״מהגרים יכולים כאן לרצוח ולאנוס, וזה לא מעניין איש״. ״התכשיטים האלה יכולים רק לרצוח, לגנוב, להתפרע, והכי חשוב - לעולם לא לעבוד״. שתי התבטאויות אלה נגד מהגרים עמדו בליבה של תביעה נגד חברת ״פייסבוק״, שעלתה בשבוע שעבר בפני בית המשפט העליון של גרמניה. שתיהן נמחקו ע״י חברת הענק משני חשבונות של משתמשים שונים, מאחר שהן ״נוגדות את ערכי הקהילה ונוהלי השימוש״ של פייסבוק. המשתמשים ראו בכך פגיעה בזכותם לחופש ביטוי, המעוגנת בחוקה הגרמנית והחליטו להגיש תביעה. ערכאה משפטית מחוזית דחתה את התביעה. שני המשתמשים החליטו להגיש ערעור לבית המשפט העליון, ושם הצליחו לכופף את זרועה הארוכה של ענקית הרשת: שופטי בעליון הגרמניים אמנם קבעו של״פייסבוק״ עומדת הזכות לקבוע נוהלי שימוש משלה, גם כאלה שאינם עולים בקנה אחד עם החוקה הגרמנית. עם זאת, ל״פייסבוק״ אסור מעתה למחוק פוסטים או לחסום חשבונות משתמשים באופן שרירותי, מבלי להעניק הסבר להחלטותיה ולאפשר למשתמשים להתגונן בפני צעדי הענישה הללו.
״יום שחור ביותר ל׳פייסבוק׳״, מיהר להגיב להחלטת בית המשפט העליון עורך הדין יואכים שטיינהפל, ״׳פייסבוק תפסיד בכל המשפטים העומדים ותלויים נגדה כעת בגרמניה. משמעות החלטת בית המשפט העליון היא שכל המחיקות והחסימות שבוצעו עד כה על בסיס נהלי השימוש העכשוויים של פייסבוק - כל עוד לא מדובר בתכנים פליליים - אינן תקפות ואסורות לפי החוק״.
שטיינהפל, בן ה-59, הוא אחד מראשי המאבק בגרמניה נגד הצנזורה שמפעילות הרשתות החברתיות - פייסבוק, טוויטר, יו טיוב ואחרות - נגד משתמשים בעלי דעות, שאינן מקובלות עליהן, בדרך כלל ממחנה הימין. הוא מפעיל אתר משלו, שנועד להגן על חופש הביטוי ברשת, בו הוא מפרסם מידע על הליכים משפטיים שנוגעים לנושא הבוער, ואוסף תרומות שמאפשרות לו להגן על ״נפגעי הרשתות החברתיות״. הוא גם פועל להגנתם של אישי ציבור, שנרדפים בגלל ביקורת שהם משמיעים נגד גופים אסלאמיים ואיסלאמיסטיים. בין לקוחותיו ניתן למצוא את ״מבקרי האסלאם״ הסופר המצרי-גרמני חאמד עבדל סאמד, הסוציולוג והסופר הישראלי-גרמני אחמד מנסור, והפובליציסט והסופר היהודי-גרמני הנריק ברודר.
שטיינהפל הוא בעצמו פובליציסט פעיל ביותר, שאינו מסתיר את דעותיו הלא נוחות לעיכול בעיניו של הממסד הגרמני. השבועון השמאלי-ליברלי ״דר שפיגל״ הגדיר את שטיינהפל ״אחד המבקרים האלימים ביותר מילולית ברשתות החברתיות נגד מדיניות הפליטים של מרקל״. שטיינהפל ייצג את הנהגת מפלגת הימין ״אלטרנטיבה לגרמניה״ בהליכים משפטיים להוצאת גורמי ימין קיצוני משורות המפלגה. בבלוג האישי שלו, ״ליברלי-שמרני-עצמאי״ הוא יצא לא אחת להגנתה של ישראל באופן חד משמעי, ולא בנוסחאות הטכסיות הנבובות השגורות בפיהם של פוליטיקאים גרמניים. שטיינהפל הוא דמות שנויה במחלוקת, אך דווקא בגלל זה הוא מאוד פופולרי.
אנחנו נפגשים במשרדו במרכז המבורג, עיר הולדתו, המשקיף על ״האוייב״ - מטה חברת ״גוגל״. ״הייתה תקווה גדולה, שהרשתות החברתיות יביאו לעידן חדש של חופש דעה וביטוי עם שבירת המונופול של התקשורת הישנה והמסורתית. מה קרה?״, אני שואל אותו.
״אני מאמין, שהרשתות החברתיות הן אכן אפשרות ביטוי חשובה לאנשים שלא הייתה להם קודם לכן בימה להתבטא. אלה מוצאים קהל שרוצה לשמוע אותם. האופציה הזו עדיין קיימת. אבל, גם הפוליטיקאים זיהו את האופציה הזו יחסית מוקדם, ואת הבעייתיות שלה מבחינתם. מרקל פגשה את מרק צוקרברג ב-2015 באירוע בניו יורק. אחד המיקרופונים היה פתוח, ושמעו את שנאמר ביניהם. היא ביקשה ממנו לפעול נגד ביקורת על פליטים ומהגרים בהקשר למדיניות פתיחת הגבולות שלה. מאחר שזה לא הועיל, ממשלת גרמניה העבירה בסתירה מוחלטת לתוכן החוקה הגרמנית את ׳חוק הרשתות החברתיות׳, שבו חייבו את הרשתות הללו למחוק פרסומים שהיה בסיס לחשד שהם אינם אמינים".
"החוק הזה כלל הטלת קנסות של עד ל-50 מיליון יורו לא רק על החברות המפעילות את הרשתות אלא גם על ההנהלה הבכירה שלהן. זה קנס כבד ביותר, שגורם לחסימות יתר. עובדים בחברו הללו שנתקלים בפרסומים גבוליים מעדיפים למחוק אותם מפאת הספק והחשש שיוטל עליהם עונש. הלחץ הגדול הזה, שהוא לחץ כלכלי חיסולי לנוכח גובה הקנסות, גורם לכך שנוצרת השמדה דיגיטלית המונית ברשתות החברתיות. זו הייתה קיימת כבר לפני כן, מאחר שלרשתות עצמן הייתה נטיה למחוק דעות שלא מצאו חן בעיניהן. צוקרברג אמר בשימוע בקונגרס האמריקני בתשובה לשאלה של הסנטור טד קרוז, אם פייסבוק משתיקה במיוחד אנשי וכלי תקשורת ימניים: ׳סנטור, כפי שאתה יודע, פייסבוק ממוקמת בעמק הסיליקון, שהוא מקום נוטה באופן קיצוני לשמאל׳. זו הייתה התשובה לשאלה אם פייסבוק מדכאת קולות ימניים. כלומר, האופציה להתבטא באופן חופשי ברשתות החברתיות קיימת. אך בה בעת, יש לחץ מחיקה והלשנה גדול ביותר כלפי אלה שמעזים להרים שם את קול פוליטי מסויים״.
הרשתות החברתיות הן באמת חברתיות או שהן חברות?
"הן חברות, שמעמידות פנים שפעילותן חברתית. יש להן סטנדרטים קהילתיים, הן מעניקות תחושה של בניית קהילה, החלפת חוויות וניסיון. הן רוצות, לכאורה, רק לעשות טוב ולפעול למען המשתמשים בהן. ב״וושינגטון פוסט״ התפרסמה הכותרת: ״איך המאבק המשפטי נגד חברות ה׳ביג טק׳ דומה למאבק נגד הפשע המאורגן״ (ה-1 באוגוסט 2020). עכשיו, ה״וושינגטון פוסט״ עצמו שייך לג׳ף בזוס, שהוא אחד מראשי ה״ביג טק״. אין בדברים הללו משום טענה שהם כולם פושעים. אבל את המאבק נגד התמנונים הללו ניתן בהחלט להשוות למאבק בפשע המאורגן. דברים רבים שקורים - בכלל זה רמייה במשפטים, השתקת קולות, היחס המדכא למשתמשים וללקוחות של הרשתות הללו - מזכירים במידה מסויימת את המאבק במאפיה.
"דוגמא מנירנברג, העיר שבה התקיימו משפטי נירנברג נגד פושעי המשטר הנאצי: אדם בעל דף עסקי בפייסבוק עם 100,000 מינויים נחסם למשך שבוע ונעלם מהפיד. שאלנו למה. פייסבוק לא ענה. עד עכשיו, כשדרשו לקבל מהם מידע על הסיבות לסנקציה שהם הפעילו, הם ענו: אנחנו לא חייבים למסור מידע. וברגע שתקופת החסימה הסתיימה, לא היה יותר עילה לתביעה נגדם. כלומר: הם לקחו לעצמם את הסמכות לשתק מישהו, מבלי שיתנו מידע או הסבר כלשהו, מבלי לנמק, ואז טענו שאין סיבה לתביעה נגדם. זו התנהלות שרירותית טהורה. הם מתייחסים לאנשים כפי שהם רוצים, ואז מול בתי משפט הם אומרים: זכותנו לעשות זאת. נגד זה אני נלחם.
ניתן עדיין להתייחס אליהן כאל חברות פרטיות סתם? הן הרי הן הפכו להרבה יותר מזה.
בתי המשפט הגרמניים הטילו ספק גדול מאוד בקשר לעניין הזה. פעם אחת השופטים קבעו, שלפייסבוק יש מעמד של מונופול. במקרה אחר קבעו השופטים שבניגוד למה שפייסבוק עושים בארה״ב כאן, בגרמניה, הם חייבים להתחשב בחוקה הגרמנית. חוקי היסוד הם אמצעי הגנה של האזרחים נגד המדינה, אבל כשחברות משיגות לעצמן עוצמה כה גדולה בתחומים מסויימים - כמו התקשורת, יש להן כוח כמו למדינה. לכן חוקי היסוד מחייבים גם אותן. רוצה לומר: כאן ניתן לעשות משהו נגדן, אסור להן לפגוע בחופש הביטוי כמו במדינות אחרות. לכן, יש אפשרויות לזכות בתביעות נגד ״יו טיוב״, ״טוויטר״ ורשתות אחרות. בארה״ב זה מאוד קשה. בתי המשפט שם עדיין לא קבעו שהתיקון הרביעי בחוקה האמריקנית, הנוגע לחופש הביטוי, מחייב את הרשתות הללו. בגרמניה יש את סעיף חמש של החוקה. בארהב הם עושים מה שהם רוצים, גם עם משתמשים גדולים. הם מוחקים תכנים מסויימים אצל אנשים מסויימים, משאירים את אותם תכנים אצל אנשים אחרים. זו שרירותיות מוחלטת.
איזו עצה אתה נותן למדינות שמנסות להיפטר מהשרירותיות הזו?
אני חושב שזה לא מאוד קשה. הדבר הראשון הוא לייצר חקיקה ברורה, לפיה אם מוחקים תכנים מקובלים שמוגנים ע״י חופש הביטוי או חוסמים מישהו בגלל תכנים כאלו, ניתן להגיש תביעה. שנית, עניין המוכר מסוגיית זכויות הבעלות על צילומים: מדי יום להטיל קנס של 100 יורו או דולר על חסימות לא מוצדקות. התשלום יועבר לכל מי שנחסם באופן לא מוצדק. אם לכל משתמש תעמוד האפשרות לפעול נגד ההתנהגות השרירותית הזו על בסיס חוקי מאוד ברור, לא ניתן יהיה למחוק תכנים לגיטימיים. עם על כל מחיקה או חסימה של חומרים לגיטימיים יוטלו קנסות, יווצר לחץ כלכלי גדול ביותר על החברות המפעילות את הרשתות החברתיות, שיש להן מיליוני משתמשים. חלק מהמחיקות והחסימות נובע מרשלנות, חלק מתוך אידיאולוגיה.
"כמובן שצריך לאסור פרסום טינופת, אנטישמיות, תעמולה נאצית, מסרים של ימין קיצוני או מי שזה לא יהיה, פרסומים שבהם מופרות הזכויות הבסיסיות של אנשים אחרים. כל מה שאינו נכלל בחופש הביטוי צריך להימחק. אבל, אנחנו מדברים על דברים שאין סיבה פלילית ומשפטית למחוק אותם. עם זאת, אני בספק אם לפוליטיקאים בגרמניה יש אינטרס להטיל את המגבלות הללו על הרשתות וכלי התקשורת. הייתה להם עד כה גישה לקהל הרחב באמצעות כלי התקשורת האלקטרוניים והעיתונים. לאזרח פשוט לא הייתה את אפשרות הביטוי הזו, ולפתע הזכות הזו ניתנה לו. בא משבר הפליטים, החל צונאמי של ביקורת על הפוליטיקאים והיה רצון להשתיק את זה. וכך החל השימוש במונחי-העל ״שנאה״ ו״הסתה״, שנשמעים נוראים ואיש לא רוצה להיות קשור אליהם. תחת המונחים הללו מנהלים התקפה נגד חופש הביטוי בגרמניה. קולות רבים שלא אוהבים לשמוע אותם, ושהם לגיטימיים לחלוטין, מושתקים.
דיברת על גישה איפה ואיפה. זו הסיבה לכך, ש דונלד טראמפ נחסם אבל, בכירים איראניים יכולים להפיץ ברשתות להשמדת ישראל?
"טראמפ יכול היה להתקשר אלי, ואני הייתי יכול לשחרר את הערוצים שלו בגרמניה. ב״ניו יורק פוסט״ התפרסמה במהלך מערכת הבחירות לנשיאות בארה״ב כתבה על הקשרים בין ג’ו ביידן ובנו, האנטר, לאוקראינה. הכתבה נחסמה ע״י טוויטר זמן קצר לפני הבחירות. מיד הגשנו עתירה נגד ההחלטה וטוויטר נאלץ תוך כמה ימים להעלות את המאמר שוב ברשת. התביעה נגד טוויטר בעניין עדיין נמשכת בפני בית משפט בקלן, ואני ממתין בקוצר רוח לישיבות הבאות. טוויטר לא יכולה למנוע ממשתמשיה הגרמניים לקרוא את הכתבה הזו. כמובן ששולטת ברשתות גישה של איפה ואיפה. לא יכולים להשתיק את נשיא ארה״ב".
"באופן תיאורטי אפשר למחוק כמה ציוצים שלו, למרות שהתבטאויות של פוליטיקאים הן בעלות לגיטימיות דמוקרטית, ומחיקת דבריהם יכולה להיות אפשרית רק במקרים חמורים ביותר. אם דונלד טראמפ היה מפרסם ציוץ שבאופן ברור ביותר מנוגד לחוק, לא הייתי אומר שיש להשאיר את זה ברשת. אבל, אם מוחקים התבטאות כזו שלו צריך למחוק בכל מקום התבטאויות דומות. עדיין ניתן למצוא ציון של ח׳מינאי, שישראל היא גידול סרטני. העובדה שהציוץ הזה נשאר וכל הערוץ של טראמפ נחסם מציג את מלוא הצביעות והקנאות ששולטת ברשתות החברתיות. הזכויות צריכות להיות שוות לכולם. האימרה שחקוקה מעל הכניסה לבית המשפט העליון בארה״ב היא: ״Equal Justice under Law״, ״צדק שווה לפני החוק״. יש לקוות שבעלי הרשתות החברתיות שמעו על זה משהו.
אתה מרגיש שבשנים האחרונות חופש הדיבור בגרמניה צומצם?
"אנשים רבים מפחדים לבטא את דעתם, מאחר שהם חוששים מפני צעדי דיכוי נגדם. ייתכן שאין בסיס מציאותי לתחושה הזו. אבל, עצם קיומו של הפחד, שאסור לומר מה שרוצים, מעיד על בעיה. אנשים רוצים לבטא עמדה שהיא במסגרת הסדר הדמוקרטי ולא נוגדת לחוקים או לחוקה, אבל חוששים לעורר תגובות חריפות ושואלים את עצמו אם שווה בכלל להתבטא. האווירה הזו מאוד התחזקה בגרמניה והדבר מתאפשר בעזרת מינוחי העל של ״שנאה״ ו״הסתה״. אגב, שנאה היא דבר מותר. זה לא משהו יפה, אבל מותר. מותר גם להסית, כל עוד לא מדובר בדברים שמהווים הפרה של החוק או פגיעה בזכויות הפרט. אפשר לומר: אנחנו פועלים נגד הוצאת לשון הרע, דיבה, הסתה גזענית. אלו הם דברים שמופיעים בחוק הפלילי, ואז יודעים בדיוק היכן נמצאים גבולות השיח. אבל, לא להשתמש במונחים המעורפלים של ״שנאה״ ו״הסתה״, כדי לטעת בקרב האנשים אי ודאות, כך שלא יוכלו לדעת מה הן גבולות הביטוי.
"בתפיסה של ההמונים גבולות השיח הרבה יותר מצומצמים ממה שנקבע ע״י החוק. המונחים הערטילאיים הללו מטילים אימה על אנשים, גורמים באופן אוטומטי להיסגרות ולצמצום חופש הדעה והנכונות להתבטא. זה עניין גורלי. בכל פעם שמשתמשים במונח שנאה והסתה, יש לשאול למה הכוונה. אם מדובר בעניינים אסורים לפי החוק, אז יש לומר זאת באופן ברור. או שייצרו חוקים פליליים חדשים שיאמרו: גם שנאה והסתה אסורים ואז נדע בדיוק למה הכוונה. ברור, שאני לא רוצה שיבוצעו עבירות פליליות באמתלה של חופש הביטוי"..
לא נוצר גם מצב שבו ההסתה מיוחסת רק למחנה פוליטי מסוים, אבל כשמכנים בעלי עמדות ימניות לגיטימיות ״נאצים״, סתם כך, זה בסדר?
"במסגרת מאבק הדעות הפוליטי יש נטייה לבחור מהר מאוד בכינויים מסויימים לעמדות שמרניות. בגרמניה לא מדברים על מאבק בקיצוניות. הרי זה טבעי להיות נגד עמדות שנמצאות מחוץ לסדר התחוקתי בגרמניה. אנחנו נאבקים רק נגד בקיצוניות הימנית. תמיד נאמר: מאבק בשנאה, בהסתה ובקיצוניות ימנית. האם זה אומר, שאנחנו כחברה תומכים בקיצוניות שמאלית? שאנחנו בעד האנטיפה? בעד האנטישמיות של השמאלנים, המתועדת באופן היסטורי ועכשווי? תכנים אנטישמיים כאלו מופיעים בפייסבוק, והם אינם נמחקים. אבל כשמישהו משתמש במונחים בעלי אופי שמרני הוא מיד נחסם ל-30 ימים, ללא הרף"..
המצב הזה מזיק לדמוקרטיה?
"כמובן, באופן קיצוני. נוצרים נזק ואיוּם, כשאנשים מתחילים לחשוב אם הם יכולים לומר משהו, למרות שדעותיהם לגיטימיות ומותרות ללא כל ספק. כשאנשים מתחילים לחשוב, שעדיף כלל לא להתבטא והם נכנסים למצב של ״גלות פנימית״, כל הדמוקרטיה שלנו - שמתבססת על ויכוחים וחילופי דעות ופתרונות, ניצבת מול בעיה עצומה, שעיקרה: ניתן להפליל את היריב הפוליטי ולדחוק אותו מחוץ למסגרות הלגיטימיות באמצעות ביטויים כמו שנאה, הסתה, נאצי. זו פוליטיקת הזהויות. לא מתייחסים למהות הנאמר אלא מייחסים זהות מסויימת לאומר הדברים. ״אתה ימני״, אתה נאצי״. גם אם השאלה בכלל הייתה אם צריך להעלות מסים, או מהי בירת סעודיה. השיח צריך להיות מבוסס על עובדות ולא על האשמות בהשתייכות לימין. אבל היום לא מעוניינים בדיון שמבוסס על עובדות".
“זו ההצלחות האלקטורליות להן זכו דונלד טראמפ, ״אלטרנטיבה לגרמניה״, סלביני באיטליה ואחרים נבעו מכך, שהם זיהו את הרצון של רבים לשבור השתקה שנכפתה עליהם?
"בניגוד לטראמפ, ה״אלטרנטיבה לגרמניה״ ניצבת בפני בעיות יסודיות בכל הקשור לכיוון הפוליטי שלה. יש בה חלק שהוא שמרני-בורגני וחלק שבאופן ברור הוא ימני קיצוני. אישית אני מקווה, שתושג הצלחה נוספת בהרחקת האנשים הללו. זהו מאבק קשה. גם ל״ירוקים״ היו נאצים במפלגתם בראשית הדרך, והם השתחררו מהם בינתיים. טראמפ נבחר ע״י מרכז החברה האמריקנית, גם בגלל ההקצנה שהתרחשה בתקופת אובמה. אובמה ידע למכור את עצמו בעטיפה מאוד נעימה לעין, אבל המדיניות שלו לא מצאה חן בעיני האמריקנים. טראמפ ראה שבפנסילבניה ובאוהיו היו אנשים רבים שלא חשו יותר מיוצגים ע״י הדמוקרטים וכך הוא זכה בבחירות. גם בבחירות ב-2020 הוא זכה לתמיכה גדולה. זה הראה שיש לו עוד גיבוי עצום באוכלוסיה, ולו היה שומר על פיו היה זוכה. הוא צריך להאשים את עצמו. אנשים רבים שחשו שלא שומעים אותם יותר מצאו בו קול לעצמם וראו בו "את נציגם.
מה המשמעות של שמרנות וליברליות היום בגרמניה בתום עידן מרקל?
"אנגלה מרקל אינה שמרנית. היא סוציאל-דמוקרטית עם מעטה ״ירוק״. היא למעשה חסרת כל אופי פוליטי שהוא. כשאני שואל את תומכיה, אלו שלושה דברים ברורים מרקל מייצגת ללא התניה או הסתייגות כלשהן, אין להם תשובה. מה למעשה מייצגת מרקל? באיזה עניין אפשר לסמוך עליה? היא רק בעד שמירת השלטון בידיה. מעבר לזה לא עניין אותה דבר. מעולם לא היה לה חזון פוליטי, אג׳נדה או רעיון איך לקדם את גרמניה. בתקופת השלטון שלה היו שלושה אתגרים גדולים: משבר היורו, מהפך האנרגיה (הגירת הכורים הגרעיניים, א.ב.), ומשבר הפליטים. כל ההחלטות שהיא קיבלה בעניינים הללו באו מהבטן, בין לילה, ולא שירתו את האינטרסים הגרמניים".
"אלו לא היו החלטות מבוססות על שכנוע פוליטי עמוק אלא על אופורטוניזם טהור. כעת, גם עם הקורונה היא נכשלה וביישה את גרמניה בעיני העולם כולו. היא לא שמרנית, אלא אופורטוניסטית, שהייתה מעוניינת רק בשמירת שלטונה. שמרנות מבוסס על הרעיון של שמירת מה שיש לנו. ליברליות היא חופש לכולם. כולם יכולים לעשות מה שהם רוצים כל עוד הם לא פוגעים בזכויות האחרים. ואם נוצר ניגוד אינטרסים בין זכויות של שני הצדדים צריך להגיע לפשרה שתפגע כמה שפחות בזכויות שני הצדדים"..
אתה בן של פוליטיקאית מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אך מגדיר את עצמך כליברל, שמרני ועצמאי. האפשרות שלאחר הבחירות הקרובות תקום קואליציה בין ״איחוד השמרנים״ ל״ירוקים״ טובה לגרמניה?
"באופן מצער, לאור ההיסטוריה הארוכה שלה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הפכה לאיי חורבות עם מועמדים בכייניים, שקשורים לשערוריות שונות ומדברים על העלאת מסים במצב שבו המסים בגרמניה הם הגבוהים אי פעם. למפלגה הזו אין יותר מה להציע. ״הירוקים״ הם יצירתיים בתחומים מסויימים, ובתחומים אחרים לא-רציונליים לחלוטין וסמי-אוטוריטריים. אם נצליח להפיק את הטוב ביותר מ״הירוקים״, הרי שנקבל ממשלה שלא תהיה גרועה יותר מזו עם הסוציאל-דמוקרטים. אבל, אם ההנהגה הנוכחית של ״הירוקים״ תשב בממשלה הבאה, זה יהיה מר".
"אם מועמד הנוצרים-דמוקרטים, ארמין לאשט, ייבחר כקנצלר, הוא ימשיך את שעשתה מרקל עם שינויים קלים. אני לא חושב שיהיה טוב לגרמניה להמשיך את המדיניות הזו, בעיקר לא את מדיניות ההגבלה של זכויות חופש הפרט, בה מאמינים ״הירוקים״. עולים אצלם כל הזמן רעיונות לאיסורים חדשים. אלו לא אנשים שקשורים לרעיון החופש. הבעיה היא שאין תחליף לקואליציה המסתמנת. ה״אלטרנטיבה לגרמניה״ נמצאת במצב פנימי קשה. המפלגה הליברלית נכשלה לחלוטין במשיכת המצביעים שעזבו את הנוצרים-דמוקרטים בגלל אכזבתם ממרקל. אם הנוצרים-דמוקרטים יילכו שמאלה מדי בהשפעת מרקל, לא תהיה יותר מפלגה שתייצג את הציבור הבורגני הקלאסי. לכן, המצביעים השמרנים-ליברלים שואלים את עצמם למי צריך להצביע, ולי אין תשובה לכך"..
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו