"ממשכנת את עצמה לדעת" – מחיר ההתעצמות הישראלי לאחר המלחמה מול איראן

הפרסומים השונים בדבר היערכותה של מערכת הביטחון ל"מערכה הבאה" מול איראן מתקבלים ב"שיוויון נפש" בישראל. זאת בעיקר לאור תוצאותיה של מערכת "עם כלביא" במהלכה הביאה לידי ביטוי ישראל את יתרונותיה הטכנולוגים והמודיעיניים מול איראן, באופן שהביא להישגים יוצאי דופן ברמה האופרטיבית מול יכולותיה של איראן בתחום הגרעין ומערך טילי הקרקע קרקע שלה.

לכאורה, אך ברור שישראל צריכה לשמור על עליונותה מול איראן, ולכן ההערכות הנוכחית הינה מוצדקת. אולם, העובדה שצה"ל נמצא בגירעון תקציבי עצום כתוצאה מהמלחמה, לצד סימני שאלה גדולים לגבי היכולת של ישראל לשקם מחדש ובהקדם את הנזקים הגדולים בעורף הישראלי כתוצאה מהפגיעות של הטילים האיראנים, מחדדים את העובדה שגם במלחמה שישראל יזמה והייתה לה עליונות משמעותית, המחיר הכלכלי שלה הוא חסר תקדים בכל קנה מידה.

היכולת להישאר "צעד אחד לפני איראן" ולאפשר יכולות התקפה והגנה מיטביות מול  מדינה ענקית שהיא בעלת יכולת טכנולוגית מפותחת, עולה המון המון כסף. ייתכן, שמול "איום קיומי" כפי שהממשלה מגדירה זאת, אין ברירה אחרת, אבל הסירוב הישראלי לקבל כל הסכם בין בין איראן וארה"ב אשר ירחיק את איראן משמעותית מהיכולת להשיג נשק גרעיני מחייב את ישראל להתכונן כל יום למערכה הבאה מול איראן וההערכות שכזו עולה כסף רב.

כבר היום ברור שלמרות ההישגים של ישראל במערכה, איראן מתעצמת מחדש, ומהיכרותנו עם האויב האיראני, הוא ינסה ללמוד ולהסיק מסקנות מהמערכה האחרונה ולשפר משמעותית את יכולותיו ההתקפיות והגנתיות באופן שיצריך את מערכת הביטחון הישראלית למצוא מענים מיטביים בעיקר מתוך אותו "חשש קמאי" שיבוא יום ואיראן תציב נשק גרעיני על טיל ותירה אותו לעבר ישראל.

הסכם גרעין, עם כל אתגריו, ירחיק את איראן משמעותית מהיכולת להשיג פצצה (אם בכלל הנהגתה תבקש לעשות כן), ובכך יוריד באופן משמעותי את יכולת האיום האיראנית לעבר ישראל. נכון שלאיראן תמיד תהיה יכולת טילאית מתקדמת בתור מדינה א-סימטרית (וספק רב שיהיה הסכם שיגביל זאת), אבל גם יכולת שכזו, מורכבת ככל שתהיה, היא איננה עדין איום קיומי.

ברקע הדברים חשוב לציין את המשבר הכלכלי אליו נקלעה ממשלת ישראל בעקבות ה-7 באוקטובר, ולכן השקעה דרמטית בהקשר האיראני, תפגע בהכרח גם במשימות הביטחון השוטף אבל בעיקר יפגע במענה של הממשלה לאזרח בתחומי הרווחה, החינוך, הבריאות ועוד. מערכה במעגל שלישי עולה המון המון כסף. זה לא רק המערכה עצמה אלא כל ההכנות אליה, וכמובן השלכותיה ביחס לשיקום התשתיות שנפגעו וכן בבניין היכולות הטכנולוגיות המתקדמות שיוכלו להתגבר על היכולות המתקדמות שהאיראנים ייצרו בעקבות המלחמה.    

בלא מעט מובנים ניתן להשוואת את העימות בין איראן לישראל לעימות שבין רוסיה וארה"ב במלחמה הקרה, ובהקשר ישיר לא ניתן להתעלם כמובן מסוגית "מלחמת הכוכבים" שהייתה תוכנית / רעיון שתרמה (בוודאי ברמה הכלכלית) לנפילתה של ברה"מ. לישראל יש כלכלה איתנה, אבל אם היא לא תזהר היא עלולה לסבול גם היא "מאפקט מלחמת הכוכבים" קרי הוצאות כספיות אדירות שמטרתן לפתח תוכניות גרנדיוזיות שיסייעו לישראל להתמודד עם האיומים העתידיים מאיראן, אבל בפועל יכבידו דרמטית על המשק הישראלי שעדיין כורע תחת העול של מערכת "חרבות ברזל".

בהקשר ישיר יש לזכור כי במסגרת המלחמה ישראל השתמשה ביכולות ייחודיות אשר לפי פרסומים שונים עלותם היתה מיליארדים רבים. לאור אפקט "החיכוך" עם איראן אין ספק שישראל, לצד פיתוח היכולות ההגנתיות, תצטרך גם לפתח תוכניות ויכולות התקפיות חדשות שיותאמו לבניין הכוח החדש באיראן. נכון שגם איראן, אשר כלכלתה סובלת מבעיות מבניות חמורות, תתקשה במערכה מסוג זה, אבל חשוב לזכור כי לרוב המיירט יהיה יותר יקר מהטיל מה גם ששלב הפיתוח האיראני ביחס ללא מעט טילים שבארסנל שלו כבר הסתיים.

במבט צופה פנה עתיד ישראל תשקיע הרבה יותר בבטחון, באופן שיעלה דרמטית את תקציב הבטחון ללא כל קשר לסוגיה האיראנית. ככלל, ישראל תצטרך יותר טנקים, יותר נגמשים, יותר ציוד אישי לחייל, יותר לוגיסטיקה, יותר בסיסים, יותר רכבים ועד ועוד ועוד. אם לצד זאת, מערכת הבטחון תכנס לבניין כוח גרנדיוזי מול איראן (שלכאורה מתבקש לאור העובדה שאין כרגע הסכם ואיראן צפויה להתעצם גם בעתיד), אזי או שלא יהיה כסף לתוכניות אחרות של הצבא מול איומים ב"מעגל ראשון" או שהמענה שינתן לאזרח בכל תחומי החיים יפגע (או שניהם...).

באשר לדיון שבין איכות חיים לחיים עצמם, צריך לזכור כי זהו המחיר של מלחמה אינסופית, בעיקר ב"מעגל שלישי". הפתרון המדיני איננו מושלם אבל הוא בוודאי כזה שיכול להסיג משמעותית את תוכנית הגרעין האיראנית. ללא הסכם ובעוד שאיראן סביר שתבקש לבנות מחדש את כוחה, עימות מולה הוא רק עניין של זמן, וכפועל יוצא גם ההשקעות חסרות התקדים בהכנה אליו ובתוצאותיו.