מחקר בבריטניה: חולים בסוכרת? אתם בסיכון לדמנציה

מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Age and Ageing של אוניברסיטת אוקספורד בבריטניה מצא כי הסיכון של חולי סוכרת ללקות בדמנציה עולה מהשנה החמישית ואילך.

על פי המחקר, בשנה הראשונה לאבחון סוכרת - הסיכון לדמנציה יורד ב26% וממשיך במגמה זו בשנים הראשונות. ואולם, בטווח הארוך והחל מהשנה החמישית - הסיכון לדמנציה מזנק וככל שהשנים חולפות - הסיכון הולך וגובר.

יש לציין כי החוקרים התקשו להסביר את הירידה בסיכון לדמנציה בשנים הראשונות. אחת ההשערות היא שמדובר בהשפעה של התרופות לסוכרת. מכל מקום, החוקרים סבורים כי הממצאים מאפשרים לקדם מחקרים נוספים שיבחנו אפשרות של מניעה ראשונית של דמנציה כדי להפחית את הסיכון בטווח הארוך של חולי סוכרת. החוקרים גם מעודדים רופאים להמשיך במעקב צמוד אחר התפתחות הקוגניטיבית בחולי סוכרת בטווח הארוך.

נוסף על כך, החוקרים בחנו את הסיכון לדמנציה במדגם של 13,761 נבדקים, כאשר מתוכם נמצאו 2,558 מקרי דמנציה מעל גיל 65.

כמו כן, נבחנה חומרת הסוכרת של הנדגמים והטיפולים אותם קיבלו. התוצאות הפתיעו את החוקרים אשר מצאו סיכון לדמנציה בצורת U לאורך זמן.

בקרב מאובחנים בסוכרת מסוג 2, הסיכון לדמנציה ירד בשיעור של 26% לאחר שנה - והגיע למינימום אחרי 4.75 שנים מרגע האבחנה.

עם זאת, באותו שלב חלה עלייה רציפה עד סוף המעקב. הדפוס היה עקבי וככל שהחולה נחשף יותר שנים לסוכרת - כך הסיכון לדמנציה זינק.

החוקרים הגיעו למסקנה כי קיים קשר לא ליניארי של משך סוכרת מסוג 2 והסיכון לדמנציה. במסקנות המחקר נכתב כי רופאים צריכים לעקוב מקרוב אחר התפקוד הקוגניטיבי בחולי סוכרת מעבר לשנים הראשונות שלאחר האבחון, בגלל העלייה המאוחרת יותר בדמנציה שהתרחשה בכל קבוצות הטיפול שנדגמו במחקר.

החוקרים התקשו להסביר את הירידה בסיכון לדמנציה בשנים הראשונות לאבחון ושיערו כי הירידה בשכיחות הדמנציה בשנים הראשונות (5-1) אצל אנשים חולי סוכרת מסוג 2, עשויה לנבוע מהמודעות לצורך שבשינוי אורח החיים וההתערבות התרופתית עם אבחון המחלה.

מנגד, ההסברים האפשריים לעלייה בסיכון על פי הנתונים הללו הם תוצאה של מצב מטבולי מצטבר שהידרדר לאורך השנים.

ד"ר טלי צוקרמן-יפה היא אנדוקרינולוגית וחוקרת עולמית מוערכת בתחום ההשפעה של סוכרת על בריאות המוח. החוקרת הבכירה היא גם מנהלת המרכז הרב תחומי לחיים בריאים עם סוכרת במרכז הרפואי שיבא.

"המחקר מדגיש את החשיבות של ההתייחסות לליקוים קוגניטיביים בתור עוד סיבוך של מחלת הסוכרת שיש לנטר", אומרת צוקרמן-יפה. "יש למצוא שלבים פרה קליניים לפני שהפגיעה הופכת למשהו שמפריע למטופל לתפקד ולנסות למנוע אותה".

לדבריה, "המחקר מדגיש את החשיבות שבהערכה קוגניטיבית בכל אדם מבוגר עם סוכרת, את התאמת הטיפול למצבו הקוגניטיבי, וכן שדרוש יותר מידע על התרופות שאנו נותנים לסוכרת והשפעתן על התפתחות הדמנציה".