פליטים מאוקראינה: "ברחנו מהזוועות - אנחנו עולים לישראל כדי להשתקע בה"

משלחת חילוץ לפליטים ישראלים, שנמלטו מאוקראינה והגיעו לגבול מולדובה ורומניה, יצאה מישראל על ידי ארגון "איחוד הצלה". על הטיסה המיוחדת של אל-על היו גם כמה טונות של מזון לאותם פליטים ופליטים ישראלים ויהודים נוספים.

הקהילות היהודיות באזור סובלות מחוסר מזון ממשי. על הטיסה גם טונות של ציוד רפואי ועשרות חובשים ופרמדיקים של הארגון. אלה מצטרפים לצוותים הרפואיים הפועלים בבית חולים שדה, שהקים הארגון ביום רביעי בעיר קישינייב במולדובה.

בבית החולים הזה מטופלים ישראלים אשר נפצעו במהלך מנוסתם מאזורי הקרבות. חלק מהם סובלים מהיפותרמיה וכוויות קור בשל הקור הכבד ואי היכולת לחמם את הגוף.

אחת החובשות שטסות כדי להעניק טיפול רפואי לפליטים היא לין רוגבסקי בת ה-24 מראשון לציון. היא טסה יחד עם אמא שלה, ד"ר ענת קאופמן, ד"ר לפסיכולוגיה ומנהלת יחידת חוסן ב"איחוד הצלה". חוסן היא יחידת חירום וסיוע נפשי אשר מטפלת בנפגעי הלם.

"יש לי צוות של 4 נשות מקצוע ואנחנו ניתן את הסיוע הנפשי", מסבירה קאופמן. "במצב כזה, שאנשים נאלצים לעזוב את ביתם ואת משפחתם ויש חוסר ודאות גדולה, הם מגיעים למצב נפשי קשה. המטרה שלנו היא לתת סיוע נפשי כמה שיותר מוקדם וככה למנוע פוסט טראומה בהמשך".

"שמענו הרבה פיצוצים"

המשלחת נחתה בשעות הצהריים המוקדמות בעיר יאשי ברומניה, הקרובה לגבול עם מולדובה. הטמפרטורה נמוכה ויורד שלג. היהודים והישראלים, שנמלטו מאוקראינה, מובאים באוטובוסים לשדה התעופה ביאשי ומשם לישראל. 160 פליטים יביא המטוס לישראל.

בשדה התעופה מתקבצים מאות פליטים, ביניהם לא מעט נשים וילדים ומבוגרים. הם עברו תלאות ודרך ארוכה עד שהגיעו הנה. נוחום סבנוצוק הגיע לכאן מאודסה עם אשתו, בהריון בחודש השישי, וארבעת ילדיהם. "באודסה היו קצת הפצצות", הוא מספר. "ברוך השם הילדים לא ממש הבינו מה קורה. היינו רק לילה אחד במקלט. אנחנו בדרך לירושלים". 

שרית לרנר, שהצטרפה מטעם בית חולים שיבא, סייעה למשפחה. "הם הגיעו לפני יום מאודסה. היו לה כאבי בטן והיה חשש לעובר. הבאנו איתנו מכשיר אולטסאונד נייד כשהרופא בשיבא רואה את זה און ליין. גילינו שהכל בסדר. כנראה שהיא הייתה בחרדה". 

ראיסה פפובה, בת 84, הגיעה לבדה מאודסה. היא הייתה בדרכים במשך יומיים. בני משפחתה מחכים לה בקיבוץ גבולות בישראל. "יצאתי מאודסה לפני שהתחילו הקרבות", היא מספרת. "לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לצאת מאוקראינה. פעם אחרונה, שהייתי בישראל זה היה לפני 4 שנים".

בינה באה מקייב עם בעלה שלמה ושלושת ילדיהם: אדל בת שנתיים, בנימין אייסיק בן ה-7 ואביה בת ה-13. גם סבתא ולנטינה, בת 68, הצטרפה. "ברחנו מהמלחמה", היא אומרת. "לקח לנו 4 ימים להגיע לפה. הגענו למולדובה ומשם לפה. אנחנו טסים לישראל. לא יודעים עדיין לאן בישראל. שמענו אזעקות והפצצות. זה היה מפחיד מאוד. מאוד דאגתי לילדים. אנחנו עולים לישראל, להשתקע בה".

ויקטוריה רסניקובסקי הגיעה עם בעלה אנדרי: "הגענו מאודסה. ביום שלישי עברנו את הגבול למולדובה והיום לפה. לקח לנו 3 ימים. באודסה היו אזעקות ופיצוצים. חברים שלנו לקחו אותנו עד הגבול וממולדובה הגענו לפה עם איחוד הצלה. אנחנו טסים להורים שלי באריאל. המלחמה מאוד מפחידה. הייתי בארץ במלחמת המפרץ והכל חזר אליי. הכוונה שלנו להישאר בישראל".

שנאור, בן 11, הגיע עם המשפחה מאנטפקה ליד קייב. "יצאנו ביום ראשון. ראינו טנקים ומטוסים. שמענו הרבה פיצוצים. זה מאוד מפחיד. הגענו למולדובה ומשם לכאן. עכשיו נטוס לישראל. אנחנו עושים עליה". 

מאות הפליטים האלו מגיעים לישראל ומשאירים מאחוריהם את זוועות המלחמה. עם הנחיתה על אדמת ישראל פתחו הפליטים בשירת "הבאנו שלום עליכם".