ערב הסעודית, תחת הובלתו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, מנהלת קפיצה נחשונים קדימה בתחומים רבים כמו תעשייה, עיור, טכנולוגיה ואפילו זכויות נשים ומיעוטים. תחת הרפורמות החדשות, נשים הורשו להוציא רשיונות נהיגה במדינה והן זוכות לנראות גדולה יותר מבעבר במרח הציבורי.
אך למרות ההתקדמות שנעשתה תחת הנהגתו של יורש העצר הצעיר והנמרץ, סעודיה נותרה מדינה דכאנית ושמרנית בצורה קיצונית בכל הנוגע לנשים, כשחלק גדול מהדיכוי וההתעללות נותרים מאחורי מעטה עבה של סודיות והסתרה, כשמעטים במערב כלל יודעים על קיומם.
מקרה בודד חשף את העיתונות במערב לאחת התופעות הקשות ביותר של דיכוי נשים בסעודיה, בתי הכלא, או מוסדות השיקום, בהם מוחזקות נשים שנשלחו מבתיהם על ידי בעליהן. המקרה, שתועד באופן חריג על ידי חובבים והועבר לכלי התקשורת במדינה, התרחש בצפון מערב סעודיה, במהלכו שתי נשים ניסו להימלט מ"בית מחסה" לנשים ששולחו מביתן על ידי משפחתן. אחת בת 21 והשנייה בת 17, הן רצו להמשיך את לימודיהן אך במוסד סירבו לאפשר זאת. אחת הנמלטות מצאה את עצמה תקועה על עדן חלון מחוץ למבנה ויחידת חילוץ מקומית הגיעה והשיבה אותה לידי המתקן בו הוחזקה.
בתי המחסה הללו מכונים "דאר אל-ריאיה" ונשים נשלחות אליהם לאחר שגורשו מביתן על ידי משפחתן או הבעל שלהן. נשים מגיעות למתקני המאסר הללו, מהם אסור לצאת במשך רוב שעות היום ללא ליווי ואלימות פיזית ומילולית היא חלק מהשגרה, בעקבות קשר אינטימי אסור, בגידה, או "פגיעה בכבוד המשפחה".
"כל ילדה שגדלה בסעודיה יודעת על דאר אל-ריאיה וכמה נורא זה. זה כמו גיהנום. ניסיתי לשים קץ לחיי כשגיליתי שאני הולכת להילקח לאחד. ידעתי מה קורה לנשים שם וחשבתי 'אני לא יכולה לשרוד את זה'", אומרת אישה סעודית צעירה שהצליחה מאוחר יותר להימלט לגלות ל"גרדיאן" הבריטי. מרים אלדוסר, פעילה סעודית המתגוררת בלונדון, אומרת: "ילדה או אישה צעירה יישארו שם כל עוד ייקח לה לקבל את הכללים".
גורמים סעודיים תיארו את בתי האבות, שהוקמו ברחבי המדינה בשנות ה-60, כמספקים "מקלט לנערות שהואשמו או הורשעו בפשעים שונים" ואומרים שהם משמשים ל"שיקום האסירות" בעזרת פסיכיאטרים "על מנת להחזירן למשפחתן".
אך שרה אל-יחיא, שפתחה בקמפיין לביטול "בתי המחסה", שוחחה עם מספר נערות המתארות משטר מתעלל, שבו אסירות עוברות חיפושים ובדיקות בתולים עם הגעתן ונותנות להן תרופות הרגעה כדי להרדים אותן ולעשות אותן צייתניות יותר.
"זהו כלא, לא בית מחסה, כפי שהם אוהבים לקרוא לו. הן קוראות זו לזו במספרים. 'מספר 35, בואו הנה'. כאשר אחת הנערות שיתפה את שם משפחתה, היא קיבלה מלקות. אם היא לא מתפללת, היא מקבלת מלקות. אם היא נמצאת לבד עם אישה אחרת היא מקבלת מלקות ומואשמת בהיותה לסבית. השומרים מתאספים וצופים כשהנערות מלקות".
נערות ונשים צעירות מגיעות למתקנים הללו לעיתים לאחר שנאנסו על ידי קרוב משפחה, החוק הסעודי מטיל את האחריות במקרה כזה על האישה. אחרות מגיעות משום שנמלטו מבעל מתעלל ואלים. במקרים אחרים הסביבה להגעה למתקן היא סיוע לנשים אחרות לברוח ממשפחה מתעללת. על אף ביקורת שנשמעת בתוך סעודיה עצמה על השיטה, נראה כי ביטולה עדיין רחוק וידרשו שנים רבות של רפורמות כדי לשפר את המצב ולו במעט.