המטוס המבוצרת.

אסוציאציה נוספת שעורר האירוע של פליי דובאי היא הזיכרון הכואב של טיסת יונייטד 93 ב-11 בספטמבר 2001. גם שם גילו הנוסעים גבורה עילאית, הסתערו על המחבלים והצליחו להשתלט על תא הטייס, אך לא הצליחו להמשיך להטיס את המטוס, והוא התרסק בשדות פנסילבניה. במקרה הנוכחי, השילוב של נחישות הנוסעים ונוכחותם של טייסים מחליפים יצרו סוף שונה לחלוטין.

אירוע שיכל להצית את האזור כולו

הגבורה והנחישות הללו סיכלו פיגוע נורא שהיה עלול לגבות את חייהם של יותר מ-170 נוסעים ואנשי צוות. אולם חמורות מכך היו עלולות להיות ההשלכות הגיאופוליטיות של ריסוק מכוון של מטוס אמירתי, מלא בנוסעים ישראלים, על אדמת המזרח התיכון - אירוע שהיה עלול להצית את האזור כולו.

חברת פליי דובאי ראויה לשבח על נאמנותה המופלאה לקהל הישראלי, כאשר התמידה לטוס לתל אביב באומץ גם בימים שבהם כמעט כל החברות הזרות ברחו מכאן. אך כעת, הלקח המרכזי והדחוף שהיא - ותעשיית התעופה כולה - חייבות להפיק, הוא מעבר מיידי לתהליכי מיון, סינון ואבחון רפואי ופסיכולוגי קפדניים ומחמירים בהרבה עבור טייסיהן. בעידן שבו הקוקפיט הוא מבצר חסין פריצה, חברות התעופה אינן יכולות להסתפק עוד בבדיקת כישורי טיסה בלבד; הן חייבות להבטיח אבחון עמוק של הרקע והחוסן המנטלי של האנשים שבידיהן הן מפקידות את חייהם של מאות נוסעים.