בסוף השבוע האיראנים כבר ראו את טהרן בוערת. בתיעודים נראתה שריפה גדולה באזור נמל התעופה מהראבאד בלב הבירה. במתקפה על הבונקר של חמינאי ועל יעדים נוספים חוסלו בכירים נוספים. שבעה אנשים מנהלים את המשטר האיראני ואת המערכה: היועץ עלי לריג'אני, מפקד משמרות המהפכה הזמני אחמד ווחידי, מפקד מטה המלחמה עלי שדמאני, יו"ר הפרלמנט מוחמד קאליבאף, נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, ראש מערכת המשפט גולאם איג'אי והאייתוללה רזא אערפי. שלושת האחרונים חברים ב"מועצת המדינה הזמנית", שמתפקדת כחלופה בינתיים ל"מנהיג העליון".
מטוס בואינג 747 של איראן עולה באש בשדה התעופה // רשתות ערביות
במקביל, מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג, מסומן כיורש פוטנציאלי. אם החיסולים בצמרת המשטר יתרבו, קרוב לוודאי שהכאוס ילך ויגבר. כבר עכשיו אפשר לזהות סימנים לפילוגים בכל הנוגע לבחירת ההנהגה הבאה, לשאלת משא ומתן ולהמשך המתקפה על מדינות המפרץ - מהלך שהלחץ שלו הוכח כמוגבל. ככל שהפגיעה בצמרת המשטר ובאנשי המפתח בבסיג' ובמשמרות המהפכה תתרחב, סביר שהפילוגים האלה יעמיקו וההמונים ירגישו בטוחים יותר לצאת לרחובות. ואולם, אין זה מבטיח בהכרח שנראה חילופי משטר מהירים.
הפילוג בשורות האופוזיציה עלול לשרת את המשטר האסלאמיסטי. אם לא יתגבשו הסכמות בין המחנות השונים על עתידה של איראן, תהיה זאת הזדמנות עבור שרידי המשטר להתבסס מחדש בצל הכאוס ולהצמיח הנהגה חדשה. קל וחומר שאם יפרצו מאבקים פנימיים או מלחמת אזרחים, תומכיה של הרפובליקה האסלאמית יוכלו לחזור לשלטון או לבסס לעצמם מאחזים במדינה המתפוררת. במילים אחרות, דרוש מהלך פוליטי מקביל למאמץ הצבאי כדי להשיג הסכמות באופוזיציה האיראנית על היום שאחרי.
מומחים לאיראן ששוחחו עם "היום" הצביעו שוב ושוב על בנו של השאה, רזא כורש פהלווי, כמי שנהנה מתמיכה נרחבת. פהלווי מתואר כבעל תוכנית מסודרת לתקופת המעבר של השלטון. יתר על כן, תקופת שלטונו של אביו מתוארת כ"עידן הזהב" של היחסים עם המערב, החופש מדת ומעמד הנשים במדינה. הפעילות של המשטרה החשאית וחיי הנהנתנות של אביו נשכחו ונסלחו, בטח בהשוואה לזוועות בבתי הכלא, לדיכוי האוכלוסייה ולמעשי הטבח ההמוניים שבוצעו תחת שלטון האייתוללות.
"הטבח של מאות אלפי מפגינים חסרי הגנה במהלך השנים יצר ים של דם בין העם לבין משטר חמינאי. הדברים לעולם לא יחזרו להיות כמו שהיו קודם", מסר אזרח איראני שגלה מהמדינה ל"היום". "האיראנים מברכים על ההתקפות של ארה"ב וישראל כי אנחנו יודעים שהן מכוונות רק נגד המשטר. ככל שהשלטון ייחלש יותר, העם יוכל לתת את המכה הסופית". הוא הוסיף כי "אם ישראל וארה"ב יעזרו לעם האיראני להפיל את המשטר, אתם תראו שבהזדמנות הראשונה יופיעו דגלים של ישראל וארה"ב ברחובות. בוודאי שיהיו יחסים ביטחוניים, כלכליים ופוליטיים הדוקים איתן. אבל עליכם לזכור שהנציג היחיד של העם האיראני הוא הנסיך רזא פהלווי".
יורש העצר האיראני הצהיר בסוף השבוע: "העם האיראני קרא לי להוביל את תקופת המעבר לאחר שהמשטר ייעלם. קיבלתי על עצמי את האחריות הזאת. חלק גדול מהמנדט שהם העניקו לי הוא להחזיר את האומה שלנו ואת יחסי החוץ שלנו למצב נורמלי. אני אעשה בדיוק את זה. המחויבות שלי היא למעבר שלטון מסודר, ולכך שהאיראנים יקבעו את עתידם דרך הקלפי. אנחנו נמנע תרחישים של דה-בעת'יפיקציה ונשמור על כמה שיותר ביורוקרטים ועובדי ציבור בתקופת המעבר". לפהלווי יש כבר תוכנית מסודרת ליום שאחרי, שכוללת כינון יחסים עם ישראל וארה"ב, הליך בחירות וכלכלה חופשית.
הבעיה היא שפהלווי עצמו מתמודד עם פלגים מתנגדים בשורות האופוזיציה האיראנית. הגורם הבולט שבהם הוא "מוג'האדין ח'אלק". מדובר בארגון עם אוריינטציה שיעית-סוציאליסטית. תומכי בנו של השאה רואים בארגון קבוצת טרור ופלג שאינו כה שונה מהמשטר הנוכחי. בתקופה שאחרי המהפכה האסלאמית, מוג'האדין ח'אלק ביצע סדרת התנקשויות ופיגועים, ואף ניסה לחסל את עלי חמינאי. החשש שלהם הוא שהתרחיש הזה יחזור על עצמו.
העניין הוא שהארגון הזה מציג פנים מתונות במערב. המנהיגה, מרים רג'ווי, עומדת בראש "המועצה העליונה להתנגדות באיראן". גוף זה כולל פלגי אופוזיציה נוספים, ויחד הם הכריזו כבר על "ממשלה זמנית להעברת הרפובליקה האסלאמית למשטר דמוקרטי". גם לרג'ווי יש מתווה משלה ליום שאחרי, שכולל נקודות שיכולות לקסום למערב ולישראל: פירוק משמרות המהפכה, בחירות חופשיות, הפרדת דת ומדינה, אוטונומיה למיעוטים כמו הכורדים במערב איראן ופירוק של תוכנית הגרעין. תומכיה מאשימים את פהלווי בכך שהוא לא באמת מתכוון לוותר על עמדת כוח בתקופת המעבר.
מלבד התנועות האלה, קיימות קבוצות המיעוטים כמו הבלוצ'ים, הערבים והכורדים. מקורות מסרו לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי ישראל מנהלת כבר תקופה שיחות עם קבוצות של מורדים כורדים-איראנים, שפעלו בשנה האחרונה בחבל כורדיסטן בעיראק. שני מקורות כורדיים-איראניים מסרו כי המטרה הראשונית של המורדים תהיה לכבוש שטח איראני לאורך הגבול. אחד מהם אמר כי המטרה היא לכבוש גם ערים כמו אשנוויה ופיראנשהר שקרובות לגבול. לדבריהם, אלפי לוחמים ולוחמות נמצאים בהיערכות באזור הגבול. השאלה היא איך יתייחסו לכך קבוצות האופוזיציה שמייצגות את הרוב הפרסי במדינה. האם זה יעורר בקרבן התנגדות ויוביל לעימותים עתידיים, או שיושגו הבנות פורצות דרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו