בשיא השפל: נפילת מדורו מסמנת את קריסת הפרויקט של איראן בדרום אמריקה

כשהיא ניצבת בפני גל מחאה הולך ומתעצם, כשהיא מתמודדת עם משבר כלכלי וחברתי העשוי לאיים על עצם קיומה של הרפובליקה האיסלאמית, איראן מתמודדת כעת עם מחיקה כמעט מוחלטת של מה שהיה בעבר מעוז רחוק וחשוב: אמריקה הלטינית. תפיסתו של ניקולאס מדורו בידי כוחות אמריקניים הבוקר (שבת) מהווה את המכה הקשה ביותר בסדרת מהלומות שספגה טהראן ביבשת בשנה האחרונה.

ונצואלה היוותה את מרכז הפעילות האיראנית ביבשת. משם הועברו נשק וטכנולוגיות, ושם פעלו יועצים איראניים שסייעו למשטר מדורו. טהראן ראתה בקרקאס בסיס לקפיצה להשפעה משמעותית באזור - ואף ליכולת תיאורטית לאיים על ארה״ב מחצר האחורית שלה. תפיסתו של מדורו מותירה את איראן ללא העוגן המרכזי שלה ביבשת.

משרד החוץ האיראני מיהר לגנות את המתקפה. בהודעה שפרסם היום כינה את הפעולה האמריקנית ״תוקפנות צבאית״ ו״הפרה בוטה של הריבונות הלאומית ושלמות השטח״ של ונצואלה. ״התקיפה הצבאית האמריקנית מהווה הפרה ברורה של עקרונות היסוד של מגילת האו״ם״, נכתב בהודעה, ״ובפרט האיסור על איום או שימוש בכוח - ומהווה ׳מעשה תוקפנות׳ לכל דבר״. משרד החוץ קרא לאו״ם ולמועצת הביטחון ״להפסיק מיידית את התוקפנות הבלתי חוקית״ ולהעמיד לדין את ״מתכנני ומבצעי הפשעים״.

לטהראן יש במדינה אינטרסים כלכליים, ביטחוניים ומדיניים - החל מקניית ומכירה נפט, שיתוף פעולה נגד סנקציות, מפעל לייצור כטב״מים ועד לגב מדיני. איראן גם איפשרה לחיזבאללה אחיזה במדינה והציבה בה יועצים צבאיים. היא השתמשה בנוכחות הזאת כבסיס לאיום על ארה״ב מחצר האחורית שלה - ליום פקודה תיאורטי שבו תידרש לנגישות ליבשת האמריקנית.

מעבר לכך, ונצואלה שימשה גב לוגיסטי לפעילות טרור איראנית ביבשת. בשנה האחרונה נחשפו התארגנויות איראניות וחיזבאלליות בפרו, בברזיל ובמקסיקו שניסו לפגוע בישראלים - כולל ניסיון לפגוע בשגריר ישראל בברזיליה וניסיון התנקשות בשגרירת ישראל במקסיקו. איראן ניצלה את הקהילות השיעיות הגדולות בברזיל, ארגנטינה וקולומביה, ובנתה תשתית של ״עוצמה רכה״: ערוץ HispanTV המשדר תעמולה, השפעה על מינוי אימאמים, מוסדות אקדמיים כמו אוניברסיטת אלמוצטפא ומרכזי דת שמפעילות השגרירויות - שלמעשה שימשו כמרכזי ריגול וטרור.

תפיסת מדורו מצטרפת לסדרת מכות שספגה איראן ביבשת בשנה האחרונה. בחירתו של חוסה אנטוניו קאסט לנשיא צ׳ילה בדצמבר הצטרפה לשורת שינויים פוליטיים דרמטיים: בחירתו של רודריגו פאס בבוליביה, בחירתו מחדש של דניאל נובואה באקוודור והתחזקותו של חאבייר מיליי בארגנטינה - שהפך את המאבק באיראן ליעד מרכזי ואף קידם משפט נגד האחראים לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994. הבסיס האידאולוגי שאיפשר לאיראן חבירה למדינות באמריקה הלטינית היה האיבה המשותפת למערב - ומנהיגים אלה מייצגים את ההיפך.

בשנה הקרובה אמורות להתקיים בחירות בקולומביה ובברזיל, ושינויים פוליטיים אפשריים באותן מדינות עלולים לפגוע עוד יותר במעמדה של איראן ביבשת. בקולומביה, הנשיא גוסטבו פטרו - איש השמאל הרדיקלי שניתק את היחסים עם ישראל, השווה את פעולותיה לנאציזם וקרא להקמת ״צבא לשחרור פלשתין״ - אינו יכול להיבחר לכהונה נוספת.

תפיסת מדורו עלולה לפגוע גם במשטר הקומוניסטי בקובה, התלוי במידה רבה בקשר עם משטרים אוהדים כמו זה שבוונצואלה.

עם זאת, טהראן לא צפויה לנטוש את היבשת. לאיראן יש אינטרס לשמר את השפעתה על הקהילה השיעית הגדולה באמריקה הלטינית, ולכן היא תמשיך לפעול גם בתנאים פחות נוחים. אך בדיוק כאן נפתח פתח לישראל: השינויים הפוליטיים ביבשת - ובראשם נפילת מדורו - מאפשרים שיתוף פעולה עם אותן מדינות נגד התשתית האיראנית, במסגרת התחזקות היחסים עם ממשלות הימין החדשות.