"אם נפסיד, נהיה עוד רוסיה - עם דגל אחר"

השעון המעורר שלי בעיר סיבירודונייצק שבמחוז לוהנסק במזרח אוקראינה היה רעם הארטילריה והפגזים שהחלו ליפול על העיר. מחוץ לבית המלון התכנסו הכתבים למועצת מלחמה שנראתה לקוחה מסרט. הכתבים הבריטים הביעו רצון עז להישאר. "אתם פשוט בפאניקה", הם אמרו בהתנשאות למלוויהם האוקראינים, בשעה שאלו חששו לחיי ילדיהם בערים כמו קייב וחרקיב.

ההחלטה לחזור לקייב התקבלה מהר, ובתוך דקות ספורות כבר עשינו את דרכנו, בכבישים הרעועים של המזרח, בדרך בת תשע שעות חזרה לבירה, שכבר הופצצה בשלב זה. העלייה על הכביש המהיר היתה מנחמת מאוד, אך מהר מאוד התבררה כטעות: פגז נחת במרכז הכביש לא רחוק מכלי הרכב שבו נסעתי עם מלוויי האוקראינים.

למעט צלצול באוזניים, לא נגרם כל נזק. אך בהמשך הדרך נגלה מחזה מחריד של כלי רכב שנוסעיו נפגעו בהפצצה. לאורך הדרך חלפנו על פני שדות תעופה ומתקנים צבאיים בוערים לאחר הפצצה אווירית רוסית. מעלינו הרעישו מנועי סילון. בכפר נובוטושבסקי שבמחוז לוהנסק, שנמצא מאות מטרים מהחזית מול הבדלנים הפרו־רוסים, דיווחו על הפגזה כבדה הבוקר. "אין חשמל או מים, קו הטלפון מנותק וההפגזות לא מפסיקות", סיפרה דאשה, מורה לאנגלית העובדת בכפר, "אנחנו מפחדים וחרדים מהבאות".

בעיירה אנדרייבקה שבמזרח אוקראינה אזרחים עמדו בתור ארוך כדי להשתמש בכספומט היחיד בעיירה ולקנות מצרכים במרכול הקטן. "הכל כל כך מפחיד, אבל אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו", אמרה לואיזה, שהמתינה בתור לקנות מצרכים, "הצבא שלנו יעשה הכל כדי לשמור עלינו. אני רוצה שהעולם יסתכל ונראה מה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל מדינה". בתחנות הדלק נרשמו תורי ענק של כלי רכב שהמתינו לתדלק, וברוב התחנות במזרח המדינה אזל הבנזין.

מיידן, כיכר המחאה בקייב ששמה את אוקראינה על מסלול התנגשות עם מוסקבה בשנת 2014, היתה שוממת מאדם. כוחות הצבא נפרסו סביב ועוצר לילי הוכרז. החנויות, הקניונים והמסעדות ליד הכיכר היפה סגורים כולם, ולמעט דוכן שווארמה קטן, אין לזר רעב איפה למצוא חדר אוכל. מעלינו נוהמים מטוסי הקרב.

"לי אין מה לפחד", סיפר איברהים, מוכר שווארמה מסודאן, "אני אדם קטן, מה אכפת לי אם מדובר ברוסים או באוקראינים, או מי שלא ישלוט פה. אני כנראה אמשיך לחיות באותו אופן". אוקסנה, תושבת העיר שעומדת מאחוריי, התקשתה לעצור את הדמעות. "כל מה שעבדנו עליו בשמונה השנים האחרונות יירד לטמיון אם נפסיד. החירות שלנו, העצמאות שלנו, חופש הדיבור. נהיה עוד רוסיה רק עם דגל אחר, כמו בבלארוס".

כשהחושך יורד על העיר והסגר מתקרב, הזרים המעטים מתכנסים במלונות, מקווים למצוא דרך להתפנות מהעיר כבר מחר בבוקר. העולם הפקיר את אוקראינה לגורלה, וכעת אפילו העיתונאים חוששים להישאר.

במהלך הלילה, האווירה בחניון התת קרקעי בבית הדירות ברחוב הונצ'ורה, שהוסב למקלט על ידי הדיירים, במרכז הבירה האוקראינית רחוקה מלהיות מדוכדכת. צעירים מקומיים, עובדי סיוע, עיתונאים ומתנדבים מכונסים סביב שולחן עם תה ודובשניות וממתינים למתקפה הרוסית שלפי הפרסומים אמורה הייתה להיערך בשעה 03:00 - אך בוששה.

. "כרגיל, פוטין לא עומד בלוח הזמנים שלו עצמו", מתבדח מקסים, עובד מדינה שמנסה להעביר את ילדיו למערב המדינה. לצד ההומור, רבים מיושבי המקלט ממתינים בעצמם לצאת מהעיר. מקסים עצמו הוא מתנדב לצבא אוקראינה שנותר מיחידתו וממתין להסעה צבאית.

"ברור שאני מפחדת", אומרת דאשה, שגם היא ממתינה לעזוב את העיר על מנת להצטרף למשפחתה במערב המדינה, הרחק מהמתקפה הרוסית. "צריך להיות משוגע לא לפחד, אבל חייבים לשמור על מורל. צפויים לנו ימים לא קלים וצריך לקחת את זה באומץ".