מו"ל גרמני-יהודי: "לאירופה תפקיד חשוב במאמץ לשלול את אופייה היהודי של ישראל"

לא פשוט להיות יהודי ולתמוך בישראל בגרמניה של היום. הממסד הגרמני על שלוחותיו הרבות פעל בשנים האחרונות במרץ רב לשכנע את יהודי גרמניה - ובעיקר את ההנהגה הרשמית של הקהילה, שעדיף לשמור - לפחות כלפי חוץ - על מרחק מישראל ולעסוק בהתקרבות ל"גרמנים החדשים", קהילות המהגרים ממדינות ערב והאסלאם. זאת בניסיון להרגיע את העוינות והאלימות מצדן של קהילות אלו כלפי יהודים. זו דרכה של גרמניה להילחם באנטישמיות: לחייב את היהודים לפייס את תוקפיהם ולהתנער ממדינת היהודים. כספים רבים מופנים למטרה זו.

ד"ר רפאל קורנצכר הוא אחד המתנגדים הקולניים ביותר לגישה זו, ולכן הוא נחשב בעיני תומכיה ומפיציה ל"ילד הרע" של הקהילה היהודית. כדי לתת במה לדעות מנוגדות לאלו שהפכו למדיניות רשמית של הקהילה היהודית הגרמנית, בתמיכת ממשלת גרמניה, ייסד קורנצכר - רופא בהשכלתו, איש עסקים ונדל"ן במקצועו - לפני שבע שנים את הירחון "יודישה רונדשאו" ("סקירה יהודית"), שנועד לייצר איזון רעיוני לשבועון הקהילה היהודית "יודישה אלגמיינה" בירחון ובאמצעי תקשורת אחרים קורנצכר אינו נרתע מלהביע ביקורת נוקבת ביותר על צביעות המדיניות הגרמנית כלפי ישראל וביחס ליהדות גרמניה. לכן, מאשימים אותו, איך לא, בהיותו איש ימין קיצוני.

קורנצכר, בן ה-73, נולד לאחר מלחמת העולם השנייה להורים ניצולי שואה בעיר וולבריץ' (ואלדנבורג) בחלקה המערבי של פולין העכשווית. אמו הוסתרה על ידי כפריים פולניים לכל אורך המלחמה. אביו שרד את המלחמה באזור החזית בין גרמניה הנאצית וברית המועצות, כשהוא עובר ממקום מחבוא אחד לשני. משפחות הוריו הושמדו בידי הגרמנים במחנות המוות. עם זאת, ב-1960, שנה לפני בניית חומת ברלין, החליטו ההורים לעבור לגור בברלין המערבית. רפאל הנער ראה את חומת ברלין נבנית מחלון דירת משפחתו החדשה ברובע וודינג בצפון ברלין, שם גדל. גרמנית הפכה לשפת היומיום שלו. הוא סיים בהצלחה את לימודיו בבית הספר ואחר כך באוניברסיטה - שם למד תחילה כימיה ואחר כך רפואה. מגיל צעיר החל בפעילות פוליטית נגד אנטישמיות ובעד ישראל. הוא היה ממנהיגי ארגון הסטודנטים היהודיים, ואחר כך פעיל בשורות הקהילה היהודית בעיר החצויה תחת הנהגתו המיתולוגית של היינץ גלינסקי, ב"אסיפת הנציגים" של הוועד הראשי ליהודי גרמניה - הגוף המייצג את ענייני הקהילה היהודית ושורה של גופים קהילתיים וציבוריים אחרים, עד שהחליט ליצור בהונו האישי בימת ביטוי עצמאית.

נולדת בפולין. אתה עוקב בוודאי אחר "ריב ההיסטוריה" בין ישראל ופולין. מה דעתך בעניין?

"דעתי היא שהקיצונים בשני הצדדים ניצחו. אין כל ספק שפולין לא הייתה אך ורק קורבן של הגרמנים. יש הרבה מאוד סיפורים גם על אי צדק מצד פולנים. הפולנים היו קורבנות של הנאצים, אבל זה לא מנע מחלק מהם להפוך בעצמם לפושעים. עם זאת, בהתייחס לעימות שנוצר ושצבר עם הזמן דינמיקה, ניתן היה לדעתי להרגיע את הרוחות ולמנוע הסלמה. היחסים בין פולין וישראל היו טובים. אני מצטער מאוד על מה שקרה".

איך ניתן היה למנוע את העימות הזה? האם יש עוד אפשרות לדיאלוג בין שני הצדדים?

"השקעתי בזה מחשבה רבה ולא מצאתי פתרונות אפשריים. הפולנים מרגישים שהישראלים מאשימים אותם שלא בצדק. הישראלים יודעים היטב שהיו גם רוצחים בצד הפולני. לשני הצדדים ידוע מה קרה מבחינה היסטורית. שני הצדדים רוצים לקבל יחס רגיש מהצד השני. ברגע שנוצר כזה פער בין עמדות הצדדים, קשה מאוד להגמיש עמדות. הרי לא ניתן לשנות את ההיסטוריה. ויש גם את הבעייתיות ביחסים בין פולין והאיחוד האירופי. לא צריך לנצל את העובדה הזו נגד פולין. בעיקר מאחר שהאיחוד האירופי הוא זה שמאוד אנטי-ישראלי. עדיף להימנע מלסייע לאיחוד האירופי לדחוק את פולין לפינה. אם ימשיכו להסלים את המצב, הפערים בין הצדדים רק יתרחבו".

ישראל צריכה לפתח כלפי מדינות אירופה מדיניות חוץ אחרת מזו שהייתה לה עד כה, שהתבססה רבות על המשקעים של ההיסטוריה?

"זו שאלה מעניינת, בעיקר ביחס להתנהלות של ישראל מול מדינות המערב כגרמניה וצרפת. בצרפת היה שיתוף פעולה נרחב ביותר עם הנאצים. הגרמנים היו, כידוע, אלו שיזמו את השואה. הם פעילים באיחוד האירופי והם לא פרו-ישראלים. הם גם לא מפספסים הזדמנויות לגנות את ישראל באו"ם, יחד עם הצרפתים והאחרים. הקהילות היהודיות במדינות אלה מאוימת. מנגד, הונגריה של ויקטור אורבן מגינה על ישראל באיחוד האירופי. בהונגריה, אצל ויקטור אורבן האנטישמי לכאורה, יהודים עם סממנים דתיים ותיירים ישראלים עם סמלים ישראליים מסתובבים חופשי ללא כל צורך בהגנת משטרה. אצלנו בגרמניה, החיים היהודיים החדשים - שכה מרבים לדבר עליהם - מתנהלים רק תחת אבטחת משטרה.

"ישראל אולי צריכה להתחשב בעובדות הללו בעיצוב מדיניות החוץ שלה. מעט יותר פרגמטיות בהקשר הזה לא תזיק לישראל, עם כל החשיבות של המודעות להיסטוריה. אני האחרון שאשכח ולו לשנייה אחת את מה שקרה כאן. אבל לא צריך לעצום עיניים מול האנטי-ישראליות הנפוצה בגרמניה, ולא דווקא בקרב מפלגת הימין 'אלטרנטיבה לגרמניה'. אסור להדחיק את ההיסטוריה, לעולם. אי אפשר כלל לפתח מודעות פוליטית ללא מודעות היסטורית. כיחידים וכמדינה. אבל צריך לדעת מתי לגלות גמישות ומתי לא לאמץ סובלנות כלפי מה שמתרחש. ביום השואה הבינלאומי חוזרים בבונדסטאג על המנטרה 'לעולם לא עוד', ומייד לאחר מכן שר החוץ לשעבר, הייקו מאאס, טס לדון עם שאר שרי החוץ האירופאים, איך עוקפים את הסנקציות האמריקניות על איראן, כדי לעזור לחכמי הדת האיראניים שמכחישים את השואה ומכינים שואה חדשה. הם הרי מכריזים על כך רשמית ואומרים מפורשות מה הם רוצים לעשות. ואנחנו לא שומעים אותם? המדיניות הגרמנית רחוקה מאוד מלהיות זו שההיסטוריה הגרמנית מחייבת".

האם לא מבינים היום באיחוד האירופי את חשיבותה של ישראל יותר מבעבר?

"לא. אולי אני רואה שחורות. אבל יש לי תחושה שחלה התדרדרות. והבעיה הגדולה היא שישראל התחילה בעצמה להתרחק מישראל. ישראל נוטשת יותר ויותר את הערכים שאפשרו את הקמתה וקיומה. ישראל היא מדינה מערבית יחידה בסביבה מאוד לא מערבית. יש אסלמיזציה גוברת באסיה, באפריקה ובאירופה - שעליה לא מדברים. פעמיים בהיסטוריה הדפו האירופים פלישה אסלאמית - בתקופתו של קרל מרטל במאה השמינית ובימיו של המלך הפולני יוהאן סובייצקי, שהדף את העות'מאנים משערי וינה. אבל אז היו מלחמות, שבהן ניתן היה לנצח. היום אנחנו חווים שוב את קריסתה של האימפריה הרומית. לא ניתן להתמודד עם ההתרחשות הזו באופן צבאי.

"אנחנו לא מוכנים להגן על עצמנו ועל הערכים שלנו, לא משום שאיננו יכולים לעשות זאת, אלא מאחר שאנחנו לא רוצים. האירופאים לא סבורים שחשוב להגן על הערכים שלהם, וגם לא על היהודים. בלי יהודים המערב לא היה הופך למה שהוא כיום. כל ההתקדמות הטכנית בוצעה תמיד בהשתתפות יהודית. לא הייתה יכולה להיות השכלה ללא השתתפות היהודים. נלחמנו על ההשתתפות הזו. לא קיבלנו אותה במתנה. חווינו רדיפות על גבי רדיפות, כדי שנגיע לאירופה החופשית. וכעת, מספרים לנו שרב-תרבותיות הוא דבר נפלא, בעוד שהוא לחלוטין לא עולה בקנה אחד עם האסלאם שאיתו אנחנו אמורים לפתח את רב-התרבותיות. המוסלמים דורשים סובלנות כלפיהם כל עוד הם במיעוט. כמו בשעתו הנוצרים באירופה. כל עוד הם היו מיעוט, הם היו סובלניים. ברגע שהם הגיעו לשלטון הם שינו את עורם. החשיבה של האינטלקטואלים בישראל, כמו אצלנו באירופה, גורסת שלא מודרני להגן על הערכים שלנו. בכל מקום נראית הדקדנטיות הזו".

הדקדנטיות הזו בישראל נתמכת מאוד על ידי אירופה - כספים רבים זורמים מצד ממשלות, ארגונים, קרנות, כדי ליצור את המצב הזה.

"בהחלט. לאירופה יש תפקיד חשוב במאמצים לשלול את אופייה היהודי של ישראל. ישראל צריכה להפוך למדינה ככל המדינות, ללא הערכים האתניים-לאומיים. העובדה שישראל אמורה לשמש מקום מקלט ליהודים נמכרת בכל מקום כאפרטהייד. אבל אם זו מדינת אפרטהייד, איך זה שאין כמעט פליטים ערבים או מוסלמים מישראל? מגיעים אלינו פליטים מסוריה, מאפגניסטן, מצפון אפריקה -  כמעט כולם מוסלמים. אבל מוסלמים לא בורחים מישראל. אם זו הייתה מדינה אפרטהייד כה נוראה, הם היו צריכים להימלט ממנה בהמוניהם. מנגד, כמה יהודים חיו בצפון אפריקה, בעיראק, באיראן ובטורקיה וכמה מהם נשארו? גם לו הייתי תומך בפתרון שתי המדינות, ואיני תומך בו, הייתי שואל מדוע צריכה המדינה הפלשתינית העתידית להיות 'יודנריין' (נקייה מיהודים, מונח נאצי – א"ב)? מדוע רצועת עזה כבר נקייה מיהודים, בעוד שהערבים בישראל חיים ברווחה מוחלטת? הערבים יושבים בכנסת ובממשלה, אבל המדינה הפלשתינית תקום בלי יהודים. החלום של היטלר אמור להתממש שם, והגרמנים סבורים שזה רעיון נהדר ומוחאים כפיים. איזו אירוניה של ההיסטוריה".

אם כך, מה משמעות האמירה שישראל היא חלק מהאינטרס הלאומי העליון של גרמניה?

"זו בועה מילולית. כמובן, שהגרמנים יאמרו: רגע, אנחנו שולחים לישראל צוללות. אבל דבר אחד בטוח: ביטחון ישראל אינו עניין מהותי ומרכזי מבחינת הגרמנים. הוא אינו חלק מהאינטרס הלאומי העליון. הגרמנים תרמו לישראל רבות בתחומים מסוימים, אבל גם סירבו לתרום במקרים אחרים. אני זוכר את מלחמת יום כיפור, שבה הגרמנים סירבו לאפשר לרכבת האווירית האמריקנית לישראל לנחות בשטחם. וזו הייתה שעה קריטית לישראל.

"לא ניתן לומר על הקנצלרית לשעבר, אנגלה מרקל, שהיא לא תרמה לשיתוף הפעולה בין שתי המדינות. מצד שני, היא המשיכה במדיניות הפייסנות מול מדינות האסלאם במוסדות האו"ם על חשבון ישראל. היא לא עשתה דבר נגד המדיניות הזו. גם כל שרי החוץ שלה לא פעלו נגד זה. ביניהם היה גם מי שכיום מכהן כנשיא גרמניה, פרנק-וולטר שטיינמאייר, שנסע לבקר בישראל והרכין את ראשו בפני קברו של יאסר ערפאת ברמאללה. הוא הניח זר על קברו של רוצח יהודים, טרוריסט שדם יהודי רב היה על ידיו. או שהוא שולח למשטר האיראני איגרת ברכה לרגל 40 שנים למהפכה האסלאמית. בחסות המשטר הזה תולים הומוסקסואלים, סוקלים נשים באבנים, בונים פצצה גרעינית נגד ישראל ומכחישים את השואה. לאנשים כאלו שולחים אגרת ברכה? האמירות הריקות מתוכן על מחויבות לישראל מזכירות לי את טקסי הזיכרון לקורבנות השואה בגרמניה. הקורבנות הם היהודים הטובים, כי הם מתים. עם היהודים החיים מעדיפים לא להיות בקשר".

כסטודנט, היית פעיל בארגון פעולות סולידריות עם ישראל. דבר כזה אפשרי כיום מבחינתה של הקהילה היהודית בגרמניה, או שכבר לא?

"היום אנחנו צריכים להתמודד עם שנאת יהודים מיובאת, שלא הייתה קיימת בממדים כאלו בעבר. יש בחברה הגרמנית קרקע לא מבוטלת לדעות קדומות אנטי-יהודיות, ששורשיהן בחברה הנוצרית והן נספגות עם חלב האם. זה הפך לתופעה כרונית.

"לכך נוספת כעת השנאה המיובאת מהעולם המוסלמי. בעבר כמובן שגם היינו צריכים להתמודד עם עוינות. אבל היא לא הייתה אלימה. העוינות ההיא גברה כשגרמניה המזרחית נפתחה. הקומוניסטים תמיד כינו את חומת ברלין 'חומת ההגנה האנטי-פשיסטית'. כשהגבולות נפלו הבנתי לראשונה מדוע, לנוכח הפשיזם שבא משם. הפוך על הפוך. אין ספק, שהדבילים גלוחי הראש קיימים בגרמניה. ובעיקר במזרח יש גם אנשים שחונכו על אינדוקטרינציה נוצרית שמעורבים בה אלמנטים לאומניים אתניים, מעין סמי-אינטליגנציה אנטישמית, שפשוט לא אוהבת יהודים. אבל מצב האלים שקיים היום שונה מאוד מהעוינות הזו. בע בר קיימנו הפגנות ללא אבטחה. ללכת היום להפגין נגד מצעדי 'יום אל-קודס' מצריך אומץ. לא ניתן להעלות על הדעת לקיים פעולות מחאה כאלו ללא הגנת המשטרה.

"האנטישמיות האלימה של היום לא ניתנת, כמובן, להשוואה לשואה, אבל היא מזדהה עם השואה. זה מקור הסיסמאות 'יהודים לגז' ו'מוות ליהודים'. גם הקהילה היהודית השתנתה. צעירים יהודיים מתגייסים היום ביתר קלות להגן על איכות הסביבה מאשר למען ישראל או נגד האיום האמיתי עליהם שהם מפחיתים בחשיבותו, כמו למשל עם האמירה: 'זה לא האסלאם, אלא האסלאמיסטים'. אני רואה את האיום הזה מדי יום בשכונות המהגרים של ברלין, והאיום הזה בא מהאסלאם. הרי אין אלכוהוליזם בלי אלכוהול ואין אסלאמיזם בלי אסלאם. יש דבר שהאסלאמיסטים עושים, שמוחמד לא עשה או הטיף לעשותו? אז גם מוחמד היה אסלאמיסט? ולכל אלה שטוענים שהאסלאמיסטים הם אויבי האסלאם - האם מוחמד גם היה אויב האסלאם? מייבאים לגרמניה מיליוני שונאי יהודים, שחונכו על שנאת יהודים במדינות שבהן כלל לא חיים יהודים, ומכחישים שהם שונאי יהודים. יש ביניהם, כמובן, מוסלמים שאינם שונאי יהודים. אבל המצב לא היה מתפתח כפי שהתפתח לולא הרעיונות הללו לא היו נהנים מאהדה נרחבת. יש סביב כך קונצנזוס של שתיקה".

יש תחושה שגם הנהגת הקהילה היהודית מתקשה לכנות את הבעיה של האנטישמיות העכשווית בשמה. האמנם?

"'הוועד המרכזי של יהודי גרמניה' היום מנסה לייצג את האינטרסים של הממשלה הגרמנית ולא של היהודים בגרמניה. זה לא היה כך בעבר. הוא מייצג את הממשלה הגרמנית מול היהודים ולא את היהודים מול הממשלה הגרמנית. תקיפות מהצד הימני הקיצוני קורות לעתים נדירות יותר, והסטטיסטיקה מוכיחה זאת. המתקפה על בית הכנסת בהאלה בוצעה על ידי פסיכופט ימני קיצוני, שהענישה הפלילית הקיימת בגרמניה היא רכה מדי עבורו. הוא היה צריך לקבל עונש חמור ביותר. הוא לא השתייך לארגון כלשהו ולבטח לא היה חבר או תומך של מפלגת 'אלטרנטיבה לגרמניה'. אבל מייד אחרי התקיפה הזו הנהגת הקהילה, יחד עם הממשלה, ניצלה את האירוע הנורא לצרכים פוליטיים.

"באותו שבוע, ניסה פליט סורי לבצע טבח בבית הכנסת הגדול בברלין ונכשל. הדבר כמעט ולא אוזכר. 'הוועד המרכזי' היה נראה יותר אמין לו היה מגנה את התקיפות המוסלמיות לפחות כפי שהוא מגנה את התקיפות מימין, ולא מזהיר מייד את היהודים מהכללות כלפי האסלאם והמוסלמים. התנהלות כזו מעוררת את השאלה מדוע ההנהגה היהודית מתנהגת כך? הוועד המרכזי על ארגוניו השונים ממומנים על ידי ממשלת גרמניה. ראש הקהילה היהודית מייצג את 'החיים היהודיים החדשים' בגרמניה. אבל הוא שוכח לציין בכל פעם שהחיים הללו אפשריים רק תחת אבטחה כבדה, שיהודים מהגרים מגרמניה או מכינים את ההגירה שלהם מגרמניה. מה יקרה לילדים ולנכדים שלנו במדינה שבה הם לא יכולים להיכנס לרובעים שלמים בערים גדולות?"

השנה מציינים באירועים רבים 1,700 שנות יהדות בגרמניה. יש ליהדות עתיד בגרמניה?

"אני לא בטוח שלנצרות יש עתיד בגרמניה. תלוי איך יתפתח המצב כאן. אני חושד באסלאם, שאינו מסוגל לעבור תהליך של רפורמציה כזה שעבר על היהדות והנצרות. אני חושב שאין מודעות לסכנה הדמוגרפית ולא מדברים עליה. הילודה בקרב קהילות המהגרים גבוהה מאוד. הדור השלישי למהגרים לגרמניה פחות משולב בחברה הגרמנית מהדור הראשון. זו תוצאה של סירוב להיקלט בחברה הגרמנית. הם לא רוצים להשתלב. אם הנטייה הזו לא תיעצר והצמיחה הדמוגרפית של האוכלוסיות המוסלמיות כאן תימשך, תהיה לנו כאן בקרוב חברה שמאוד תושפע מהאסלאם. זה יתרחש מהר וזה ישפיע על עתיד היהודים בגרמניה. אנחנו פשוט צריכים לראות מה היה גורלם של היהודים במדינות האסלאם. או בצרפת.

"במערכת הבחירות האחרונה כמעט כל המפלגות דיברו על נושאים כמו הדיגיטליזציה וההיסטריה סביב שינויי האקלים, שגרמה לעלייה בכוחם של 'הירוקים'. אבל שני נושאים נעדרו ממערכת הבחירות כמעט לחלוטין: מחדל ההגירה והיעדר ביטחון הפנים. אנחנו אמנם קהילה קטנה מבחינה מספרית. אבל כשרק בברלין נרשמות 3,000 תקיפות אנטישמיות בשנה, האם אפשר להתעלם מזה? יהודים לא יכולים ללכת בשכונות מסוימות של ברלין, מדי יום הם מותקפים מילולית, פארקים הופכים למרחבי איום על ילדים - ולא האוכלוסייה השורשית היא שעומדת מאחורי תופעות אלו, אלא פשע ואלימות שיובאו לגרמניה. השמרנים היו צריכים להתייחס לזה במערכת הבחירות שלהם בצורה יותר משמעותית. אבל אם הם מתעסקים בענייני האקלים, בשביל מה אני צריך אותם? זה התוצר של שנות מרקל. האסלאמיסטים הרי כלל לא מתעניינים באיכות הסביבה, בענייני מגדר ולהט״ב, בפמיניזם. כל אלו שעוסקים בסוגיות הללו יהיו הקורבנות הראשונים שלהם".