האיש שלעג לחיזבאללה: מיהו הנציג הלבנוני החדש בוועדת הפסקת האש?

בלבנון נפל דבר השבוע עם מינויו של עו"ד סימון כרם (75) לוועדת הפיקוח על הפסקת האש. לראשונה ישב נציג אזרחי לבנוני מול מקבילו הישראלי בשיחות בין המדינות. עד כה היו אלה קצינים בכירים שניהלו את המנגנון. כעת השיח חרג מהנושאים הצבאיים הרגילים כמו הפרות הפסקת האש. פרשנים לבנונים מקווים ששילוב הדיפלומט לשעבר, יפתח את הדלת לדיון ממושך בסוגיות מדיניות וכלכליות. עם זאת, הם מודים כי המשבר בארץ הארזים לא קרוב לסיומו. חיזבאללה עדיין מנסה להשתקם ועלול לגרור את המדינה לסבב לחימה חדש. 

בתוך כך, הערוץ הלבנוני אל-ג'דיד דיווח כי פגישת הוועידה לפיקוח על הפסקת האש נחלקה לשני חלקים. החלק הראשון התנהל בין הנציגים הצבאיים, והחלק השני התנהל בין הנציגים האזרחיים. הדיון עסק בפירוק הנשק בחיזבאללה, בנסיגה הישראלית מחמש נקודות השליטה בדרום לבנון, בתקיפות ובשיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות בדרום לבנון.

כרם, נוצרי מארוני, נולד בדרום לבנון למשפחה המעורבת בפוליטיקה הארצית. דודו, למשל, היה חבר פרלמנט. בקיץ האחרון, כך מספרים, כרם "גנב את ההצגה" בפאנל באוניברסיטה בביירות. עורך הדין ניצל את ההזדמנות כדי לבקר בחריפות את חיזבאללה. הוא טען כי תנאי סיום המלחמה גרועים מהמלחמה עצמה, וכי "אלה שהגיעו להפסקת אש חד צדדית" עוד תוקפים את המדינה על הבחירה בדרך הדיפלומטית. לא משהו ששומעים כל יום בלבנון.

הוא שועל קרבות ותיק. בעבר שימש כמושל הבקעא שבמזרח לבנון, אבל נכנס במהרה לעימות עם ר'אזי כנעאן, מראשי מנגנון הביטחון הסורי. באותם שנים סוריה של חאפז' אל אסד עדיין שמרה על כוחות צבא בלבנון, וכרם סירב בתוקף להיפגש עם הבכיר הסורי כל עוד הכיבוש נמשך.

לאחר מכן, הוא מונה לתפקיד היוקרתי של שגריר לבנון בוושינגטון וטס אל מעבר לים. ואולם, אפילו שם הוא הסתבך בעימות עם הסורים. זה קרה כשמקבילו הסורי בארה"ב, ווליד אל-מועלם (לימים שר החוץ), ניסה להשפיע על החלטת השגרירות הלבנונית. בעקבות כך, ב-1993 בחר כרם לנטוש את תפקידו ולחזור לביירות. אף על פי כן, הוא רכש ניסיון רב ביחסים עם האמריקנים שסייע לו במינוי הנוכחי. בביירות, כך נראה, מבינים כמו במקומות אחרים במזרח התיכון שהדרך ללחוץ על ירושלים עוברת בבית הלבן.  

באשר לישראל, כרם חולל ב-1999 סערה ציבורית. בראיון טלוויזיוני הוא העריך כי ישראל "תיסוג בקרוב מלבנון". באותו זמן, דברים כאלה נשמעו מעט הזויים בזירה הלבנונית. אפילו בצמרת חיזבאללה שמרו על מידה של סקפטיות ולא מיהרו להאמין להצהרות של פוליטיקאים ישראלים בעיצומו של קמפיין בחירות. והנה, בתוך כשנה, הנבואה התגשמה.  

בניגוד לאופטימיות בירושלים, כרם לא יעשה כנראה חיים קלים לצד הישראלי במפגשי ועדת הפיקוח. סביר שידרוש להפסיק את התקיפות נגד חיזבאללה ולסגת מחמש נקודות השליטה של צה"ל בדרום לבנון. ספק גם אם תחול התגמשות לבנונית בנוגע ל-13 נקודות הגבול שנמצאות במחלוקת, ובעניין הר דב. אולי זו חלק מהסיבה שהמינוי לא עורר התנגדות רבה בקרב חיזבאללה ואמל. מבחינתם, שיח עקיף שבסופו ישראל מוותרת על עמדותיה הראשוניות, כמו בסוגיית הגבול הימי, הוא דבר רצוי בהחלט.

גם הבחירה המסתמנת של הנשיא ג'וזף עאון למנות נציג למו"מ ישיר עם ישראל מעידה על רצון להתקרב אל האמריקנים, כדי להפעיל דרכם לחץ כבד במגעים. בעיתונות הלבנונית עלה שמו של פול סאלם, ראש מכון "המזרח התיכון" הפועל בוושינגטון. מדובר בחוקר ותיק ומנוסה, שניהל מכוני מחקר בלבנון. ואולם, במקרה זה דווח על מתיחות בסביבת חיזבאללה ואמל. מבחינת ראשי המחנה השיעי, נעים קאסם ונביה ברי, מדובר בצעד אחד יותר מדי, שלא לומר "נורמליזציה".

אולי בשל כך ראש ממשלת לבנון נוואף סלאם מיהר להגדיר את גבולות הגזרה. מבחינתו, ניתן לדבר על נושאים כלכליים ומדיניים מול ישראל, אבל בהחלט לא מדובר בשיחות שלום. לדבריו, אלה כרוכות ב"יוזמת השלום הערבית" מ-2002. אותו מתווה שקודם על ידי הסעודים, וצופן בחובו הקמה של מדינה פלשתינית. די בכך כדי לדחות את הסכם השלום בין ביירות לירושלים עד להודעה חדשה.