חיזבאללה מאבד את לבנון - וזה מצוין

"הנהגת חיזבאללה הפכה להיות נתונה לחלוטין להשפעה איראנית לאחר חיסולו של נסראללה", הצהיר ב־28 במאי בראיון לערוץ תקשורת צרפתי מנהיג העדה הדרוזית בלבנון, וליד ג'ונבלאט. "אני לא יודע איך לדבר עם המפלגה, אין לנו יותר בני שיח שם", המשיך. המילים יצאו מפיו של מי שידע לאורך חייו עליות ומורדות עם ארגון הטרור, אך הקפיד בשנים שלפני 7 באוקטובר לנהל שותפות אפקטיבית עימו.

לא בכדי מכונה ג'ונבלאט "שבשבת פוליטית", המזיזה עמדתה בהתאם לכיווני הרוח הלבנוניים. החלטתו להתבטא בחריפות כזו כלפי חיזבאללה מבטאת שינוי עמוק בציבור הלבנוני הלא־שיעי - איבה גוברת למי שנתפס כשחקן הפועל בשירות אינטרסים זרים, לא בשירות המדינה.

הסקרים שנערכו בלבנון לאורך מלחמת חרבות ברזל מצביעים על רוב ברור התומך במונופול המדינה על הנשק. סקר גאלופ מקיץ 2025 מצא רוב מוחץ של נוצרים (92%), דרוזים (89%) וסונים (87%) התומכים בפירוק חיזבאללה מנשקו ומוכנים להודות בכך בפומבי.

זוהי התפתחות דרמטית. בעבר התבסס כוחו של חיזבאללה במידה רבה על בריתות אסטרטגיות עם שותפים מעדות אחרות, שהעניקו לו ארשת פטריוטית לבנונית ואפשרו לו לאייש תפקידים השמורים לעדות אחרות. השותפות עם "הזרם הפטריוטי החופשי", אחת המפלגות הנוצריות החשובות, היתה הביטוי העמוק ביותר להתעצמות זו - והיא שאפשרה לחיזבאללה להפוך ל"ממליך המלכים" דה־פקטו בלבנון. הברית התפרקה סופית עם פרוץ המלחמה.

חיזבאללה מבודד כיום כפי שלא היה מעולם מחוץ לעדה השיעית. הארגון מתקשה לשכנע את הציבור הלבנוני שהוא מגן על לבנון, ולא על המהפכה האסלאמית באיראן. הסיבות רבות - חילופי הנהגה, שבירת מחסום הפחד - אך מעל לכולן: החלטתו לגרור את לבנון למלחמה פעמיים, ואף לא אחת מהן למען הלבנונים עצמם.

הזדמנות שאסור לפספס

השינוי הזה הוא הזדמנות היסטורית לישראל ולארה"ב. עליהן לנצלה כדי להמשיך להחליש את אחיזת חיזבאללה במוסדות השלטון, הצבא, הביטחון, הפנים והכלכלה בלבנון ולגבש בעלי ברית שרואים בישראל שותפה לפירוק הארגון מנשק. בפרט, ישראל יכולה וצריכה לכונן שותפויות כלכליות והומניטריות בדרום לבנון - תחילה עם המובלעות הלא־שיעיות - ולפעול בנחישות לצמצום ההשפעה האיראנית. המסר צריך להיות ברור: שותפות עם ישראל היא נכס, שותפות עם חיזבאללה ואיראן - נטל. עם זאת, אסור לדחוק את השיעים לפינה. גם בהם ניכרים סימני שינוי, גם אם בוסריים. תהליכי ההתקרבות לשאר העדות חייבים להתנהל בזהירות, במקביל למאמצים לייצר אלטרנטיבה הנהגתית שיעית. אם ישראל תפגע ביכולתו של הארגון להגן על עדתו - השיעים יחפשו אלטרנטיבות.

לבנון משתנה לנגד עינינו. לראשונה זה שנים, יש לישראל בעלי ברית מהצד השני של הגבול. לא אידיאליים - רחוק מכך. אבל כפי שאמר צ'רצ'יל: "יש רק דבר אחד גרוע יותר מלהילחם עם בעלי ברית - להילחם בלעדיהם". טוב תעשה ישראל אם תיישם זאת בלבנון.

הכותב הוא ראש ענף חיזבאללה לשעבר באמ"ן ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי