עדויות מצמררות: "טילים עפים אל תוך בניינים אזרחיים, גני ילדים ובתי חולים - אנחנו מפחדים"

המאמץ העיקרי של הצבא הרוסי התרכז גם הלילה בכתישה אווירית של חקרוב, העיר השנייה בגודלה שנמצאת בצפון מזרח המדינה. התקיפה התחרשה בזמן שהצדדים ניהלו משא ומתן על גבול בלארוס ובממשלה האוקראינית טענו כי ישנם "עשרות הרוגים".

בתוך כך, משרד ההגנה האוקראיני פרסם הבוקר כי מספר האבדות בקרב חיילי הצבא הרוסי עלה ל-5,710 על פי מספרים של משרד ההגנה האוקראיני. זאת בנוסף ל-29 מטוסי קרב ומספר זהה של מסוקים, 198 טנקים, 846 משוריינים ו-77 תותחים, בין היתר.

הרשויות בקייב הכריזו על עוצר מ-20:00 (שני) עד 07:00 בבוקר (שלישי). לפני תחילת העוצר "ישראל היום" שוחחה עם כמה מתושבי הבירה ולהלן העדויות.

פולינה היא שחקנית, עם הפלישה חייה השתנו ב-180 מעלות. "אני נמצאת במקלט בקייב ויש כרגע אזעקה", סיפרה ל"ישראל היום", "אנחנו לאחר ארבעה ימים של תקיפות רוסיות, טילים עפים אל תוך בניינים אזרחיים, גני ילדים ובתי חולים. אנשים זקנים, תינוקות וחיות יושבים במקלט במטרו, הרבה מהם מחזיקים מעמד, חלקם בוכים ואחרים תומכים".

"ידידה שלי הייתה שלושה ימים בשירותים. זה חשוב להבין שאנחנו לא נמצאים במלחמת אזרחים. הותקפנו על ידי אויב מבחוץ: רוסיה. טנקים רוסים פלשו על העיר שלי והפציצו בניינים בעיר, הם לא מגנים", אומרת פולינה בתגובה לנרטיב של הקרמלין אשר טוען כי הצבא הרוסי בא למעשה "להגן" על תושבי אוקראינה. "הם הורסים את עיר ואת המולדת שלי".

בד בבד סיפרה כי "לחלק מהחיילים הרוסיים אין מושג לאן הם הולכים. נראה שרוסיה שלחה אותם אל המוות והחיילים שלנו נאלצים להתגונן. אנו עוזרים לחיילים עם כסף, אוכל ואזרחים מגנים על אזרחים. אני כבר ארבעה ימים במקלט. בעלי שומר במחסומים מפני מחבלים רוסיים".

טניה היא בת 25 והיא אמנית קעקועים במקצוע, עם זאת מאז שהחלה המתקפה הרוסית היא לא החזרה לחנות שלה בגלל הסכנה. "אני עם משפחתי בבית מאז תחילת המלחמה. בשני היה יחסית רגוע".

בהמשך פנתה את תשומת לבנו למה שהיא רואה בשטח, "הצבא הרוסי לא מפציץ עמדות מפתח של הצבא, הם מפציצים אזרחים ויש המון קורבנות בכל המדינה". מנגד, תיארה טניה כי "הצבא האוקראיני חזק ומאוחד. מעולם לא ראינו דבר כזה בהיסטוריה. הכוח של האנשים - זה מה שמחזיק את כולם. זה כמו נס ואנחנו לא נכנע. אנו עושים הכל שבכוחנו כדי להגן על עצמנו, על אנשינו".

איוון בן ה-28 היה מארגן אירועים עד שהחלה הפלישה. בגוף ראשון הוא סיפר את החוויה המטלטלת של עזיבת קייב בעיצומה של מלחמה. "עזבנו ב-25 בפברואר. העיר הייתה ריקה. ביציאה ראינו איך טנק רוסי דרס וריסק מכוניות אזרחיות. אנשים פחדו", תיאר האיש.

"אספנו מזוודת חירום קטנה. הרבה חיילים של המיליציות האזרחיות מפטרלות בקייב. הם היו ידידותיים ותמכו בנו", אמר והוסיף: "יצאנו מקייב בלי פקקים והתקדמנו לכיוון האזור הצ'רקאסי. כמעט בכל עיר וכפר היו מחסומים צבאיים ששאלו לאן אנחנו הולכים. הגענו ליעד תוך 3 שעות. קצת רחוק יותר מקייב, הדרכנו אנשים כיצד לפעול כאשר נשמעה צפירה נוספת".

"למחרת בבוקר בשעה שש בבוקר יצאנו ללבוב. ציפינו להגיע תוך חמש שעות, אבל במקום זאת בילינו 13 שעות בדרכים. הרבה פקקים ישנם במערב אוקראינה. כעת אנו עוקבים אחר המצב, עוזרים מרחוק ומאמינים בכוחות המזוינים של אוקראינה".