"אל תעצמי עיניים": על מי אפשר להישען?

לכיכר המרכזית בגטו היהודי ברומא קוראים כיכר 16 באוקטובר. למה? כי ב־16 באוקטובר 1943, בדיוק לפני 83 שנים, פשטו הנאצים על הקהילה היהודית המקומית והעלו אותם על משאיות לאושוויץ. 1,023 גברים, נשים וילדים הועמסו להשמדה, רק 15 גברים ואישה אחת חזרו הביתה בסוף המלחמה. אף לא ילד אחד.

התאריך האמיתי, אגב, היה חול המועד סוכות, כמעט שמחת תורה. אבל בתודעה החוצניקית המקומית נשארו עם 16 באוקטובר.

כשהייתי ברומא וגיליתי שהתאריך המונצח הוא דווקא הלועזי - זעמתי. הרי הגויים בחרו דווקא את החג היהודי כדי לפשוט על הגטו. כשהיינו בשמחה ובנחת. בדיוק כמו ש־30 שנה אחר כך בחרו דווקא את יום הכיפורים כדי להילחם בנו, ולא את "6 באוקטובר"; ממש כשם ש־50 שנה מאוחר יותר בחרו דווקא את שמיני עצרת, ולא את "7 באוקטובר", כדי לחולל בנו את שואת יישובי עוטף עזה והטבח במסיבת הנובה.

אבל השנה, ב־16 באוקטובר, המועד הזר הזה דווקא חידד לנו את ההקשר ההיסטורי, את המועד הסמלי שבו החל גל ההתפרעויות האיטלקי. רומא, בולוניה, ונציה, מילאנו, פירנצה - בזמן רגיל אנחנו מריירים רק מלשמוע את השמות האלה, מפנטזים על קיאנטי ולזניה אחרי שנ"צ בסירה באגם.

באוקטובר הזה? פחות

מראש הם הודיעו על מחאה בגלל חינוך ירוד ויוקר מחיה, מהר מאוד זה הגיע למחוזות האנטישמיות, ל־7 באוקטובר שבו היהודים עשו רצח עם לערבים, לדגלי אש"ף בכיכרות. אנטישמיות אף פעם לא יצאה מהאופנה, היא רק מחליפה טיקט. מותג מנצח.

"זה לא קשור אלינו", מיהרו להסביר נציגי השמאל העולמי והישראלי. "יש שם בעיות אמיתיות של חינוך ושל מחירים מאמירים", הגנה שגרירת ישראל בצרפת (לשעבר) באולפן הממלכתי שלנו. למה היא כל כך מתאמצת? מה יש להסתיר? החלונות כבר נופצו ואין מי שיסתיר את תכולת החנות. הם היו שקופים ממילא.

אם האנושות רוצה לשרוד - אולי צריך להתעקש על עקרונות יסוד כמו טוב, רע ואמת מוחלטת.

שקוף כמו בדולח

כשפוסעים על מדרכות פירנצה היפה, קל לדלג על אבני הנגף המשובצות לזכר היהודים שהלכו בשואה: פה גר אנג'לו סיניגאליה. מפה נלקח עם הוריו הילד מריו ג'נצ'אני. בעיר שמזוהה כל כך עם הרנסנס, מה יותר טבעי מאשר לחשוש מרנסנס? זה יכול להסביר את הפרשנים שמסרבים להביט למציאות בעיניים, וגם את הערים האירופיות שמסרבות להנציח את נספי השואה ב"אבני נגף".

רבותיי, ההיסטוריה תחזור ככל שנתכחש לאופציה

ברחובות שבהם ניפצו השבוע חזיתות של חנויות, דרכו הפורעים על אבני פליז קטנות שבהן מונצחים יהודים אשר עברו ממש כזה פוגרום לפני 80 שנה ומשהו. חנויות של ערבים, אגב, לא נופצו. גם לא מסגדים. תיראי מופתעת.

בליל הבדולח המקורי לא צולמו רילסים של יהודים מתחננים מול המון זועם. השבוע ראינו כאלה, הטכנולוגיה קיימת. לובשי שחורים - חלק מהגרים, חלק פריבילגים מקומיים שמחפשים את מי לשנוא ומוצאים את הטרף הקל - מתעלמים מתחנוני הזבנים שאומרים: אבל אני בצד שלכם... אני בעד קידמה... מהגרים... הייתי טוב אליכם... היהודים באירופה לא העזו למלמל אפילו את זה.

זכוכית קטנה בכנף

אנחנו זוכרים את ליל הבדולח כרע במיעוטו, אבל בין 90 ל־400 יהודים נרצחו בו, ובעיקר - זו היתה הצתת הפתיחה לאושוויץ. 30 אלף איש הועלו בלילה ההוא על רכבות למחנה. במקום שבו מנפצים חלונות, ישרפו אנשים. ואם דגל אש"ף מלווה את הפוגרום, לא קשה לחשוב לאן תופנה האש.

אז אמרנו שב־16 באוקטובר ההוא פשטו על הגטו, וב־16 באוקטובר הזה פשטו על רחובות הערים.

אבל עוד משהו קרה השנה ב־16 באוקטובר, אקט שהוא רמז מקדים שמסמן את הכיוון: התובע הכללי של רומא הודיע כי חוץ מהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שנגדו מתנהלת חקירה בעוון יחס בלתי הולם לפעילי משט המחאה לעזה, הוחלט להוסיף חשודים לרשימה. מיהם האשמים? קל: רב־אלוף אייל זמיר, הרמטכ"ל. ישראל כ"ץ, שר הביטחון. וגם נציב שירות בתי הסוהר שלנו. והמפכ"ל. צירוף מקרים? הייתי מגדירה את זה יותר כמשנה סדורה. איך גבלס היה מגדיר את זה?

בכל שנה בסתיו, אוקטובר

כשאנחנו מחפשים באינסטגרם המלצות על מילאנו ונתקלים בסרטונים שמהדהדים את "שומר החומות" בלוד, קשה לעצום עיניים. כשמערכת הבחירות מבקשת את האמון שלנו ומבליעה את האפשרות "להישען על הקול הערבי", הקולות שמגיעים מאירופה משווקים לחישה רועמת: לא כדאי.

על מי להישען

חיפשת המלצות לטיול במילאנו וקיבלת סרטונים שנראים כמו "שומר החומות" בלוד? אל תעצמי עיניים במקום שבו מנפצים חלונות, יהרגו אנשים, את יודעת מאיזה צד אז למה להגיד שזה "לא קשור" אלינו?