הצמרת חוסלה, הפיקוד נבנה מחדש: החשש בישראל מקצב שיקום חמאס

חשש בישראל כי הפעילות הצבאית בעזה לא מצליחה לגדוע לחלוטין את שרשרת הפיקוד של חמאס, קל וחומר להביא להכרעת ארגון הטרור. למרות שרשרת החיסולים, בעזה מספיקים למנות מחליפים למפקדים הבכירים המתים.

בשבועות האחרונים צה"ל ושב"כ אמנם חיסלו שני מח"טים ב"זרוע הצבאית", אבל פרטים על עברם מעלים כי לחמאס יש מחליפים פוטנציאליים. מוחמד יאזורי, ששימש בתור המפקד בחאן יונס, תפקד כסגן המח"ט, מג"ד ומפקד מחלקת מודיעין. גם המפקד ברפיח, נאא'ל אבו עביד, היה סגן מח"ט ומג"ד.

המשמעות היא שחמאס דואג לסגנים לכל תפקיד בכיר כדי שיחליפו אותו מיידית אם יחוסל. במילים אחרות - דרושה פעולה משמעותית יותר כדי למנוע שיקום של הזרוע. בצפון רצועת עזה המצב חמור יותר. שם שורדים בינתיים שני מח"טים בעיר עזה ובצפון הרצועה - מוהנד רג'ב ועז א־דין אל־ביכ, ושני מג"דים ותיקים משאטי ומבית חאנון - הית'ם חוואג'רי וחוסיין פיאד.

עדיין מתפקד

החיסולים במהלך המלחמה אמנם מחקו כמעט את כל הדור הוותיק של ראשי חמאס, לרבות מוחמד דף, אחמד ר'נדור, עז א־דין אל־חדאד, מוחמד סינוואר, מרואן עיסא ואחרים. למרות זאת, הארגון מחזיק כעת בשורה של מפקדים בזרוע שצברו ניסיון רב בשלוש שנות המלחמה.

מתיעוד ודיווחים בעזה עולה כי חמאס עדיין מסוגל לנהל פעולות תקיפה מורכבות של חוליות טרור, ועושה שימוש בילדים ובנערים כמחבלים. גם הטכניקה הצינית של התבצרות באזורי בתי ספר ובתי חולים לא השתנתה.

ואולם, ישראל מצויה במצב מדיני מורכב. נכון לכתיבת שורות אלה הלחץ הבינלאומי והסכם הפסקת האש מגבילים את הפעילות של צה"ל. כמעט שנה חלפה מאז ההסכם וישראל לא ביצעה מתקפה קרקעית נרחבת על מעוזי חמאס ברצועה. בסביבת חמאס מביעים שביעות רצון מהלחץ הבינלאומי ועוקבים גם אחר הבחירות בישראל.

כשהסקרים מצביעים על אפשרות סבירה לאי־הכרעה ולסבב בחירות נוסף, קיים חשש בישראל כי הדרג המדיני יסתפק בסטטוס־קוו בעזה, שמאפשר לחמאס לשרוד - כל זאת חרף הכנות לתמרון קרקעי נוסף בצה"ל.

יש מי שמצביעים על הקונצנזוס האזורי סביב פירוק הנשק של חמאס. ארה"ב, מצרים ומדינות המפרץ דורשות מחמאס להעביר את נשקו לידי גורם אחר. גם תחושת הנרדפות של הארגון משמעותית במיוחד. כפי שדיווחנו ב"היום", חמאס נכנס לכוננות בשל חשש מהמיליציות העזתיות ומנחה את מחבליו להקפיד על נוהלי בטיחות על רקע החיסולים.

מנגד, ניתן לפרש זאת גם כעדות להמשך תפקוד תקין של מנגנוני הארגון, וזאת חרף מעצרו של האמון על גופים אלה, מועין אל־ערביד, בחודש ספטמבר. יתר על כן, חמאס הביע הסכמה רק למסירת הנשק הכבד ומתעקש לשמור על הנשק הקל. כך יתאפשר לו לשמור על שליטה דה־פקטו ברחובות ולהגן על עצמו מנקמה אפשרית של יריביו בעזה.

דרושה ועדת חקירה

מדינות ערב, שמסכימות על הצורך לפרק את הארגון מנשקו, מתנגדות באופן נחרץ לכל פעילות צבאית של ישראל ודורשות ממנה לבצע נסיגה מלאה משטחי הרצועה לטובת ועדת הטכנוקרטים שמזוהה עם הרשות הפלסטינית. ועדה זו לא נכנסה עדיין לעזה. בינתיים מי שפועלות בשטח שבשליטת חמאס הן קטאר וטורקיה - שתי פטרוניות של חמאס שמעניקות סיוע ללא הפרעה.

נזכיר שבתחילת המלחמה אחת המטרות היתה מיגור של היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. ישראל אכן חיסלה את כל הצמרת השלטונית והצבאית של ארגון הטרור בעזה, בראשם סינוואר, ואף את ראש הארגון איסמעיל הנייה וסגנו סאלח אל־עארורי ששהו בחו"ל. יותר מ־20 אלף מחבלים חוסלו והמערך הרקטי הושמד ברובו. החטופים החיים והחללים הוחזרו לישראל, כשחלקם נרצחו בשבי.

ואולם, העובדה שחמאס הצליח לשחזר לפחות חלק מיכולותיו השלטוניות והצבאיות בעזה מציפה מחדש את הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לכשלים שהובילו למתקפת 7 באוקטובר (אגב, גם ועדת חקירה במתכונת אחרת לא קמה). יש לחקור לא רק את הכשלים של המודיעין ושל הדרג המדיני שהובילו למחדל - אלא את סבבי הלחימה שלא הובילו באמת להכרעה. בכל פעם ישראל חיסלה בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, פגעה ביכולות וחשבה שהשיגה הרתעה לשנים קדימה. בפועל, שוב ושוב הבכירים הוחלפו והנזק לארגונים התברר בדיעבד כמוגבל וזמני.