כשנתיים למלחמת אוקטובר, חמאס נותר כמעט ללא ראש בעזה. מנהיגיו וסמליו הבכירים - האחים סינוואר, מוחמד דף ואבו עוביידה - חוסלו על ידי ישראל. חברי "הלשכה המדינית" ברצועה, הגוף השלטוני, חוסלו או גלו לחו"ל ברובם. עשרות ממפקדי "הזרוע הצבאית" ומנגנוני השיטור נהרגו בתקיפות של צה"ל.

על רקע התוכנית להקים ממשל טכנוקרטי פלשתיני, שיקבל את סמכויות השלטון בעזה אחרי המלחמה, נראה שכרגע אפילו "מודל חיזבאללה" מאבד מהרלוונטיות שלו. בלבנון נדרש שחקן משמעותי כמו חסן נסראללה כדי לשמור על השפעה חסרת תקדים על המדינה, עד כדי השיתוק שלה. בעזה קשה מאוד למצוא מישהו כזה.

ועדיין, ב"זרוע" נותרו בכירים בודדים שינסו כנראה למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. רק לאחרונה עז א־דין אל־חדאד "הוכתר" בישראל בתור "המפקד האחרון" בארגון. מדובר ב"ראש הזרוע הצבאית" החדש של חמאס ומי שאחראי לתיק החטופים.

אל־חדאד ומחליפיו

אל־חדאד, כפי שצוין בעבר, הוא מאדריכלי טבח 7 באוקטובר. גורמים פלשתינים מעריכים שהוא מעדיף כעת הפסקת אש ממושכת ככל הניתן. כך יתאפשר לו לשקם את כוחו של חמאס.

על פניו, המיתוג של "המפקד האחרון" מייצר דרמה, אבל אסור להתעלם מכך שמלבד אל־חדאד נותרה שורת "מפקדי חטיבות" ו"מפקדי גדודים" שיכולים למלא את מקומו אם יחוסל. הבולטים הם מוחמד עודה וראא'ד סעד, מפקדים ותיקים ב"זרוע הצבאית" שלא יתקשו לקבל את ההובלה על אלפי המחבלים ששרדו. עודה היה ראש מטה המודיעין, שתכנן עם מוחמד דף את טבח 7 באוקטובר.

לפי מקורות ערביים, מוחמד עודה הפך במהלך המלחמה ל"מפקד החטיבה הצפונית" במקום אחמד ר'נדור שחוסל. ראא'ד סעד היה בעברו מפקד חטיבת העיר עזה וראש "מטה הייצור". ההערכה היא שגם הוא חזר לפקד על יחידות מחבלים בתור "מח"ט". סעד, אגב, שרד כמה ניסיונות חיסול במלחמה.

פרט לאלה יש "מפקדי גדודים" ותיקים בחמאס שעדיין לא חוסלו. הראשון הוא "אבו חמזה", חוסיין פיאד, מפקד יחידת המחבלים של בית חאנון ששרד לפחות שני ניסיונות חיסול. בניסיון האחרון נהרגו בני משפחתו. מוקדם יותר במלחמה הודיע צה"ל כי הוא חוסל, אבל זמן־מה לאחר מכן פיאד הופיע בזמן הפסקת האש.

מפקד אחר הוא היית'ם אלחוואג'רי, האחראי על יחידת המחבלים במחנה הפליטים שאטי. גם במקרה שלו הודיע צה"ל על חיסולו, אבל במהלך הפסקת האש הוא הופיע באחד מטקסי התעמולה של שחרור החטופים.

בשבועות האחרונים צץ שם של מפקד נוסף בארגון הטרור: מוהנד רג'ב. על פי חלק מהדיווחים, רג'ב מונה ל"מפקד חטיבת העיר עזה", או מה שנשאר ממנה, במקום אל־חדאד שהפך ל"ראש הזרוע הצבאית".

המנהל מאחורי הקלעים

בגזרת מנגנוני השיטור של חמאס, ישראל אמנם חיסלה יותר מ־30 בכירים ומפקדים, אבל ראש המנגנונים תאופיק אבו נעים עדיין לא חוסל. לארגון נותרו גם שורה של מפקדי תחנות, שאחראים לשליטה באוכלוסייה ולסיוע ל"זרוע הצבאית" כמחבלים לכל דבר.

למעשה, אבו נעים הוא דמות משמעותית יותר מאל־חדאד. מדובר באחד ממנהיגי חמאס בבתי הכלא ומי שהיה מקורב מאוד ליחיא סינוואר. יחד הם השתחררו בעסקת שליט ב־2011 וניהלו את "ביטחון הפנים" בעזה. יחד עם רווחי מושתהא, שחוסל בעצמו, הם ניהלו בעשור הקודם "קמפיין טיהורים" ונפטרו מגורמים שנחשדו ב"שיתוף פעולה עם ישראל". אם יש מישהו שיכול לנהל את עזה מאחורי הקלעים - זה אבו נעים ולא אל־חדאד.

תמיד יש "מפקד" נוסף

השיח על "המפקד האחרון" נוטע את הרושם המוטעה שעם חיסולו חמאס ימוטט. בפועל, יש להכיר בכך שחמאס היא "תנועת המונים" עם מפקדים פוטנציאליים רבים. גם אם החיסולים מחלישים את חמאס משמעותית, מצמצמים את האיום לשנים ומאפשרים עסקת חטופים עם הפסקת אש ממושכת, הרי שחיסול של בכיר אחד כשלעצמו לא מביא לקריסתו של ארגון.

יתר על כן, הסברה שמופצת לאחרונה ולפיה המבצע בעיר עזה הוא "הקרב האחרון", אינה אלא אשליה ממוחזרת מממלכת הקונספציות. חמאס מחזיק עוד בכוחות במחנות המרכז, וחלק לא קטן ממחבליו מהעיר עזה התפנו לאזורים אלה.

המציאות היא שכל עוד יש בעזה אלפי מחבלים ג'יהאדיסטים, תמיד יימצא "מפקד" נוסף. ישראל תצטרך להילחם בהם בשנים הקרובות, בין שיהיו הפסקות אש ממושכות ובין שלא. אין לה ברירה אחרת. במובן זה, הביטוי השחוק "סיום המלחמה" הופך ריק מתוכן, גם אם יוכרז באופן רשמי במסגרת הסכם.