בשולי המונדיאל: שיתופי פעולה נרקמים אך איראן גם שם מנסה לדחוף רגל

טורניר המונדיאל שנפתח ביום ראשון בקטאר העניק לשליטיה של הנסיכות הזדמנות לשדר עוצמה ועושר כיאה למדינה התופסת את עצמה כמעצמה אזורית בעלת יוקרה ומעמד.

אלא שנשף המסיכות שארגנה קטאר לא עלה יפה, ולמרות הכספים שהושקעו בתחרות גלי ביקורת רבים נשמעו על הנסיכות ושליטיה, זאת בשל האופן שבו שכנעו - ובעצם שיחדו - את ראשי פיפ"א כדי שיקיימו את התחרות בקטאר.

כמו כן, גם על הפרת זכויות אדם הושמעה ביקורת נוקבת, כמו גם על ניצול של העובדים הזרים, המהווים 77% מתוך 3 מיליון תושבי המדינה שבדמם, ולא רק בזיעתם, הוקמו המתקנים שבהם מתקיימים משחקי המונדיאל.

אבל בדבר אחד הצליחו הקטארים. רבים ממנהיגי האזור הגיעו במיוחד כדי להשתתף באירוע הפתיחה של התחרות ולבחון את ההופעה המרשימה של האחדות האזורית, במקביל להופעה המושקעת על כר הדשא. נראה שמנהיגי האזור אינם נוטים להתרשם בקלות מביקורת בינלאומית על הפרת זכויות אדם או שחיתות.

ראשון לאלה הוא נשיא טורקיה, ארדואן, בן בריתה של קטאר, שאף שיגר כוחות משטרה וביטחון לסייע לה לשמור על הסדר במהלך התחרויות. עתה הוא בא לגזור את קופון העמידה שלו לצד הקטארים.

נבחרת טורקיה אמנם לא העפילה למונדיאל, אבל צילום ממגרש הכדורגל יכול להועיל לארדואן, המבקש לשמור על כיסאו בבחירות לנשיאות שתתקיימנה באמצע השנה הקרובה. מסיבות דומות הגיע לטורניר גם נשיא מצרים, א־סיסי, ובטקס הפתיחה אף לחץ ידיים לנשיא הטורקי - פגישה ראשונה בין השניים מאז תפס א־סיסי את השלטון בהפיכה צבאית ביולי 2013, דבר שזכה לתגובה חריפה באנקרה.

על בימת המכובדים אפשר היה למצוא גם את עבדאללה מלך ירדן וכן את יורש העצר של ערב הסעודית, מוחמד בן סלמן. זה האחרון בא לעודד את הנבחרת הסעודית, אבל הגעתו העניקה לגיטימציה לנסיכות של קטאר שבה ראו הסעודים וגם המצרים אויב עד לאחרונה.

קשה להניח שהמפגשים ולחיצות הידיים ישנו משמעותית את מפת היחסים שבין טורקיה לקטאר, למצרים ולערב הסעודית. אבל המציאות האזורית מחייבת כיום לשכוח ולסלוח על העבר, ובעיקר לנסות ולשתף פעולה למול אתגרי העתיד.

על הרוחות החדשות שנשבו באצטדיון בדוחא העיבה איראן - לא נבחרת הכדורגל המתמודדת במונדיאל, אלא שליטיה של המדינה ומשמרות המהפכה שלה שמטילים צל כבד ומאיים על האזור כולו. את המונדיאל ישכחו, אבל האיום האיראני כאן כדי להישאר, ולמולו גם ארדואן, א־סיסי ובן סלמן, שמוכנים להתייצב לצילום משותף וללחיצת ידיים.