התבטאויותיו הזועמות של הנשיא טראמפ כלפי השותפה הישראלית, שרק השבוע הוגדרה כבעלת ברית נאמנה שניצחונותיה הניחו את התשתית להשמדת מתקני הגרעין של איראן על ידי מפציצי ה-B-2 האמריקניים, אינן אמורות להפתיע. נהפוך הוא, הן מהוות ביטוי מזוקק לתפיסתו את הכוח הצבאי כמנוף עוצמתי, האמור להוביל למהלך דיפלומטי מקיף בהובלתו של הנשיא ה-47.

בחשיבתו של טראמפ, המאמץ את הגישה הריאליסטית של הנרי קיסינג'ר, תנאי מרכזי להצלחת המהלך הצבאי הוא יכולתו של הצד המנצח לעצור את הלחימה בטרם הוכרע האויב סופית, ולא להיסחף אחר ההישגים בשדה הקרב.

גישת ״הריאל-פוליטיק״

הרצון להביא לחיסולו המוחלט של היריב עלול להכניס לזירה שחקנים נוספים ולהוביל להסלמה מסוכנת. גישת ״הריאל-פוליטיק״ הזאת, שמבקשת לארגן את ״המשחק הגדול״ בתוך מאזן כוחות שיטיב עם ארה״ב היא מורשתו הגדולה של מזכיר המדינה המיתולוגי.

בשלהי מלחמת יום הכיפורים, כאשר צה״ל הפך את פני המערכה וכיתר את הארמיה המצרית השלישית, דרש קיסינג׳ר בתוקף מגולדה מאיר להסיר את המצור. הוא איים שכוחות הצי השישי האמריקני יפתחו נתיב נסיגה לצבא המצרי המובס.

המניע למהלך זה כלפי ישראל - שלעזרתה נחלץ ממשל ניקסון באמצעות רכבת אווירית רק זמן קצר קודם לכן - נבע מחששו של קיסינג׳ר שתהליך מדיני בין ישראל למצרים לא יצלח בתנאים של חוסר סימטריה קיצוני.

כניעת הארמיה המצרית הייתה ממחישה את היקף תבוסתה המשפילה של קהיר ומוחקת, בעיניו, את ההצלחות הראשוניות של מתקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים. הדבר אפשר בסופו של דבר את הסכם השלום בין ירושלים לקהיר ואת עריקת מצרים מהגוש הסובייטי למערבי.

התשתית הצבאית של איראן

אותה גישה תקפה גם לחשיבתו הנוכחית של טראמפ. אף שישראל פגעה קשות בתשתית הצבאית של איראן, במיזם הגרעין ובצמרת הצבאית והמדעית שלה, משטר האייתולות עדיין עומד על רגליו.

המנהיגות האיראנית הצליחה ניסתה לשווק לעמה את המערכה כסיפור גבורה, גם מול ההפצצה האמריקנית בפורדו. התגובה האיראנית - שיגור טילים בודדים לבסיסים אמריקני בקטאר - הייתה סמלית וחסרת ערך צבאי, אך אפשרה לטהרן להציג בזירה הפנימית תמונת ניצחון מדומה של דוד מול גוליית.

חזון דיפלומטי

שולי העמימות המלאכותית והמגוחכת שיצרה איראן לגבי תוצאות המערכה אפשרו לה להסכים להפסקת האש מבלי להודות בכניעה. הבית הלבן הרגיש מחויב לבלום תגובה ישראלית להפרות האיראניות, כדי למנוע התדרדרות או התרחבות של המלחמה באופן שיסכן את החזון הדיפלומטי הגדול של הנשיא ליציבות אזורית, והאינטרס הזה גבר על הערכתו והזדהותו עם המהלך הצבאי הישראלי.

באשר לסגנונו הבוטה כלפיה: טראמפ מעולם לא התאפיין בלשון עדינה ומאופקת, אם כי ניתן להניח שלאחר שראש הממשלה נכנע למכבש הלחץ הנשיאותי והסתפק בתגובה מינורית למדי, ישמיע טראמפ זמירות אחרות ונעימות הרבה יותר לאוזן הישראלית.

אחרי הכל, אין לשכוח: גם קיסינג’ר, איש הרווארד מלוטש ורהוט, היה בוטה למדי כאשר הורה "שהפעיל את כל הכלים ומנופי הלחץ שעמדו לרשותו" כדי לאלץ את ישראל להסיר את כיתורה של הארמיה המצרית השלישית, כך שלפחות מבחינה זו, אין חדש תחת השמש.