"טבעת האש" שאיראן מנסה לחשל סביב ישראל מתהדקת

התוכנית של איראן להציף את ירדן בנשק ובסמים איננה דבר חדש. כבר לפני יותר משנהפרסמנו כאן ב"ישראל היום"את מפת האיומים שמולם ניצב המלך עבדאללה. זו כוללת רחפנים המשמשים להברחות ופליטים שיעים מעיראק, שעלולים להפוך בבוא היום ל"זאבים בודדים" או חוליות טרור בשירות טהרן. מאחורי המתווה עומדים שני יעדים: להבעיר את יו"ש באמצעות הברחת נשק איכותי ולחולל כאוס בגבול הארוך ביותר של ישראל, שנתפס בתור נקודת תורפה.

נראה שהמלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר דחפה את האיראנים להתקדם בתוכנית העל שלהם, כשהם מנסים להביא לסיום המלחמה ולהציל את חמאס. המטרה היא לשמור על אחת משתי החזיתות המרכזיות ב"טבעת האש" שאיראן מנסה לחשל סביב ישראל, לצד חיזבאללה בלבנון. בכך היא תוכל להתקדם בנחת לעבר היעד הנכסף של ייצור נשק גרעיני. ואכן, בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הזהירו לאחרונה כי האיראנים מגדילים מחדש את קצב העשרת האורניום. קצב שעומד לפי הדיווחים על הספק של עד 60% – ומתקרב אט־אט לרמה המאפשרת ייצור נשק.

בחזרה לירדן, שם מיליציות פרו־איראניות הסלימו את ניסיונות ההברחה בשבועות האחרונים. בכיר בצבא הירדני מודה כי הם מתמודדים עם "קמפיין משתולל של סוחרי סמים ומבריחי נשק", וכי השנה האחרונה היתה עדה לעלייה מובהקת בניסיונות ההברחה באמצעות חוליות חמושות, שבמהלכם נתפסו אמצעי לחימה איכותיים כמו משגרים, מטולי אר.פי.ג'י ונשק אוטומטי. הבכיר הירדני אמנם נמנע מלומר את השם המפורש איראן, אך דיבר על ניסיון להעביר את הנשק לכנופיות בתוך הממלכה.

זו אינה החזית היחידה שבה איראן פוגעת בירדן, שאחד מתפקידיה הבלתי הרשמיים בעת הקמתה היה לחצוץ בין מוקדי אי־היציבות שקמו בעיראק ובארץ ישראל. הממלכה היא אחת מהנפגעות העיקריות של הגבלת השיט בנתיב הים האדום. זוהי מכה כלכלית נוספת למדינה ענייה במשאבים, שמצבה הפיננסי בלאו הכי אינו מזהיר. התקרית הנוספת בים האדום, שבה ארה"ב סיכלה ניסיון תקיפה של החות'ים, היתה תזכורת לכך.

אלא שחרף ההתגרויות החוזרות ונשנות בגבול הצפוני שלהם, נראה שהירדנים לא משמיעים ביקורת על האויב הגדול במזרח. להפך, כל עוצמתם התקשורתית של בית המלוכה והממשלה מופנית לניגוח אחת מבעלות בריתה החשובות ביותר. רק לפני כמה ימים הרשה לעצמו פוליטיקאי ירדני להצית את דגל ישראל בפרלמנט הערבי, ולדרוך עליו לקול מחיאות כפיים. על שקריה של מלכת ירדן ראניה אין מה להכביר מילים, וכך גם על שר החוץ איימן א־ספאדי, שמשתלח בישראל בכל ראיון.

בבית המלוכה מוטרדים מההמון הפלשתיני המתגורר בירדן ופועלים בהתאם. ועדיין, צריך לומר שישראל לא צריכה לעבור על כך לסדר היום. ירושלים אינה היחידה שמרוויחה מהסכם השלום, והשתיקה שלה מול ההאשמות הירדניות ב"רצח עם" לא מוסיפה לה כבוד ונקודות דיפלומטיות במזה"ת. אולי בדיוק להפך. הדממה הזאת מזמינה מנהיגים אחרים באזור להטיח בה האשמות כדי להרוויח נקודות בציבור שלהם. לכן למרות ברית האינטרסים המובהקת עם רבת עמון, צריך להבהיר שלמתקפות תקשורתיות כאלה יש גם מחיר.