אם לא תהיינה הפתעות, צפוי הנשיא טראמפ להיפגש בשולי העצרת הכללית של האו״ם עם נציגי שש מדינות המפרץ. המפגש, שנערך ביוזמת ארצות הברית, מגיע ברגע היסטורי שבו עתיד המזרח התיכון מוטל על כף המאזניים. מעל לכל, זהו ניסיון אמריקני ליצור מזרח תיכון חדש דווקא באמצעות שותפים ישנים ומסורתיים.
במוקד סדר היום עומדת הדילמה ביחס להמשך הפעולות מול איראן. הממשל האמריקני מתקשה לכפות על המשטר הקיצוני בטהרן להתגמש בסוגיית מצר הורמוז ובגרעין, וכעת הוא מבקש להיוועץ במדינות האזור שחוו על בשרן את התוקפנות האיראנית כשהדילמה הולכת ומתחדדת בין מאמץ צבאי נוסף לבין המשך קמפיין הלחץ הכלכלי.
טראמפ מעוניין לקבל ממדינות המפרץ התחייבות לתמוך בכל נתיב עתידי מול איראן - צבאי, כלכלי או דיפלומטי - ולהבטיח שהאחריות להגנת האזור לא תוטל על ארצות הברית לבדה.
לשם כך סביר שטראמפ ידרוש ממדינות המפרץ לעשות יותר על מנת להבטיח את חופש השיט במצרי הורמוז ובאב אל מנדב, דרכם עובר חלק משמעותי מתעבורת האנרגיה הגלובלית. זוהי הבעיה הדחופה ביותר של הנשיא טראמפ, שהבטיח להוריד את יוקר המחיה בארה"ב רק כדי לראות את מחירי הדלק מזנקים ביותר מ־50 אחוזים מאז תחילת המלחמה עם איראן. הנשיא האמריקני צריך מבחינתו להגיע לפתרון מהיר שיוכל להוריד את מחירי האנרגיה לאמריקני הממוצע, ממישיגן ועד טקסס, כשברקע בחירות האמצע בארה"ב הצפויות בנובמבר – שמהוות משאל עם עקיף על טראמפ עצמו.
לשיטתו, מדינות המפרץ – יצואניות אנרגיה משמעותיות – יכולות לעזור לו בזה, בין אם באמצעות הגדלת ההיצע ובין אם באמצעות השתלבות פעילה יותר במאמצי ההגנה על נתיבי השיט
מיצוי הזדמנויות
אבל בפגישה הזו מעוניין ממשל טראמפ לא רק לקזז נזקים אלא גם למצות הזדמנויות. התוקפנות האיראנית כלפי מדינות המפרץ, המתקפה המחודשת של החות'ים על סעודיה וההתפתחויות בגבולה הצפוני של ישראל מגדילים את התמריץ להרחיב את הסכמי אברהם ולכונן סדר אזורי חדש של מדינות פרו־אמריקניות באזור.
באופן קונקרטי יותר, הממשל מנסה לבחון האם סעודיה נכונה להרחיב את קשריה עם ישראל, והאם ניתן לרתום את מדינות המפרץ להגביר את מעורבותן בלבנון ובסוריה כמשקל נגד למעורבותה של איראן. בין לבין, תיבחן גם האופציה להקים מערך הגנה אזורי מול איראן ושלוחיה שיוכל להפחית מהנטל הכלכלי והצבאי המוטל כעת על ארה"ב. לשם כך, סבור הממשל, אין מנוס מהעמקת הקשרים בין ישראל לבין מדינות המפרץ.
במילים אחרות, טראמפ רוצה תמונת ניצחון שתאפשר לו להוריד את מחירי האנרגיה, לצמצם את התשומות המושקעות במזרח התיכון ולקרב בין ישראל לבין מדינות המפרץ. מול החזון הזה עומדת קבוצה רופפת של מדינות המסכימות על חומרת האיום האיראני, אך חלוקות כמעט בכל נושא אחר. זוהי נקודת פתיחה קשה, אך לא מתכון בטוח לכישלון.
מפגני עוצמה שקריים
תודעת האיום האיראני הקולקטיבית חזקה משנדמה: כל אחת ממדינות המפרץ ניסתה גישה שונה מול איראן, אך כולן קיבלו את אותה התגובה: תוקפנות בוטה, ירי חסר הבחנה לעבר אזרחים ופגיעה בכלכלתן. המאבק הזה חשף בפניהן בבירור מי התוקפן ומי שותף להתגוננות מפניו. במזרח התיכון החדש איראן היא הבריון השכונתי שלא מהסס לירות ללא הרף למדינות המפרץ אותן הוא תופס כחולייה החלשה של ההגנה האמריקנית באזור.
אז נכון, השלום עם סעודיה לא יוכרז השבוע, אבל הנסיבות האסטרטגיות מקרבות מאוד את ישראל לעבר מדינות המפרץ. מנגד, המשטר האיראני נותר שברירי ורגיש לזעזועים, וחולשתו מבית ובאזור מוסווית מאחורי מפגני עוצמה.
אלה שתי התפתחויות פוטנציאליות חיוביות מאוד – לאמריקה, לישראל ולאזור כולו. ארה"ב לא תבנה מזרח תיכון חדש במחי של פגישה אחת, אבל עם תבונה אסטרטגית, סבלנות של ציידים וקצת מזל – היא יכולה בכל זאת לשנות את האזור לעשורים קדימה.
לשם כך היא צריכה שמדינות המפרץ יצליחו להתגבר על המחלוקות ביניהן, להסיר את החסמים המלאכותיים העומדים בפני שותפות עם ישראל – ולפצח יחד את האגוז האיראני.
הכותב הוא ראש ענף חיזבאללה לשעבר באמ"ן ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו