"נותרנו לבד": האשליות של חמאס הולכות ומתפוררות

לפני שבוע כתב עיתונאי פלשתיני את הדברים הבאים: "אין היגיון במתקפה הישראלית. אז מפציצים בתים של אנשי התנגדות (חמאס וארגוני טרור אחרים; ש"ק) - זה מובן. מפציצים את המעגל המשפחתי הקרוב - זה יכול להיות מובן. אבל הפעם מפציצים גם את הבתים של הקרובים הרחוקים. ישראל עושה מעשה טירוף. זאת נקמה".

עיתונאים פלשתינים אחרים התייחסו לפשיטות של צה"ל כניסיונות "כושלים" לכניסה קרקעית. "הכוחות קראו לסיוע אווירי ונסוגו", כך כתב אחד מהם על פשיטה של הקומנדו הימי בדרום הרצועה. בערב שבת הם כבר היו אחוזי היסטריה משיבושי התקשורת, ציטטו פסוקים מהקוראן. אחד מהם כתב: "המצב בעזה קשה מאוד, אנחנו נמות ברחובות". 

עזה נעה בין הכחשה לחרדה. הרי פשיטות נועדו מטבען להסתיים בחזרת הכוחות. ובאשר למתקפה, הפגיעה במעגל הרחוק אינה מטרה כשלעצמה אלא תוצאה של פעולה נרחבת יותר. רחובות בעיר עזה הפוכים (בגלל המנהרות), בניינים שוטחו (בגלל המפקדות). שכונות יוקרה נחרבו. אלפי הרוגים. מאות לכודים מתחת להריסות. מאות אלפים נמלטו. עם זאת, בחלקים רבים לא היתה פגיעה משמעותית.

חולמים שם על התערבות חיצונית. בכירי חמאס קוראים להפסקת אש. קוראים לעזרת הפלשתינים ביו"ש, לעזרת ערביי ישראל (שדחו זאת), לעזרת העולם הערבי. הסיוע שקיבלו היה מוגבל עד כה, בטח לעומת מה שקיוו לו. ביום חמישי הנייה חצי־האשים את העולם הערבי בגלל השתיקה. ביקש שישמרו על הלגיטימיות של חמאס. ובערב שבת - הפגנות בעולם הערבי מול שגרירויות ישראליות ריקות.  "עזה נותרה לבדה", הודה מקורב לחמאס ופנטז על התפרקות הרשות הפלשתינית. עיתונאי מצרי סיכם: "איראן בגדה, חיזבאללה בגד, עזה נותרה לבדה". 

מדברים הרבה על הקונספציה בישראל, אבל גם עזה היתה אחוזה בקונספציות. שהיא מבוצרת מספיק. ממולכדת מספיק. שישראל לא תיכנס קרקעית גם אחרי הטבח ההמוני בנגב המערבי. שהיהודים הם קולוניאליסטים שיברחו לאירופה. במקום זה הם קיבלו אינספור מילואימניקים שטסו לארץ. כל בלון ניסוי כושל או מוצלח של קטאר מאפשר להם להיאחז באחת מהאשליות האלה. ספק אם חשבו שם על האפשרות של פשיטות קצרות ומתמשכות לקראת כניסה קרקעית גדולה. 

במוצאי שבת ראש חמאס בעזה, יחיא סינוואר, נתלה אולי בקלף האחרון שלו - החטופים הישראלים. במסר שהעביר לתקשורת הערבית הוא הציע לכאורה עסקה כוללת לשחרור כל החטופים תמורת כלל האסירים הביטחוניים בבתי הכלא. מצד אחד מדובר בהמשך הלוחמה הפסיכולוגית האכזרית שבה נוקט הארגון הרצחני, מצד שני - גם כאן ניכר הלחץ שבו חמאס מצוי בשלב החדש במלחמה. המטרה היא להיחלץ מהמערכה להפסקת אש ממושכת, כדי להתחיל בתהליך התעצמות מחדש. 

וגם את זה חשוב לומר: אפשר להשמיד את חמאס. זה אמנם תהליך שייקח זמן, אבל אין להקשיב לפרשנים בטלוויזיה שזורעים דה־מורליזציה, כאלה שסיפרו לנו בעבר ש"חמאס מורתע". יש שלושה יעדים שאפשר להשלים כדי לממש את המטרה במובנה הבסיסי: חיסול ההנהגה, חיסול היכולות הצבאיות, מיטוט השלטון. ישראל מסוגלת לכך. וכפי שהצמרת הביטחונית הבהירה: המטרה הזו איננה סותרת בהכרח את השבת החטופים. אולי בדיוק להיפך.

אותם פרשנים מספרים עכשיו שחיזבאללה מורתע, שהמובלעת של משמרות המהפכה בלבנון מתעניינת בכלל במדינה המפוררת. הוא לא, והוא נחוש לנקום על יותר מ־40 הרוגים שלו. לכן טוב שצה"ל ערוך וזנח את הפילוסופיות. אין לסמוך יותר מדי על השופרות של חיזבאללה בעיתונות הלבנונית. רק להיות דרוכים ומוכנים.

ולסיום, לפני שמדברים על עתיד עזה, ישראל מוכרחה לשקם את הקיבוצים, היישובים והערים בנגב המערבי. מאמץ כל כך חשוב, שיש להגדיר אותו כאחת ממטרות המלחמה. זאת תהיה תמונת הניצחון האמיתית.