בין המצרים: איראן מצאה בים האדום את מנוף הלחץ על טראמפ

משבר אנרגיה, זינוק במחירי הדלק, לחץ בינלאומי כבד ותגובה ציבורית קשה מצד הבוחר האמריקני - זו כנראה תמציתה של התשובה שההנהגה בטהרן היתה נותנת לשאלה כיצד בכוונתה לנצל את בחירות האמצע בארה"ב כדי להסיר מעליה את לחציו של טראמפ.

שליטה אפקטיבית של החות'ים על מצר באב אל־מנדב, בנוסף לשליטה האיראנית שעדיין קיימת במצר הורמוז, עלולה לתת למשטר בטהרן מנוף לחץ והשפעה משמעותי, מהסוג שהוא ייחל לו.

הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן אמנם מיהר להבהיר: "אנחנו לא במלחמה עם סעודיה. לחות'ים יש עניינים משלהם", אך לא יהיה זה מופרך להעריך שהידיים של משמרות המהפכה נמצאות עמוק גם בתוך ההתפתחויות בים האדום.

כבר ביולי השנה איימו בטהרן לחסום את באב אל־מנדב אם ארה"ב תתקוף את מתקני האנרגיה האיראניים. על פי הדיווחים אז החות'ים הונחו להכין את האופציה הזו. ארה"ב אמנם לא תקפה את מתקני האנרגיה, אך מהלכיה האחרים במפרץ החלישו את עמדת המיקוח של איראן ואילצו אותה לחפש אמצעי לחץ נוספים. בין אם כך תוכנן ובין אם לאו, הישגי החות'ים הגיעו בזמן הנכון מבחינתה של טהרן.

להשתלטות על מצר באב אל־מנדב, אפילו בפני עצמה וקל וחומר כצעד משלים להורמוז, עלולה להיות השפעה שלילית גדולה על הכלכלה העולמית. בנוסף להשפעה המיידית על מחירי הדלק, התפתחות זו תשפיע על נתיבי הסחר והאספקה, תייקר את פרמיות הביטוח, ותאלץ ספינות להקיף את אפריקה - מה שיוביל להתייקרות נוספות של מוצרים. ניתן להעריך שהחות'ים לא יחסמו את המצר לחלוטין כדי שלא להיכנס לעימות עם הודו וסין.

באופן מיידי, הצד הנפגע ביותר מההתפתחויות הללו הוא סעודיה, שנמצאת באחת מנקודות השפל הביטחוניות שלה. מלבד ההישג בבאב אל־מנדב החות'ים נמצאים במומנטום חיובי של הישגים צבאיים, והם תוקפים מתקנים אסטרטגיים בממלכה. בתימן גובר החשש מחידוש המלחמה בהיקף מלא, ולמעגל האיום מצטרפות מצפון גם המיליציות הפרו־איראניות בעיראק. כל זאת כשיצוא הנפט מריאד מגיע לשפל חדש עם כ־3 מיליון חביות ביום.

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן נועד ביום ראשון בג'דה עם אדמירל בראד קופר, מפקד פיקוד המרכז של ארה"ב. תוכן השיחה ביניהם לא דווח. אפשר להעריך כי בשיחה עלו בקשות לצעדים מעבר לאלה שבמנדט הקבוע של מפקד הפיקוד.

מהבית הלבן עדיין לא נשמעה תגובה - וגם זו תגובה. הנשיא טראמפ, כך כבר למדנו, מעריך עוצמה ותעוזה - לא בטוח שהוא מוצא זאת בהתנהגות הממלכה הסעודית המדושנת שמצוידת במיטב הנשק והאמצעים. טראמפ לא רווה נחת גם ממהלכי בן סלמאן לגיוון משענות – שנתפסים כהתרסה כלפי ארה"ב או לכל הפחות כאי הבעת אמון בה. על כל אלה אפשר להוסיף גם את אכזבתו מעמדת בן סלמאן בסוגיית הנורמליזציה עם ישראל.

דילמות לא קלות

למרות זאת, ההתפתחויות סביב הים האדום מציבות את הנשיא האמריקני בפני דילמות לא קלות. מדיניותו הנוכחית נמנעת מהתערבות צבאית ישירה בתימן, אך הישגי החות'ים עלולים להפריע למערכה נגד איראן ולטלטל את האזור.

יש להניח כי בשלב הראשון הוא יעדיף שילוב של תמיכה מודיעינית מוגברת לסעודיה ולצבא תימן, מיצוי היכולות הזמינות של הצי האמריקני ושותפיו לשמירה על נתיבי שיט פתוחים, וניהול ערוץ תקשורת מול השחקנים בתימן כדי להגביל את המשבר.

תהיה זו טעות קשה מצד האמריקנים להיכנס לשיח עם האיראנים בסוגיה זו. בטהרן רק ממתינים להזדמנות למנף לטובתם את הצלחת החות'ים.

ומה בנוגע לישראל? עלינו להזכיר לעצמנו תחילה כי מדובר בסוגיה עולמית. עמדתנו צריכה להיגזר משיקולים קרים של רווח והפסד. גם פנייה סעודית, ישירות או דרך ארה"ב, להגשת סיוע צבאי ישיר צריכה להישקל כך. אמנם לא ניתן לכונן נורמליזציה מתוך אילוץ, אך הורדת הסוגיה הפלסטינית מסדר היום של ריאד היא לא דרישה מוגזמת.