שחקן קולנוע מצרי לגלג על נשים והסתבך עם השלטון

ציוץ אחד בטוויטר של שחקן הקולנוע המצרי עמרו וואקד הצליח לעורר את זעמם של אנשי ארץ הנילוס בשבוע שעבר. היה זה מפגן בוטה של חוסר רגישות, שבו לעג וואקד להמוני נשים מצריות.

השחקן המתגורר בספרד פרסם שאלון בחשבון שלו, שבו כתב: "אומרים שאישה שתומכת בא־סיסי היא נקבה של מאה גברים, בעוד אישה שלא תומכת בא־סיסי היא גברת עם גבר מת". מדובר במשחק מילים עבש המתבסס על הדמיון בין המילים "מאה" ל"מת" בערבית. אלא שהמוני הגולשים לא התרשמו מכך ותקפו את השחקן. חבר הפרלמנט המצרי ומזכ"ל מפלגת העם הרפובליקנית, אחמד חטה, אף קרא להעמידו לדין ולערב את משטרת האינטרפול הבינלאומית.

"הזבובים של המשטר"

וואקד כנראה נבהל ומיהר למחוק את הציוץ. "כתבתי ציוץ שגוי ומחקתי אותו. אני מתנצל אם ההתבטאות שלי פגעה באישה כלשהי בין שהיא תומכת בא־סיסי או לא. תמיכה היא דבר בזוי וגם מה שהשלכתי על אחרים אינו מוסרי. אני לא אומר את זה כדי לרצות מישהו או בגלל הזבובים של המשטר", ציין.

השחקן ככל הנראה התכוון למגיש הטלוויזיה המצרי הנודע, עמרו אדיב, שמזוהה עם השלטון. בתוכניתו "אל־חכאיה" אמר אדיב: "ניסו לומר שעמרו וואקד היה שיכור כשכתב את הציוץ המלוכלך. לצערי אני בטוח במאה אחוז שעמרו וואקד לא היה שיכור ושהוא הגיע לרמת שנאה למדינה הזו שהופכת אותו ללא יציב. אני רק אומר לך את החדשות, יא עמרו. אתה מת. אתה מת. אני חושב שזו התאבדות ברורה. אין לך מקום לא באדמה ולא באוויר. אני חושב שהלילה תזרוק את עצמך מהחלון. אתה סיימת".

גם ראשת המועצה הלאומית לנשים, מאיה מורסי, מתחה ביקורת על שחקן הקולנוע וכתבה כי "האופוזיציה לא מקללת ומכפישה נשים ולא מאשימה נשים מוגנות. האישה המצרית שהאשימו אותה היא זו שעומדת ומצילה את ארצה. זו האישה המצרית שילדיה נפלו בהגנה על אדמת וחולות המדינה".

וואקד בן ה־52 התחיל את הקריירה שלו בשנות ה־90. הוא מהאמנים הראשונים שהשתתפו במהפכת הלוטוס, שבעקבותיה הודח נשיא מצרים המנוח חוסני מובארק. עם ההפיכה הצבאית ב־2013 השחקן היסס בתחילה ולא תקף את המשטר, אולם בהמשך חזר לתקוף את הצבא. על רקע זה, כלי תקשורת מצריים תקפו אותו וטענו כי הוא תומך של האחים המוסלמים.

הפרשה היא משל מאלף לאופן שבו אפילו היחס לנשים במצרים הפך לקרדום פוליטי, ומשרת את תומכי השלטון המרכזי כדי לנגח את מתנגדיו. את מגיש הטלוויזיה אדיב לא באמת מעניינות זכויות הנשים במדינה, או היעדר הכבוד של וואקד כלפיהן. העיקר הוא לכרסם בלגיטימציה של אופוזיציונרים. אם על הדרך אפשר גם לשגר איום בלתי אלגנטי - מה טוב. מנגד, נראה שכבודן של נשים במצרים כבר איננו דבר שניתן להתעלם ממנו.