סולימאני היה הקו המחבר של הציר האיראני - ספק אם היה מונע את קריסתו

יותר מ-20 שנה שקאסם סולימאני השפיע על כל נקודה בסהר השיעי. מדרום לבנון למזרח סוריה, מדרום עיראק לצפון תימן. אפילו בעזה היו אמורים לשדר נאום מוקלט שלו בזמנו. פניו הופיעו על המסכים בכל פינה במזרח התיכון. שמו עורר פחד ותיעוב אצל קורבנותיו, לצד הערצה וגאווה בקרב אנשיו. היום, 3 בינואר, איראן תציין חמש שנים למותו. מותר לתהות איך המלחמה האזורית, שפרצה בעקבות טבח 7 באוקטובר, הייתה נראית לולא חוסל על ידי ארה"ב. דומה שהחלטה אחת של הנשיא האמריקני דאז דונלד טראמפ, חרצה גורלות רבים מספור.

במידה רבה, היעדר התיאום בין חמאס לחיזבאללה הכריע את גורל מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר. ברגע האמת נמנע אסון גדול יותר לאין שיעור. נסראללה בחר לשבת על הגדר. ההחלטה הזו, לא לפלוש לגליל במקביל למחבלי הנוח'בה, אפשרה לישראל להתמקד במתקפת הטרור מעזה. רק למחרת, פתח חיזבאללה בחזית צפונית מוגבלת, שאמנם הובילה לפינוי המוני של ישראלים, אבל נכשלה ביעד המרכזי: להביא לסיום המלחמה ברצועה ולהציל את חמאס. קצת יותר משנה, וחיזבאללה המוכה והחבול הסכים להפסקת אש ללא הפוגה כלשהי בעזה. "עשינו מה שיכולנו", הסביר נעים קאסם, מזכ"ל חיזבאללה החדש.

היעדר התיאום הזה שיחק תפקיד גם ביחסים בין חיזבאללה למיליציות הפרו-איראניות בעיראק ובסוריה. למרבה הפלא, ההצעה המפתה שלהן לסייע לנסראללה בחודש יוני עם אלפי לוחמים, נתקלה בהערכתו שלפי שעה אין צורך בכך. למעט מעורבות דלה של המיליציות, כשהמלחמה הכוללת פרצה, זה כבר היה מאוחר מדיי. בספטמבר אלפי ביפרים התפוצצו על גופם של מחבלי חיזבאללה. עונת הציד בדאחייה יצאה לדרך. הבונקרים התת־קרקעיים התגלו כמשענת קנה רצוץ. נסראללה מצא מהר מאוד את מותו באותו החודש.

עיתונאי ערבי בכיר תיאר השבוע את גודל התבוסה. "למרבה הצער, המנהיגים שלנו ישנו וטבעו בירח של דבש", אמר עבד אל־בארי עטוואן, "שנת 2024 היתה אסון בכל מובן המילה. המכות היו כואבות מאוד - מהראשונה ועד האחרונה. היו אנשים שלא נערכו, בזמן שישראל נערכה במשך עשור למתקפת הביפרים, ולהשתלטות על האזור, ולשרטוט מחדש של גבולות המזרח התיכון".

העיתונאי, שנמנה דווקע על חסידי הציר, האשים למעשה את מנהיגיו בחטא היוהרה אחרי מתקפת 7 באוקטובר. נדמה שאיש לא חשב שאותה מדינת ישראל, שנפלה למחדל ביטחוני חמור כל כך, היא אותה מדינה שתהיה מסוגלת לקום ולהשיב מכה ניצחת. מה שנקרא, הפרדוקס הירושלמי. יתר על כן, ראשי הציר האיראני לא הצליחו לנער מעליהם את ארשת הזלזול באויבים האחרים שלהם. אחרי שחיזבאללה כבר ליקק את הפצעים, היה מצופה לתגבור מסוים עבור משטר אסד שנותר חשוף בצריח. אלא ששוב ראשי הציר חטאו בהערכת חסר, הפעם בנוגע למורדים האסלאמיסטים באידליב.

אותו זלזול השתלב היטב בחשדנות ההדדית בין איראן למשטר אסד. הרודן הסורי היה אמנם מוכן למסור את ארצו לאינטרסים האיראניים, לרבות הברחות הנשק לחיזבאללה ונוכחות המיליציות השיעיות. ועדיין, הוא לא היה מוכן להשתתף באופן ישיר ב"חזיתות התמיכה" לטובת חמאס. נראה שנטר טינה לארגון הטרור על תמיכתו במורדים בתחילת מלחמת האזרחים. מנגד, בטהרן ראו כיצד בן בריתם מחזר אחרי מדינות ערב הסוניות ולא נוקף אצבע לטובת מי שסייעו לו כל השנים.

כשאיראן כבר שלחה תגבורת, זה היה מעט מדיי ומאוחר מדיי. חיזבאללה סייע בכוחות מצומצמים בלבד, שנסוגו עם השתלטות המורדים על חומס. פעילי המיליציות השיעיות מצאו את עצמם מהר מאוד בורחים לעיראק.

במחקר של יהונתן דחוח הלוי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, נכתב שמנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, בחר כנראה לשמור לעצמו את הקרדיט על "שחרור פלשתין" בשם האסלאם הסוני, ולא להעניק אותו לכוחות השיעיים. לפי הערכה זו, מדובר באחת הסיבות שהוא העדיף לתקוף ראשון, מתוך הנחה שהציר יצטרף למערכה אחריו. נראה שהפערים הפנימיים האלה בציר הפרו-איראני הם שהובילו לקריסתו המפוארת. השאלה היא אם דווקא סולימאני היה מסוגל לגשר עליהם. לטענת בכירים איראנים, התשובה היא חיובית.

"סולימאני הקים מערכת יחסים מרושתת ותכליתית באומה האסלאמית", אמר אתמול (חמישי) שר ההגנה האיראני, עזיז נאסיר זאדה, ומנה את המדינות שכוח קודס פעל בהן כמו תימן, אפגניסטן, עיראק וסוריה. "הוא היה מיומן בהפיכת החשיבה האסטרטגית לפעולה טקטית. הוא לא בזבז הזדמנויות, ויצר מודלים לגיבוש כוחות במתכונת של חיזבאללה", הדגיש הגנרל האיראני.

לשיטתו של נאסיר זאדה ודומיו, דווקא סולימאני היה הקו המחבר בין שלוחות הטרור בטבעת החנק על ישראל. גורם שהיה מסייע להתגבר על החשדות ההדדיים. אכן, קשה לדמיין שסולימאני היה מניח לרצף הטעויות האסטרטגיות האלה לקרות במשמרת שלו באותו האופן. דומה שמחליפו, איסמעיל קאאני, לא הצליח להיכנס לנעליו. בשלב מסוים, אחרי חיסול נוסף בדאחייה, קאאני נעלם מהנוף לימים ארוכים, וחולל גל שמועות לגבי גורלו.

ואף על פי כן, ספק גדול אם אדם אחד היה מצליח להתעלות מעל עוצמתו של מצעד האיוולת.