לא כך כך מהר: הקווים האדומים שישראל צריכה להציב לקראת הפשרת היחסים עם קטאר

 פגישה משולשת התקיימה בין ארה"ב, ישראל וקטאר במסגרת יוזמה אמריקנית להתנעת תהליך להפשרת היחסים בין דוחא לירושלים. זאת על רקע המאמצים לקדם את יישום שלב ב' של ההסכם. הפגישה התקיימה בנוכחות סטיב ויטקוף, ראש המוסד דדי ברנע ובכיר קטארי.

בהמשך להתנצלות של ראש הממשלה בספטמבר, הקטארים מבקשים לשקם את תדמיתם ולהלבין את שמם, חרף תמיכתם המתמשכת בטרור. זאת, בהמשך לאמירות מצדם כי "קטאר לא תשתתף במימון השיקום של רצועת עזה" בנימוק ש"לא נחתום על הצ'קים שישקמו את מה שמישהו אחר הרס". מעבר לביסוס מעמדם הבינלאומי, שכבר הועצם משמעותית בעקבות תפקידם המרכזי בתכנית הנקודות של טראמפ, הקטארים מעוניינים להדק את היחסים עם וושיגנטון מכוחם הם נהנים ממגוון הטבות בטחוניות, כולל הסכם ההגנה שעוגן בצו נשיאותי.

במידה שתהליך הפשרת היחסים יבשיל והמפגשים יימשכו, על ישראל להבהיר כי כל התקדמות תלויה בצעדים קונקרטיים מצד דוחא. כל צעד לקידום היחסים עם קטאר חייב להיות מותנה בהפסקת התמיכה בחמאס ובהימנעות מוחלטת מקידום אינטרסים התואמים את יעדיו של הארגון. רק כך ניתן להבטיח שהדינמיקה המדינית החדשה שעלולה להיווצר תשרת את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל ולא תעניק לגיטימציה נוספת להתנהלות שמסכנת את ישראל ומערערת את היציבות האזורית.

יש לקחת בחשבון כי מאחורי הקלעים קטאר, יחד עם טורקיה, ממשיכות להשפיע בזירה העזתית. קשריהן ההדוקים של דוחא ואנקרה עם חמאס משרתים את האינטרסים האסטרטגיים שלהן ומעניקים להן מנופי השפעה וכוח. בישראל צריכים להיות מודאגים מניסיונות שתי המדינות להנדס מנגנונים שירוקנו מתוכן את רעיון פירוק חמאס מנשקו, כפי שעולה מיוזמות שונות שפורסמו לאחרונה, ובהן הצעות לאחסון הנשק במקום פירוקו.

בנסיבות הקיימות, על ישראל לנצל את המומנטום של מהלכים משפטיים בארה"ב להוצאת האחים המוסלמים מחוץ לחוק, כרגע רק בלבנון, ירדן ומצרים, ולפעול מול האמריקאים לכלול גם את סניפי הארגון בקטאר וטורקיה.  בנוסף, ארה"ב יכולה לחייב את ממשלת קטאר לנקוט צעדים משפטיים נגד ישויות הפועלות בשטחה המעורבות במימון הארגונים המוכרזים כבר כארגוני טרור על ידי ארה"ב. הקטארים נדרשים גם להתחייב על הפסקת התעמולה האנטי-ישראלית ברשת אל-ג'זירה ולהפסיק לספק לבכירי הארגון שעוד מתגוררים שם מקלט בטוח.

בהקשר העזתי, מומלץ לישראל לצמצם את הנסיונות הקטארים להרחיב את דריסת הרגל ברצועה במסווה של פרויקטים הומניטריים לכאורה, שעלולים לשמש כמעטפת אזרחית למנגנוני חמאס. בנוסף, ישראל צריכה להתנגד לכל מודל "מרוכך" בהובלת דוחא ואנקרה של השבתה או הוצאה מכלל שימוש (decommission)  למשל, העברת הנשק לרשות הפלסטינית או אחסונו תחת פיקוח; תחת זאת, עליה לדרוש פירוק מלא ומוחלט של חמאס מנשקו (disarmament)  ובתיאום הדוק עם ארה"ב, להבהיר לקטאר ולטורקיה כי ישראל לא תאפשר כל מעורבות שתשאיר את חמאס על רגליו, גם לא בעקיפין.