ישראל מגדירים בשלב זה את מטרת המלחמה כפירוק חמאס, ולא השמדת חמאס. "זה רעיון יותר מסובך להשמיד, עדיין תהיה דעווה", אמר גורם הבקיא בפרטים.

נראה שבישראל עוד לא הפנימו את משמעות המבנה של חמאס. הדעווה היא מילת קוד ל"הפצת הבשורה" בתנועת האחים המוסלמים קרוב ל־100 שנה. היא צופנת בחובה מבנה ארגוני הכולל גני ילדים, אגודות ספורט, מוסדות צדקה ומטיפים. זרוע אחת בחמאס "מכשירה את הלבבות" לקראת הג'יהאד במערב, זרוע אחרת מבצעת את הג'יהאד עצמו. יד אחת בונה, יד אחת הורסת. גלגל שאנו עדים לסיבובו כבר 36 שנה.

ההתבטאות עצמה לא הייתה כה מטרידה לולא חברה לדברים שאמר גורם אחר המעורה בפרטי היחסים מול הרצועה בשנים האחרונות. "מבחינת ישראל קטאר היא כלי", אמר הגורם. הוא הודה גם בכשל המחשבתי שלפני 7 באוקטובר. ואכן, הכל קורה לנגד עינינו: מתחילת המלחמה ישראל מחזרת אחרי דוחא כאילו לא מימנה את הזרוע הצבאית של חמאס רק לפני רגע. כך לפי הערכת המודיעין הישראלי שנחשפה ב"ניו יורק טיימס".

הגורמים הבכירים ביותר בישראל לוחצים ידיים עם עמיתיהם הקטארים, משבחים אותם בפומבי ועולים לרגל אל מדינת הטרור הזאת, כאילו מדובר באיזו בעלת אוב שמחזיקה אצלה תרופת קסם פלאית לקללה שהוטלה עלינו.

לאן פניה של קטאר

היה אפשר לפטור את העניין בתור מחויבות למשימה הקדושה של השבת החטופים, שליחות המצדיקה אפילו משא ומתן עם השטן, אך לא כך הם פני הדברים. גורמים בכירים בקטאר הודיעו לאחרונה כי הסיוע לרצועת עזה יימשך כרגיל. שרת המדינה לעניינים בינלאומיים הבטיחה בכנס בז'נבה כי האמירות תעביר סכום ראשוני של 50 מיליון דולר לתושבי עזה. זאת נוסף על עשרות מלגות לימוד. בשביל ישראל זה מאוד נוח. הרי בניגוד לאיחוד האמירויות, למשל, שהתנתה את העברת הסיוע לרצועת עזה במפת דרכים להקמת מדינה פלשתינית, לקטאר אין תנאים כאלה. האמירות מעבירה את הכסף בלי שאלות. עבור ההנהגה בישראל זה פתרון נוח, שאינו דורש ממנה להגיע להחלטות גורליות.

ב־7 באוקטובר ראינו לאן פתרונות הקסם האלה מובילים. עוד פלסטר ועוד כמה מזוודות כסף, והנה - לחמאס יש איכשהו צבא שמסוגל לפלוש לישראל ולבצע טבח המוני. הגיע הזמן שמנהיגי ישראל יחדלו מכך, ויתחילו בגמילה מהרומן המזוהם עם קטאר. כדאי להזכיר להם כי יש עוד מדינות ערביות ומערביות שמסוגלות לנהל תיווך להסכם לשחרור חטופים. הניתוק מקטאר יאפשר גם לחסום את רשת התעמולה אל־ג'זירה ולמנוע ממנה לעבוד בישראל – אחד ממוקדי החדשות והטראפיק המרכזיים שלה. בכך ישראל תפגע בפטרון הגדול של חמאס, צעד ראשון בדרך לייבוש הביצה.

הצעד השני הוא פירוק מוסדות הדעווה של חמאס. על ישראל להגדיר בחוק כל אחד מהמוסדות שקשורים לחמאס כחלק מתנועת הטרור עצמה. כן, זה אומר בתי ספר, גני ילדים, אגודות ספורט וכל דבר אחר שקשור לחמאס. גוף שירצה להמשיך בפעילות, יצטרך לעמוד בתנאים שתכתיב ישראל: הצהרה על נטישת חמאס ואי־שימוש בחומרי תעמולה והסתה. ישראל לא יכולה להשלים עוד עם הצגות טרור של ילדים. כך גם לגבי אימונים צבאיים למיניהם. משם הכל מתחיל, משם יצמח הדור הבא של המחבלים.

כל עוד ישראל לא מבינה זאת, היא נעתרת לסיבובו של גלגל המוות: הטרור גורר תגובה ישראלית, שמובילה להרס ולנזקקים, הדעווה מאמצת את הנזקקים והופכת אותם לפעילי טרור. זהו עצם העניין.

לשבור את הברז

הצעד השלישי הוא חיסול תשתית גיוס הכספים של חמאס בחו"ל, מהלך שכולל בין היתר את ייבוש הנהגת חמאס וחיסולה: אנשים כמו איסמעיל הנייה, מוסא אבו מרזוק ופתחי חמד. על כולם למות בדרך לא טבעית ובטווח השנה הקרובה. חלק מבכירי ארגון הטרור עזבו את האמירות. ההערכה היא שעברו למדינות מקלט כמו טורקיה. את ההזדמנות הזאת חייבים לנצל. מיגור צמרת הארגון נחוץ גם כדי לתת מכה אנושה לגוף האסטרטגי של קבלת ההחלטות. לצד זאת, הצד הרביעי מוכרח להיות הקמה של מוסדות חינוך ורווחה אלטרנטיביים, שלא מקדמים הסתה ומלחמת השמדה נגד ישראל. אם נותיר ואקום – חמאס ידאג להיכנס אליו דקה אחרי שהמלחמה תסתיים.

על ישראל להגדיר בחוק את המוסדות שקשורים לחמאס כחלק מתנועת הטרור. כן, זה אומר בתי ספר, אגודות ספורט וכל דבר אחר.