הבטיח להגן, הביא חורבן: המורשת האמיתית של נסראללה והכעס בקרב השיעים
שנתיים לחיסול נסראללה: הגיע הזמן לשים את האצבע על האשם העיקרי באסון של השיעים בדרום לבנון • פעיל שיעי מהדרום ניסח בחריפות: במשך שנים עמדה בפני חיזבאללה הבחירה בין השקעה באדם, בחקלאות ובתשתיות לבין השקעה במנהרות ובמלחמות • "הם בחרו לחפור מתחת לאדמה במקום לבנות מעליה"
היום (ראשון) ימלאו שנתיים לחיסולו של חסן נסראללה. שנתיים אחרי, הגיע הזמן לדבר על המורשת שלחיזבאללה הרבה פחות נוח להזכיר: הנכבה של השיעים בדרום לבנון - ועל אחריותו של הארגון שהבטיח להגן עליהם להיווצרותה.
נסראללה היה האיש שבמשך יותר משלושה עשורים קשר בין נשקו של חיזבאללה לבין ההגנה על לבנון, ובעיקר על הדרום. לאחר מלחמת 2006, כאשר שוב עלתה שאלת פירוק הארגון מנשקו, הוא שאל מי יגן על לבנון אם ישראל תתקוף: האם צבא לבנון מסוגל לעשות זאת? האם יוניפי"ל יגן עליה? את נשק "ההתנגדות" הוא הציג כחלק מהכוח שנועד "להגן על לבנון", ואת המשך פעילות אנשיו בדרום הצדיק בזכותם "להגן על אדמתנו".
זו הייתה אחת ההבטחות הגדולות של עידן נסראללה: הנשק נועד להגן. אלא שבסופו של הסיפור נסראללה איננו, ודווקא העדה שעל אדמתה נבנה מפעל "ההתנגדות" נותרה לשלם חלק עצום מהחשבון: בכפרים הרוסים, בבתים שנחרבו, במשפחות שנעקרו ובדרום שמתקשה להשתקם. השאלה היום כבר איננה רק מפני מי אמור היה הנשק להגן עליהם, אלא מי הגן על השיעים מפני המחיר של החלטות חיזבאללה עצמו?
ב־8 באוקטובר 2023 החליט חיזבאללה לפתוח חזית מול ישראל בשם הסולידריות עם עזה. זו לא הייתה החלטה של ממשלת לבנון או של צבאה. את המחיר שילמו, בין היתר, תושבי הדרום. גם במערכה שהתחדשה במרץ 2026 מצאו עצמם המוני שיעים עקורים מבתיהם, שוב בעקבות החלטה צבאית שלא התקבלה על ידם.
ישראל אחראית לתקיפותיה ולהרס שגרמה בלבנון. אך האחריות הזאת אינה פוטרת את חיזבאללה מן השאלה מדוע בחר שוב ושוב להפוך את הכפרים השיעיים לחזית במלחמות החורגות מגבולות לבנון.
"אפס ושום דבר"
השיח' השיעי-לבנוני מחמד אל־חאג' חסן, ראש "הזרם השיעי החופשי", הגדיר כבר ב-2024 את מצבה של העדה כ"נכבה אמיתית". כששאל מה העניק לו נשקו של חזבאללה "כשיעי וכלבנוני", השיב: "התוצאה היא אפס ושום דבר".
פעיל שיעי מהדרום ניסח ברשת ה-X ניסח זאת בחריפות: במשך שנים עמדה בפני חיזבאללה הבחירה בין השקעה באדם, בחקלאות ובתשתיות לבין השקעה במנהרות ובמלחמות. "הם בחרו לחפור מתחת לאדמה במקום לבנות מעליה".
אלה אינם קולות של מי שאינם מכירים את הדרום. אלה קולות מתוך החברה השיעית, המבקשים לערוך חשבון נפש על המחיר ששילמה הקהילה בשם ההגנה עליה. אין פירוש הדבר שכל השיעים מתנגדים לחיזבאללה. לארגון עדיין בסיס תמיכה משמעותי. אבל התמיכה הזאת אינה מעניקה לו בעלות על העדה, ואינה פוטרת אותו מאחריות לגורלה.
שנתיים אחרי נסראללה, הגיע הזמן להפסיק לדבר על השיעים ועל חזבאללה כאילו היו גוף אחד. את הנכבה של דרום לבנון לא הביאו השיעים על עצמם. חיזבאללה קיבל את ההחלטות, והם נדרשו לשלם את המחיר.
ד"ר ריבן היא חוקרת לבנון, חיזבאללה ותיאולוגיה השיעית. מרצה במחלקה למזרח תיכון ומדעי המדינה באונ' אריאל, ועמיתת מחקר במכוןMecarc
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו