בתימן הרכבת יצאה מהתחנה: סעודיה מנסה להרתיע, אבל משדרת בעיקר חוסר אונים

התקיפה נגד משלוח הנשק באזור עדן היא אמנם מסר תקיף של סעודיה לאיחוד האמירויות, אבל ספק רב אם פעולות כאלה יוכלו לשנות את המצב בשטח.

בשבועות האחרונים, מועצת המעבר הדרומית, שמייצגת את הכוחות הקוראים להקמה מחדש של מדינת דרום תימן, השתלטה על מחוזות חצ'רמוות ואל-מהרה במזרח המדינה השסועה. תקיפה נגד משלוח נשק כזה או אחר, לא תוכל לעצור את הרכבת שיצאה מהתחנה.

כיום כוחות המועצה הדרומית בתימן מחזיקים בכל המרכיבים הדרושים למדינה שבהם חפצים. מדובר בעיקר על כסף, כוח, שטח ותמיכה של חלק ניכר מהאוכלוסייה. המנהיג הדומיננטי שלהם, עידרוס א-זביידי, שולט דה פקטו באזור הדרומי, והלכה למעשה "אירח" עד לפני זמן קצר את אנשי ממשלת צנעא הגולה בבירתו עדן.

גורמים אלה, המזוהים עם צפון תימן, עזבו את עדן והלכו לבקש פעם נוספת את עזרתה של סעודיה - הפטרונית הגדולה שלהם. אלא שממש כמו בעימות מול החות'ים בצפון, הסעודים מוגבלים ביכולות שלהם.

הם אמנם מסוגלים לבצע תקיפות אוויריות על יעדים צבאיים ספציפיים או לנהל קמפיין תקשורתי ארסי נגד המועצה הדרומית (בקריקטורות בעיתונות הסעודית, המועצה והחות'ים מנסים לרצוח יחד את תימן). ועדיין, אין להם את היכולת לבסס שליטה בשטח.

יותר מזה, מדיניות החוץ של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן השתנתה מקצה לקצה. אם בתחילת דרכו הוא הפגין פזיזות בהחלטותיו ודהר לעבר הבוץ של תימן, וחרם כלכלי-דיפלומטי על קטאר, כעת נסיך הכתר מתנהל באופן זהיר ושמרני למדי.

לא נראה שיש לו כוונה להיכנס לקלחת של דרום תימן ולהקריב את חייליו בעבור ממשלת צנעא הגולה. קל וחומר שלא לסכן את שלטונו בהרפתקה נוספת במזרח התיכון. סעודיה זוכרת את הביקורת החריפה שהוטחה בה מצד הקהילה הבינלאומית בזמן המלחמה בחות'ים. אין לה רצון לחזור לימי הבידוד העולמי.

די אם להסתכל על המהפך שעבר בן סלמאן בנוגע לשאלת הנורמליזציה עם ישראל. מדיבורים על "התקרבות מיום ליום" ב"פוקס ניוז", הנסיך הסעודי עבר להתניות פומביות של היחסים ב"מסלול אמין למדינה פלשתינית", שמהן יהיה לו קשה לסגת בעתיד. גם את היחסים עם קטאר הוא בחר לשקם למרות שנאתו העזה לרשת "אל-ג'זירה".

במילים אחרות, ממשלת צנעא הגולה לא יכולה לתלות בו תקוות שיושיע אותה מכוחותיה של מועצת המעבר הדרומית. יהיה עליה להסתמך על עצמה. הבעיה היא שההנהגה הנוכחית שלה חלשה למדיי ולא שולטת על כלל הגורמים שמתנגדים למועצת המעבר הדרומית.

למעשה, חלק מהמושלים הגולים של המחוזות שנכבשו על ידי החות'ים, דווקא מנהלים קשרים עם אנשי המועצה. הם רואים בה, אולי בצדק, גורם מספיק חזק שיכול לסייע להם מול ארגון הטרור הפרו-איראני.

מהצד השני של המתרס עומדת איחוד האמירויות. בניגוד לסעודיה, באבו דאבי מנהלים אסטרטגיה ארוכת טווח נגד הכוחות האסלאמיסטיים במזרח התיכון. כבר לפני שנים הם זיהו את מועצת המעבר הדרומית כגוף שיכול לייצר להם מרחב יציב יחסית בדרום תימן - ולהרחיק את החות'ים ככל האפשר למעוזם בצפון.

ייתכן שזה קשור לכך שאת איחוד האמירויות מובילה הנהגה ותיקה וממולחת יותר, בדמותם של הנשיא מוחמד בן זאיד אל-נהיאן וראש הממשלה מוחמד בן ראשד אל-מכתום.

אם החות'ים יוגבלו לצפון תימן, הם יהפכו בעיקר לבעיה של הסעודים. זאת הסיבה שבריאד חותרים ל"פתרון כולל בתימן" (אם כזה קיים בכלל) ומתנגדים לפיצולה למרכביה העדתיים.

בן סלמאן חושש מכך שתושג יציבות בחלקים הדרומיים, שרלוונטיים יותר לקהילה הבינלאומית בגלל מיצר באב אל-מנדב ונתיבי השיט הים האדום, בעוד שהוא יאלץ להתמודד לבדו עם ארגון טרור פרו-איראני הסמוך לגבולותיו הדרומיים.

התוצאה היא שסעודיה מנסה כעת להרתיע את איחוד האמירויות מהמשך המעורבות בדרום תימן, אבל ספק רב אם ניסיון זה יצליח. במובן מסוים, התקיפה האחרונה מעידה בעיקר על תסכול וחוסר האונים.

מזה שנים שסעודיה רואה את עצמה כמנהיגת העולם הערבי, אבל בכל נקודה במרחב האזורי, גורמים אחרים גונבים ממנה את הכתר, ומשיגים השפעה גדולה יותר. כך קורה ברצועת עזה, שם פעלו בהליך התיווך בעיקר מצרים וקטאר, וכך גם בסוריה, שבה מתחזקת השפעתה של טורקיה.

הסיבה העמוקה לכך היא שסעודיה במהותה היא ממלכה שמרנית מאוד, שנרתעת משינויים ומלקיחת סיכונים. אלה נעשים לאורך זמן ובאופן הדרגתי. בתחילת דרכו, בן סלמאן ייצג בדיוק את ההיפך, ואולי זה מה שהעלה את קרנו. בממלכה הבינו שדרוש מעין "רפורמטור" (במונחים המקומיים), שיוביל אותה בעידן החדש.

העניין הוא לבן סלמאן אין את הפריבילגיות של איחוד האמירויות. שם נהנים מאוכלוסייה קטנה יחסית של אזרחים לצד ציבור גדול של עובדים זרים (אלה, מן הסתם, פחות מתעניינים במדיניות החוץ של אבו דאבי). כך מוענקת להם גמישות רבה יותר בניהול מהלכים גיאו-אסטרטגיים.

בזמן הזה, הנסיך הסעודי צריך להתחשב בהלכי הרוח של עשרות מיליוני סעודים. זאת אחת הסיבות לכך שהוא נזהר בהתקדמות לנורמליזציה עם ישראל, ומוגבל ביכולתו לפעול בתימן.