פאהד אל-מסרי, נשיא המפלגה הסורית הליברלית, ממפלגות האופוזיציה שהחלו את המאבק במשטר אסד, הוא המועמד המועדף על ידי טראמפ והמערב לראשות הממשלה בסוריה. בינתיים, הנשיא אחמד א-שרע מעדיף לשמור לעצמו את כל הסמכויות, אולי גם בגלל עמדתו של אל-מסרי לכונן שלום עם ישראל.
בריאיון נדיר עם כלי תקשורת ישראלי אומר אל-מסרי כי צריך להכיר בשינוי שעבר א-שרע וכי דמשק יכולה להיות שער לשלום אזורי.
מהם הסיכויים להקמת ממשלה יציבה בסוריה?
"סוריה עומדת בפני הזדמנות היסטורית: משלטון של יחידים לשלטון באמצעות מוסדות. זה רק הוגן להכיר בכך שההנהגה, תחת הנשיא אחמד אל-שרע, עם תמיכה ערבית, אזורית ובינלאומית, הצליחה בתוך תקופה קצרה יחסית לנווט בין מספר סיכונים גדולים, להרחיק את סוריה מההשפעה האיראנית, ולהתחיל לבנות מחדש את מעמדה הבינלאומי.
"אני מאמין שהקמת ממשלה סורית רחבה, המפגישה את המגזרים הפוליטיים והחברתיים המגוונים של המדינה, היא אפשרית וגם נחוצה בשלב זה. השאלה האמיתית היא: האם אנו יכולים לעבור מנטליות של ייצוג פלגי למנטליות של בניית מדינה?
"זו בדיוק הסיבה שהשקנו את 'הקריאה הרפובליקנית', עם חזון ברור של בנייה מחדש של מוסדות המדינה על יסודות של כשירות, מקצועיות ואחריותיות (דין וחשבון), ולא על בסיס נאמנות פוליטית. מה שאנו שואפים אליו הוא מדינה סורית ריבונית אחת; אזרחים שווים; צבא לאומי אחד; חוק אחד".
מה מדיניותו של א-שרע כלפי ישראל? וכיצד תענה לספקנות הישראלית ברקע עברו הג'יהאדיסטי?
"בפוליטיקה הבינלאומית, אל לנו לשפוט מדינות או מנהיגים על פי הצהרותיהם בלבד, ואף לא על פי עברם בלבד. עלינו לשפוט אותם על פי מעשיהם.
"בהקשר זה, הנשיא אחמד אל-שרע ושר החוץ אסעד אל-שיבאני השקיעו מאמצים חסרי תקדים להפחתת המתיחות עם ישראל.
"על ישראל לראות ברגע זה הזדמנות, לא איום. דמשק יכולה להיות שער לשלום אזורי, לא מקור לחוסר ביטחון אזורי. מאז נפילת אסד, האם המדינה הסורית איימה על ביטחונה של ישראל? לא. אם כן, מדוע להחליש את מה שנותר מיכולות ההגנה של סוריה, לכבוש שטחים סוריים נוספים ולפגוע בה? האם החלשת המדינה הסורית באמת מייצרת ביטחון ישראלי בר-קיימא?
"אני מאמין שההפך הוא הנכון. סוריה יציבה משרתת את ביטחונה של ישראל; סוריה מעורערת מאיימת לא רק על ישראל, אלא על האזור כולו. אני גם מאמין שההתערבות של ישראל בסווידא הייתה טעות אסטרטגית. אנו דוחים באופן קטגורי פגיעות נגד הדרוזים, העלווים או כל קהילה סורית אחרת. אבל הגנה על כל הסורים היא באחריות המדינה הסורית ושלטון החוק.
"באשר לעברו הג'יהאדיסטי של אל-שרע, אינני ממעיט בחשיבותו, ואינני מבקש מאף אחד לשכוח אותו. אך הפוליטיקה חייבת להכיר גם בטרנספורמציה (שינוי). אדם שפעם הבין את הסביבה הזו מבפנים, אם הוא יכול כעת להכיל אותה, למנוע את חזרתו של הג'יהאדיזם החוצה-מדינתי, לדחות טרור והתקפות נגד אזרחים, ולבסס ערוצי דיאלוג עם ישראל.
"אני מאמין שישראל החמיצה הזדמנות היסטורית. עם צמצום משמעותי של ההשפעה האיראנית, החלשת חיזבאללה ושינוי יסודי במאזן הכוחות האזורי - כולל באמצעות מבצע הביפרים וחיסול מנהיגי מפתח בחיזבאללה - הייתה הזדמנות לבנות מערכת יחסים אסטרטגית חדשה עם סוריה ולבנון. ההזדמנות הזו, עם זאת, לא נעלמה.
"ישראל, לפיכך, לא צריכה לחפש רק אדם שהיא יכולה לבטוח בו בדמשק. היא צריכה לחפש מדינה סורית חזקה ויציבה, המסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה ולהבטיח שהן יחזיקו מעמד מעבר לכל מנהיג אינדיבידואלי. ואולי כאן טמון הפרדוקס:
"עברו של אל-שרע, שהיה מובן מאליו כמקור לדאגה, יכול - אם הטרנספורמציה שלו למנהיג בונה-מדינה תוכח בפועל - להפוך לחלק מהיכולת שלו לעשות שלום. שלום אינו דורש אדם ללא עבר.
"הוא דורש אדם המסוגל לבנות עתיד שונה. שלום לא עושים על ידי דיבור עם ידידינו בלבד. שלום נעשה כאשר אנו מוצאים את האומץ לדבר עם אויבינו".
כיצד ניתן לקדם התקרבות בין סוריה לישראל בנסיבות אלו? שר החוץ סער הצהיר כי מאחר שהסנקציות כבר הוסרו, היתרון הדיפלומטי פחת - האם אתה מסכים?
"אני רואה את הנושא בצורה שונה מאוד. אין לצמצם את מערכת היחסים בין סוריה לישראל לשאלה האם הסנקציות הוסרו או האם ישראל איבדה איכשהו מינוף דיפלומטי. למעשה, ההפך הוא הנכון. סוריה חזקה ויציבה יותר אינה ויתור לדמשק; זהו אינטרס אסטרטגי של ישראל עצמה.
"הסרת הסנקציות עוזרת למדינה הסורית להתאושש כלכלית, לבנות מחדש את מוסדותיה ולהשיב את יכולתה לספק ביטחון. מדינה שמסוגלת למשול בשטחה היא שותפה ביטחונית אמינה בהרבה ממדינה שנחלשה עקב בידוד וחוסר יציבות.
"אני מבין שהיו דיונים בתוך הממשל האמריקני לגבי הקמת משרדי קישור ומנגנוני תיאום מעשיים בין דמשק לתל אביב, מבלי להעניק להם מעמד דיפלומטי רשמי. אני מאמין שזה יכול להיות צעד ראשון חשוב. אך בסופו של דבר, מוסדות חשובים יותר מסמליות. מה שאנו זקוקים לו הוא ערוץ קבוע שדרכו שני הצדדים יכולים לתקשר, לנהל אירועים, לבחון כוונות ולבנות אמון בהדרגה.
"מכיוון שהתקרבות אמיתית אינה יכולה להיבנות באמצעות הצהרות בלבד. היא דורשת תקשורת ישירה ומתמשכת, צעדים הדדיים בוני אמון, סידורים ביטחוניים ברורים וניתנים לאימות, ותהליך פוליטי המסוגל לטפל בסוגיות העמוקות יותר בין שתי המדינות. ביטחון יכול למנוע מלחמה. הוא אינו יכול, כשלעצמו, לייצר שלום.
"ההבחנה הזו חשובה. אני מאמין שישראל עומדת בפני בחירה אסטרטגית היסטורית. היא יכולה לחפש ביטחון על ידי שמירת סוריה חלשה, מפולגת ותחת לחץ - או שהיא יכולה לעזור ליצור את התנאים למדינה סורית חזקה, יציבה וריבונית, שיש לה הן את היכולת והן את התמריץ לעשות שלום ולעמוד בהתחייבויותיה. אני מאמין שהנתיב השני הוא בר-קיימא בהרבה.
"סוריה חלשה עשויה להיראות פחות מאיימת בטווח הקצר, אך מדינה חלשה היא בסופו של דבר קשה יותר לניבוי, קשה יותר לאבטחה וקשה יותר לניהול משא ומתן עימה. מדינה סורית חזקה היא שותפה ביטחונית אמינה בהרבה.
"זו הסיבה שאנו דוחים כיבוש טריטוריאלי, התערבות בענייניה הפנימיים של סוריה, ופעולות המערערות את מוסדות המדינה. צעדים אלה עשויים להניב יתרונות טקטיים לטווח קצר, אך הם אינם מייצרים ארכיטקטורה ביטחונית אזורית בת-קיימא.
"וכאשר מדובר בשאלת הסנקציות, הייתי הופך את הטיעון: אם ישראל רוצה סוריה המסוגלת לספק התחייבויות ביטחוניות, אז היא צריכה לרצות סוריה המסוגלת לתפקד כמדינה. הסרת הסנקציות אינה מחלישה את הערוץ הדיפלומטי. היא יכולה לחזק אותו - מכיוון שדיפלומטיה עובדת בצורה הטובה ביותר כאשר למדינה בצד השני של השולחן יש את הכשירות המוסדית לקבל התחייבויות, ליישם אותן ולהבטיח שהן ישרדו חילופי הנהגה פוליטית.
"בסופו של דבר, ישראל לא צריכה לשאול האם סוריה חלשה מספיק כדי להיות מוכלת. עליה לשאול האם סוריה יכולה להפוך לחזקה מספיק כדי לעשות שלום - ויציבה מספיק כדי לשמור עליו. זו, לדעתי, ההזדמנות האסטרטגית האמיתית".
האם המסגרת הנוכחית לפתרון הסוגיה הכורדית היא נכונה, והאם היא תחזיק מעמד?
"הסוגיה הכורדית בסוריה אינה יכולה להיפתר באמצעות הסדרים צבאיים, ואין להשתמש בה כתירוץ לחלוקת סוריה או להשארת חלקים מהמדינה מחוץ לסמכות המדינה. הכורדים הסורים הם חלק בלתי נפרד מהעם הסורי, וזכויותיהם אינן חסד המוענק על ידי אף אחד. אלו זכויות לאומיות וחוקתיות שיש להגן עליהן במלואן. אנו רוצים סוריה אחת. אך סוריה מאוחדת אינה גוררת סוריה שבה הרוב כופה את רצונו על כל השאר.
"בו-זמנית, עלינו להיות ברורים באותה מידה לגבי מה שזה אומר עבור המדינה עצמה. הגנה על זכויות הכורדים אינה אומרת יצירת מדינה בתוך מדינה, החזקת צבא מקביל, ניהול מדיניות חוץ עצמאית או חתירה לכל פרויקט שמטרתו חלוקת סוריה. סוריה חייבת להישאר מדינה ריבונית אחת, עם צבא לאומי אחד, מוסדות מדינה מאוחדים ומדיניות חוץ אחת.
"לכן הפתרון האמיתי אינו עוד הסדר זמני בין פלגים חמושים. מדובר בהסדר פוליטי וחוקתי המעביר את הסוגיה הכורדית מנטליות של כוח חמוש לנטליות של אזרחות, זכויות ומוסדות.
"אני מאמין שהמסגרת הנוכחית יכולה לספק הזדמנות אמיתית - אך רק אם תנוע בנחישות בכיוון זה. אל לנו להשלות את עצמנו: כל הסכם המוגבל למנהיגי פלגים וקבוצות חמושות יישאר שביר, וכל הסדר שלא יצליח לשלב את כל הסורים במוסדות המדינה יתברר בסופו של דבר כבלתי מספק כפתרון מתמשך.
"אנו דוחים את השימוש בסוגיה הכורדית - או בטרוניות של כל קהילה סורית אחרת - כפתח להתערבות זרה או כהצדקה לשרטוט מחדש של גבולות סוריה (כאן הוא מרמז להתערבות הטורקית בצפון מזרח סוריה), אך אנו דוחים באותה מידה את השימוש בשלמותה הטריטוריאלית של סוריה כתירוץ למניעת זכויות לגיטימיות מכל סורי.
"וזהו בסופו של דבר המבחן: האם סוריה יכולה לבנות סדר פוליטי שבו זכויות הכורדים מוגנות, האחדות הלאומית נשמרת, ואף קהילה אינה זקוקה לכוח חמוש או לפטרון זר כדי להבטיח את מקומה במדינה?".
מהו הפתרון המתאים עבור הקהילה הדרוזית, והאם ישראל יכולה להיות חלק מפתרון זה?
"הדרוזים בסוריה הם אזרחים סורים. ביטחונם, זכויותיהם הפוליטיות ועתידם חייבים להיות מובטחים בתוך סוריה - לא להיקבע על ידי מדינה אחרת. צריך להיות להם ייצוג פוליטי מלא, אזרחות שווה וערבויות ביטחוניות אפקטיביות. ואותו עיקרון חייב לחול על כל קהילה סורית, ללא יוצא מן הכלל.
"אנו מאמינים גם שכוחות משטרה מקומיים, שיגויסו מקרב תושבי כל מחוז ויפעלו בתוך הקהילות שלהם, צריכים לעבוד לצד המשטרה הלאומית וכוחות הביטחון הכללי. הדבר יכול לספק רובד חשוב של ביטחון מקומי ולחזק את אמון הציבור, תוך שמירה קשיחה על מסגרת ביטחון לאומית מאוחדת.
"זה צריך להיות מושלם על ידי הקמת ז'נדרמריה לאומית (משמר לאומי) המסוגלת להגיב לאתגרים ביטחוניים ברחבי המדינה תוך פעולה תחת פיקוד וחוק לאומיים מאוחדים. כך אנו מיישבים בין שני עקרונות שמעולם לא צריכים להיות מוצגים כסותרים: מדינה סורית חזקה ומאוחדת לצד ממשל מקומי משמעותי.
"ישראל יכולה להיות חלק מהפתרון - אך היא אינה יכולה להיות הסמכות שקובעת את עתידם של הדרוזים בסוריה. עתידם של הדרוזים בסווידא חייב להיקבע על ידי סורים, בתוך מדינה סורית ריבונית. לישראל יש דאגות ביטחוניות לגיטימיות, ודאגות אלו יכולות וצריכות לקבל מענה באמצעות ערוצים פוליטיים וביטחוניים ישירים. אך הגנה על הדרוזים אינה דורשת הפיכתם לתלות פוליטית או ביטחונית של מדינה אחרת.
"ישנו, עם זאת, גשר אחר שאין להתעלם ממנו: הדרוזים של סווידא והגולן, יחד עם יהודים סורים בישראל וברחבי התפוצות, יכולים להפוך לגשר אנושי וחברתי אמיתי בין סוריה לישראל. הקשרים ההיסטוריים והחברתיים הללו מעולם לא צריכים להיות מנוצלים ככלים של פילוג, תביעות טריטוריאליות או התערבות פוליטית. במקום זאת, הם יכולים להפוך לערוצים לדיאלוג, בניית אמון, מעורבות הומניטרית וקשר בין אנשים לאנשים - התומכים בתהליך פוליטי רחב יותר לקראת שלום".
האם תהיה מוכן להיפגש עם נציגים ישראלים רשמיים?
"השאלה היא לא אם אני מוכן או לא מוכן לדיאלוג.
"בכל פעם שפוליטיקאים או גורמים רשמיים משתי מדינות נפגשים, כל צד מגיע לשולחן עם סדר יום ברור ויעדים מוגדרים. כיום, המדינה הסורית ושר החוץ אסעד אל-שייבאני מקיימים מגעים עם גורמים רשמיים בישראל, ואין לערער על המאמצים הללו מצד שום גורם פוליטי שמחויב באמת לקרב בין שתי המדינות.
"אינני נמצא כרגע בעמדת כוח, אך אני מעמיד את כל יכולותיי לרשות המדינה הסורית לכל מאמץ המשרת את האינטרס הלאומי ומחזק את הביטחון והיציבות.
"דיאלוג אינו פרס לצד השני, ואינו הודאה בצדקת עמדותיו. הוא כלי פוליטי - לבחינת כוונות, הבנת אינטרסים, צמצום הסיכון לטעויות בחישוב (מיס-קלקולציה), ופתיחת דלתות כשהן סגורות.
"אני פוליטיקאי סורי, ולכן האחריות הראשונה שלי היא להגן על האינטרסים של סוריה, על ריבונותה ועל זכויות עמה. אך הגנה על האינטרס הלאומי אינה אומרת דחיית הדיאלוג.
"במשך עשר שנים, עוד לפני נפילת אסד, פעלתי לבניית גשרים בין העם הסורי לעם הישראלי. מאמצים אלו נעצרו ונפגעו קשות בעקבות ההתערבות הצבאית של ישראל בסוריה לאחר נפילת אסד.
"אם פגישה אחת יכולה למנוע מלחמה, לפתוח נתיב להסכם, או לצמצם את האפשרות לטעות בחישוב בין שתי מדינות, אז אני מאמין שזו חובתו של פוליטיקאי לשבת לשולחן.
"ואם אנחנו באמת רוצים לשנות את ההיסטוריה של האזור הזה, אז בנקודה מסוימת חייב להיות לנו האומץ לדבר עם אלה שאנו חלוקים עליהם - ולא רק עם אלה שאנו מסכימים איתם.
"כי שלום לא עושים על ידי דיבור עם ידידינו בלבד. שלום נעשה כאשר אנו מוצאים את האומץ לדבר עם אויבינו".
כיצד אתה רואה את המעורבות הטורקית בסוריה ואת המינוף שלה על אל-שרע?
"טורקיה היא מעצמה אזורית חשובה, ויש לה השפעה אמיתית בסוריה, במיוחד בצפון. זוהי מציאות. אך השפעה אינה פירושה אפוטרופסות, ואינטרסים ביטחוניים לגיטימיים אינם מעניקים לאיש את הזכות לקבוע את עתידה של סוריה.
"לטורקיה יש דאגות ביטחוניות לגיטימיות הנוגעות לגבולותיה, לטרור ולפליטים. זהו אינטרס של סוריה לטפל בסוגיות אלו מול אנקרה באמצעות שיתוף פעולה ישיר.
"אך עיקרון אחד חייב להישאר ברור: סוריה חייבת להיקבע על ידי סורים. הממשלה שלה, מוסדותיה, מדיניותה ובריתותיה חייבים לשקף את רצון העם הסורי, ולא את רצונה של שום בירה זרה. ועיקרון זה חל לא רק על טורקיה, אלא על כולם.
"לכן, כשאנשים אומרים שלטורקיה יש השפעה על הנשיא אל-שרע, הייתי אומר: כן, לטורקיה יש השפעה ואינטרסים. אך השפעה פוליטית אינה זהה לקיום אפוטרופסות על קבלת ההחלטות של סוריה. הנשיא הסורי חייב לתת דין וחשבון לעמו ולמוסדות מדינתו, לא לשום מעצמה זרה.
"סוריה לא צריכה להיות זירה שבה אחרים מתחרים. סוריה חייבת להיות שותפה, לעולם לא שלוחה (פרוקסי); מדינה ריבונית, לעולם לא אזור השפעה. עליה לבחור את שותפיה, להגדיר את האינטרסים שלה ולקבל החלטות משלה".
האם סוריה באמת תעבור לקראת בחירות דמוקרטיות לפרלמנט ולנשיאות?
"דמוקרטיה אינה יכולה פשוט להיות מוכרזת בצו; היא חייבת להיבנות באמצעות מוסדות, תרבות פוליטית ופרקטיקה. היא דורשת מערכת חינוך מודרנית, תקשורת פתוחה ועצמאית, וסביבה שבה האזרחים חופשיים לחשוב, לבחור ולדרוש דין וחשבון ממנהיגיהם.
"סוריה זקוקה למסגרת חוקתית חדשה, ועדת בחירות עצמאית, מערכת משפט ניטרלית, חופש מלא של התארגנות וביטוי פוליטיים, וערבויות אמיתיות לתחרות פוליטית בדרכי שלום. מכיוון שבחירות לבדן אינן מייצרות דמוקרטיה. קיום בחירות ללא היסודות הללו עשוי לשנות את השמות והסיסמאות, אך הוא אינו משנה את טבעה של המערכת.
"באשר ללוח הזמנים, אני מאמין שעלינו להיות שאפתניים, אך גם ריאליים. אי אפשר להאיץ במעבר דמוקרטי פשוט כדי לעמוד במועד שרירותי. בו-זמנית, זה לא צריך להפוך לתהליך פתוח ללא יעד ברור. הייתי מצפה שהמעבר ייקח מספר שנים, ולא עשור, כאשר המוסדות החוקתיים, המשפטיים, השיפוטיים והבחירתיים הנחוצים יוקמו במקביל להשתתפות פוליטית אמיתית ברמה המקומית.
"היעד ברור: מעבר מוגדר, תהליך מוסדי אמין, ובחירות כאשר קיימים התנאים לכך שהבחירות הללו יהיו חופשיות ומשמעותיות באמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו