התגובות בוושינגטון ובמדינות האזור לפיצוץ השיחות בפקיסטאן נעות בין תסריט ידוע מראש להפתעה, לנוכח העמדות הקשוחות שהציגה איראן. ככלל, רוב הגורמים שעימם דיברתי הבוקר (ראשון) תולים את האשם באיראן, ומעריכים כי הזרם הניצי בהנהגת משמרות המהפכה הכתיב עמדות נוקשות - למרות מצבה הפגיע והמכות שספגה.
סגן הנשיא ואנס באסלאמאבאד: "לא הגענו להסכם עם איראן, חוזרים לארה"ב" // מתוך חשבון
גורם דיפלומטי המעורה בשיחות אמר כי הן החלו בלחיצת יד בין קאליבאף, ראש המשלחת האיראנית, לג'יי די ואנס סגן נשיא ארה"ב, ועם כיבוד שכלל קנקני תה ועוגיות ופירות כדי להשרות אווירה טובה. אלא שדי מהר המגמה השתנתה, האשמות הועלו בעיקר מצד איראן כלפי וויטקוף וקושנר, שניהלו את המו"מ לפני שתי המלחמות.
השניים הגיבו בתקיפות ובשלב מסוים, כשהטונים עלו עד כדי צעקות, התערבו הפקיסטאנים והוציאו את המשלחות להפסקה.
תחילתה של המלחמה הכלכלית
גם אחרי שהצדדים חזרו לא נרשמה התקדמות ברוב המוחלט של הנושאים על הפרק. בסוגיית הורמוז איראן נסוגה בה מההסכמה לפתוח אותם באופן מלא, והודיעה כי תאפשר זאת רק בתמורה להפסקת אש ארוכת טווח והסדר תשלום דמי מעבר.
בסוגיית הגרעין חזרו בהם האיראנים מהבנות קודמות, והביעו סירוב מוחלט להפסקת ההעשרה בשטחם, וכן התנגדו להכנסת גופים זרים כמו סבא"א לצורך פיקוח. סוגיה שלישית שאיראן העלתה הייתה הפשרת נכסים איראניים בארה"ב ובמדינות אחרות, האמריקנים השיבו כי זה יקרה רק בהדרגה ולאחר שייושמו סעיפים מההסכם העתידי.
איראן בחרה לנהל מו"מ בקשיחות, אף שהיא פחות מתאימה למצבה הנוכחי: קריסה כלכלית (שעליה מעידה הדרישה להפשרת נכסים), מחיקת רוב כוחה הצבאי ורוב הצמרת המדינית והצבאית. יש לכך שתי סיבות: העמדה הנוקשה של בכירי משמרות וההערכה כי ארה"ב לא תחדש את הלחימה. לפי גורם אמריקני בכיר, הסיבה הראשונה תצדיק את המאמצים לפגוע באותה הנהגה וברמה הכלכלית. והסיבה השנייה מוטעית.
המלחמה הכלכלית עשוה להיכנס כעת לשלב עצים יותר עד כדי עצירת יצוא הנפט של איראן, מקור ההכנסה היחיד שנותר למשטר, מתוך הערכה כי זה יביא אותם בחזרה למו"מ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו