נרדפים ולא כשירים: בחמאס מתקשים במינוי ראש זרוע צבאית

אפקט החיסולים: ל"היום" נודע על שורת קשיים באיתור המחליף של ראש הזרוע הצבאית בחמאס לאחר מותם של עז א-דין אל-חדאד ומוחמד עודה.

המכשול הראשון נוגע למועמדים שלא מחזיקים ב"רקורד הנדרש". עימאד עקל, ראש מטה העורף, הוא אמנם הוותיק שבין מחבלי הזרוע, אך שימש בעיקר בתפקידים "אזרחיים". לעומתו, מפקדי גדודים בחמאס כמו חוסיין פיאד והית'ם אל-חוואג'רי צריכים לדלג מעל תפקיד מח"ט כדי להתמנות לראש הזרוע. מנגד, מוהנד רג'ב מונה אמנם למח"ט העיר עזה, אבל נחשב לצעיר יחסית.

המכשול השני קשור לתחושת הנרדפות שמתפשטת בחמאס. טווח הזמן הקצר שבין חיסולי ראש הזרוע הצבאית עז א-דין אל-חדאד ומוחמד עודה (כעשרה ימים) מגביר את החשש מפרצה מודיעינית. מוחמד דף, לעומתם, שרד בתפקיד במשך 22 שנה. מה שמחריף את תחושת הנרדפות הוא ההתמעטות מקומות המסתור. המצב הזה מגביר את הסיכוי לטעויות שישראל יכולה לנצל.

עודה ואל-חדאד חוסלו בתקיפות על דירות בניינים, כשנפגשו עם בני משפחותיהם, ולא במנהרות תת-קרקעיות - סימן לאפקט השמדת התשתיות התת-קרקעיות של צה"ל. גם מח"ט צפון הרצועה עז א-דין אל-ביכ וסמח"ט העיר עזה עימאד אסלים הותקפו אמש בדירת בניין בעיר עזה.

המכשול השלישי נובע ממחיקת ההנהגה הוותיקה, החל מיחיא סינוואר ומוחמד דף ועד לדור של המח"טים הוותיקים כמו אחמד ר'נדור ואיימן נופל. שרשרת החיסולים עשויה לעורר סכסוכים בין מפקדי השטח ששרדו, לרבות על שאלת ראש הזרוע החדש. מה גם שקיים קושי לנהל את הזרוע הצבאית במסגרת מועצה וללא מפקד אחד שיעמוד בראש.

על הרקע הזה, עולה האפשרות כי חמאס יסתיר את זהות מחליפו של עודה כפי שעשה בעבר בנוגע למנהיגיו.

ראש הזרוע שחוסל, מוחמד עודה, היה אחד היעדים החמקמקים ביותר של ישראל, אפילו ביחס לאחרים. אחד הגורמים לכך היה ניסיונו המודיעיני והיכרותו עם הצד הישראלי. מדובר באחד מדור המייסדים של חמאס, בעל ותק של יותר מ-30 שנה. תושב אזור ג'באליה בצפון הרצועה שעבר רצף של תפקידי פיקוד - ממפקד גדוד למח"ט ועד לראש המודיעין הצבאי.

במסגרת זאת הוא היה אמון על תהליך איסוף המודיעין שאפשר את טבח 7 באוקטובר, כולל מעקב אחר עמדות צה"ל, מפת היישובים ואמצעי ההגנה. מטבע הדברים, הוא לא היה מעורב רק בעבודת המודיעין במלחמה, ועסק גם בניהול הלחימה ובמשימות נוספות.

שורת קשיים רוחביים 

מעבר לקשיים במינוי ראש הזרוע, חמאס ניצב בפני שורה של קשיים רוחביים. המשך התקיפות של צה"ל מאט את תהליכי השיקום. כפי שפרסמנו לאחרונה ב"היום", חלים עיכובים בחלוקת משכורות למחבלים, שמובילים לפרישות באגפים מסוימים. אחת הסיבות לכך היא בעיית הנזילות בעזה, או במילים אחרות: מחסור בכסף מזומן.

יתר על כן, חלק מגדודי המחבלים לא פועלים ביחידת השטח שלהם. כך, לדוגמה, גדודי המחבלים של רפיח נאלצים לשהות באזורים צפוניים יותר ולא באזור שנמצא בשליטת ישראל. ועדיין, הארגון מסודר במבנה המקורי של הזרוע, שכולל חטיבות וגדודים, חרף צורת הלחימה שלו בחוליות קטנות.

למרות זאת, בניגוד לטענות שנשמעו לאחרונה, חמאס לא חזר לנקודת האפס של 6 באוקטובר. האחיזה של צה"ל ביותר ממחצית משטח רצועת עזה משפיעה משמעותית על כמות האמל"ח והתשתיות שנגרעות ממנו. גם שדרת הפיקוד הישנה נמחקה. לא מדובר רק בחברי המועצה העליונה, אלא בעשרות מג"דים ומפקדי פלוגות מחבלים שנהרגו על ידי לוחמי צה"ל. הארגון אומנם עורך גיוסים נרחבים, אבל לפי הערכות לא מדובר באותו סדר כוח של כ-30 אלף איש, ובמיוחד לא באותה רמת הכשירות.

בישראל צפויים לכל הפחות להמשיך בטיהור תשתיות טרור בשטח שבתוך הקו הצהוב ובמצוד אחר הגורמים בחמאס שמנסים לשקם את הארגון. כאמור, רק אתמול הותקפו מפקדי שטח בכירים בארגון. אין זה מפתיע שלפי דיווחים ערביים, בחמאס חוששים שפעם נוספת הם יישארו מחוץ להפסקת האש האזורית. בניגוד לחיזבאללה, בעזה מפנימים שהסכם בין טהרן לוושינגטון לא יחלץ אותם ממבצע חדש של ישראל.