שאלת ה"יום שלמחרת" מהדהדת ככל שמבצע צה"ל מתקדם, בציפייה לתוכנית הכוללת רוחק ראות אסטרטגי. חשיפה לתקשורת ומפגשים עם פלשתינים טרם הטבח ב"עוטף" ולאחריו- מצביעה על משטח פרא של שנאה איסלאמית הצומח בעזה ובאיו"ש, שככל שייגזם יצמיח משטמה גרועה ממנו. לאן הולכים מחר?
השנאה כלפינו שוררת גם במדינות ערב והאסלאם שמסביבנו. מתחת למעטה דק של שלום פורמלי מבעבעת יורה של משטמה כלפינו וחוסר יציבות פנימית המאפיינים את ההיסטוריה של מדינות המזה״ת מקדמת דנא. האפשר לתכנן אסטרטגיה רחוקת טווח על יסודותיה הרעועים של שנאה אסלאמית ערבית אסלאמית-פלשתינית כה עמוקה לישראל וליהודים, באזור בו המבנה השלטוני של מדינות ערב הנו שביר ובו מניעים ארגוני הטרור איסלאמיסטים בהבל פה אוקיאנוס של אספסוף אלים?
"העם נענש בנדודים"
כשחזרו המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ היה בפיהם תיאור מודיעיני אודות היעדר הרתעה ישראלית בעיני אויביהם טרם כיבוש הארץ באומרם: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". הייתה זו עבודת מודיעין נאמנה אך בשל כך נענש העם בנדודים וסבל במדבר. זהו מקור הכשל המתמשך גם בהבנת דימויה העלוב של הרתעת ישראל בעיני החמאס כמחולל הטבח ב-7/10/2023. כשל זה נעוץ כנראה בזלזול בצורך לכיסוי מודיעיני של פלח תודעת האויב עוד מימי התנ"ך.
דימוי ישראל מפרספקטיבה פלשתינית אינו מדע מדויק אך אנו סובלים מבערות באשר לדוקטרינה הרצחנית של האסלאם. החמאס סבור- בהכללה- כי אנו עם מפולג ומוסת, משולל כוח סבל. היהודים דורשים סיפוקים מיידיים, מתקשים לתפקד במצבי חוסר וודאות, הדוניסטים, חלשים ומניפולטיביים המצויים בחרדה קיומית כתוצר הטרור. לתפישתו- אנו שוכחים מהר, סחיטים ופחדנים המגזימים בערך חיי האדם, נוטים להכלה, הבלגה וריצוי ולכודים במוסריות מתנשאת וממלכדת ולכן אנו "מקישים בגג טרם הפצצה".
הקראן מתמצת: "היהודים אינם נלחמים בכם יחדיו אלא מאחורי ערים וחומות בצורות. הרוע השורר ביניהם לבין עצמם הוא עצום. אתה חושב שהם קבוצה אחודה אך לבבותיהם נפוצים ורחוקים זה מזה וזאת משום שהם עם חסר תבונה" (אלחשר/14). דיאגנוזה יפה- אך הנבלים הופתעו. גם שותי האספרסו מתל אביב הפסיקו "להקיש בגג" והפילו אותו על ראשיהם. הם שגו בעיקר בהנחה ש"הישראלים אינם יכולים לעשות לנו מה שאנחנו עושים להם".
הפיגוע בגשר אלנבי הנו תזכורת לכך שהזירה הירדנית מתערערת. פיגועים, הברחות נשק, התבטאויות קיצוניות ושנאת האספסוף. האם גבולנו המזרחי בטוח, ומה אם ירדן תקרוס? האם תהפוך בכך למדינה פלשתינית עוינת או שתביא לפתרון הבעיה הפלשתינית באיו"ש? גם מצרים מדאיגה. שת"פ ימי עם תורכיה, היערכות אווירית וצבאית בסיני, הברחות נשק באמצעות כטבמי"ם, התחזקות "האחים המוסלמים" ושנאת המונים גואה כלפינו.
עתה - כשהלקח הוא שחובה שהמעריכים הלאומיים ידעו את שפת האויב והלך מחשבתו, עולה לדיון ציבורי משפטי ופוליטי שאלת התאמתם של ראש השב"כ והמתפ"ש לתפקידם, ולא מהסיבות הנכונות. רבים מקודמיהם- אנשי מבצעים וקשרים, מיטיבי שחייה ולכת- לא נחנו ביכולות הללו. התוצאה עגומה.
ובינתיים, העולם הערבי-אסלאמי תוסס, שנאה מבעבעת מביובי אירופה, והח'ותים, והחזבאללה, וסוריה, ותורכיה, ומשט "גרטה".... האם ניתן לספק לאלופי הטלוויזיה אסטרטגיה ל"יום שלמחרת" או למצער "פאזל" של מקרים ותגובות?
יש לבחון "מחוץ לקופסה" שיבה ל"אופציה הירדנית", ביטול מעמד צאצאי הפליטים ואזרוחם במדינות מגוריהם, ביטול אונר"א, העברת האו"ם לאפריקה, הקמת בסיס אמריקאי בעזה כגיבוי ל-CENTCOM שינטרל את הטרור האסלאמי, יביא לחיזוק כלכלת מצרים, ירסן את התורכים והאיראנים וייצב את צפון אפריקה. ובינתיים- "בוכרא פי אלמשמש" יעני, - אנו "מפילים את הגג" ונרסק את החמאס עד שיוכרע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו