נאום נסראללה: למרות המפלה, הדגש יהיה שחיזבאללה לא נשבר

לבנון מתעוררת ליום השני לאחר המפלה המדהימה שספג חיזבאללה – מכה שעוצמתה ניכרת כמו סדק עמוק על פני חומותיו של ארגון שחשב עצמו כמעט בלתי מנוצח. מתקפת פתע שעל פי מקורות זרים ביצעה ישראל, היא "פרל הארבור" של חיזבאללה – כמו אותה מתקפה יפנית על הצי האמריקני בהוואי, ששינתה את פני המלחמה. כעת, השיח הציבורי בלבנון רועש וגועש. רבים האמינו שמדובר במכת הפתיחה המשתקת של מלחמה כוללת מצד ישראל, אולי אפילו שחזור של "מבצע מוקד" ממלחמת ששת הימים. אך אט אט מתפוגגת הציפייה, והמבוכה מתפשטת.

הפרשנים הערבים מתחילים לשנות את הטון. ההבנה שישראל לא ממשיכה במתקפה מיידית מטלטלת את התודעה הלבנונית. עכשיו, מתחיל נרטיב חדש לתפוס אחיזה: ישראל, עם כל כוחה הטכנולוגי המתקדם, חוששת מעימות כולל בגלל פגיעותה האזרחית. ייתכן, כך אומרים חלק מהקולות, שזהו סוף הסיפור – המצב האסטרטגי לא באמת השתנה. חיזבאללה לא יזום מערכה שתזמן על עצמו מהלומה נוספת מצד ישראל, שכעת מנסים לצייר אותה כענק עם חרב טכנולוגית, אך רגליים של חימר.

אומן ההסחה

כעת מגיעים הימים הגורליים. נסראללה, האיש שמנהל את חיזבאללה ביד רמה, מוצא עצמו בנקודת השפל העמוקה ביותר מאז ייסוד הארגון. אנסה, לרגע, לחדור למחשבו האישי של נסראללה, לדמיין אותו רוכן מול המקלדת, בעיניים כבדות שקוע במחשבות, מקליד את נאומו הקרוב. המילים מתגלגלות על המסך באיטיות: הוא יודע שעליו להכיר בכישלון. הארגון ספג את אחת המכות הקשות בתולדותיו, והוא לא יוכל להסתיר זאת. אבל נסראללה הוא גם אומן ההסחה. הוא ידגיש את יתרונה הטכנולוגי של ישראל, ולא הצבאי – בכך ינסה לשמור על דימוי ההתנגדות.

הוא יציג את ישראל כמי שהפרה כל קו מוסרי אפשרי – פגעה באזרחים חפים מפשע, ילדות ורופאים. ולמרות הקשיים, הוא ידגיש שחיזבאללה לא נשבר. נסראללה יכריז בקול רם שעד שלא תהיה הפסקת אש בעזה, לא ייתכן שום הסדר, לא משנה כמה ישראל תאיים. הוא יודע שהאמריקנים מאזינים לכל מילה – וזאת תהיה סטירה מצלצלת גם להם.

ישראל החמיצה הזדמנות

מה אפשר ללמוד מהנאום העתידי הזה? בראש ובראשונה, שישראל החמיצה הזדמנות נדירה לשנות את מאזן הכוחות בלבנון. הייתה לה הזדמנות להכות קשות ביותר בחיזבאללה כשהוא בפינת הזירה, אך היא נסוגה ככל הנראה תחת לחץ אמריקני. המכה, שבעיניה אולי הייתה אסטרטגית, נראית עכשיו כחלק משרשרת העימותים האינסופית, ולא כשובר שוויון. נסראללה, המונחה בידי האיראנים, כנראה לא ימהר לפתוח במלחמה שתסכן את הארגון – הוא יחכה לרגע הנכון, ויבחר בתגובה במינון שיתאים לאינטרסים שלו. כל ניסיון להסדר מדיני ללא הסדר בעזה יידחה מיד.

כמו הפתגם הערבי הישן שאומר "העיט מרחף בשמיים, אך ציפור קטנה מספיקה כדי להסיח את דעתו" – נסראללה מנסה להיראות רם ונישא, אבל הפגיעות שלו ברורה לכל. וישראל? אם היא תתמהמה יותר מדי, תמצא עצמה כמו נץ שחג מעל טרף פצוע אך לא קטלני, בעוד האויב הפצוע מתאושש בשקט, מתכונן לעוד קרב.